סימנים חיוניים הם קבוצת הסימנים הרפואיים החשובים ביותר המציינים את המצב הפיזיולוגי של גוף האדם. מדידות אלו נעשות כדי לעזור להעריך את מצב בריאותו הגופנית הכללית של אדם, לאתר רמזים למחלות אפשריות, ולעקוב אחרי התקדמות ההחלמה.[1][2] הטווחים התקינים לסימנים החיוניים של האדם משתנים בהתאם לגיל, למשקל, למין ולבריאות הכללית.[3]
ישנם ארבעה סימנים חיוניים עיקריים:טמפרטורת גוף, לחץ דם, דופק (קצב לב), וקצב הנשימה. עם זאת, בהתאם להגדרה הקלינית, הסימנים החיוניים עשויים לכלול מדידות אחרות המכונות "הסימן החיוני החמישי" או "הסימן החיוני השישי". סימנים חיוניים נרשמים באמצעות מערכת הקידוד הבינלאומית LOINC.[4][5]
ברפואת חירום, ציונים הניתנים על פי מדדים אלו, מסייעים בהערכת מצבו הכללי של המטופל וקביעת דחיפות הטיפול בו. ציונים אלו נקבעים מתוך ההכרה בכך שהסימנים החיוניים המידרדרים לעיתים קרובות קודמים לדום לב או העברה ליחידה לטיפול נמרץ. בשימוש מתאים, צוות טיפול נמרץ יכול להעריך ולטפל בחולה המתדרדר ולמנוע פגיעה בו.[6][7]
מוניטור רפואי, מציג את כלל הסימנים החיוניים במסך אחד ומתריע על שינויים מסכני חיים. מדדים אלו נמדדים גם באופן שוטף בעת ניתוח, כחלק ממכשירי ההרדמה.
הסימנים
ישנם ארבעה סימנים חיוניים עיקריים שהם סטנדרטיים ברוב המסגרות הרפואיות:
הציוד הבסיסי ביותר הדרוש למדידה הוא מדחום, מד לחץ דם ושעון. למרות שניתן למדוד דופק באמצעות מישוש, ייתכן ויהיה צורך בסטטוסקופ לחולה עם דופק חלש מאוד, שלא נימוש באופן ידני.
מדחום זכוכית
טמפרטורת הגוף
גוף האדם שומר על טמפרטורת גוף נורמלית שהיא לרוב בין 36.0° ל-37.5° צלזיוס. מדידת הטמפרטורה נעשית באמצעות מדחום בפה, ברקטום, בבית השחי (Axille), באוזן, או במגע בעור (במצח). במדידה רקטלית הטמפרטורה הנמדדת גבוהה יותר במעלה אחת, ובמדידה בבית השחי נמוכה יותר במעלה אחת מאשר במדידה בפה. מטרת מדידה זו - איתור סימנים לזיהום, היפותרמיה או היפרתרמיה. תרופות מורידות חום עשויות להשפיע על המדידה.
אדם המודד דופק רדיאלי לעצמו.
דופק
הדופק הוא קצב פעימת הלב בזמן דחיפת הדם בעורקים, הנרשם כקצב פעימות לדקה (bpm).[8] בנוסף למדידת קצב הלב, יש להעריך את הדופק גם לגבי עוצמה והפרעות קצב ברורות. הדופק נלקח בדרך כלל בפרק כף היד (עורק החישור). נקדות בדיקה אלטרנטיביות כוללות את המרפק (עורק הזרוע), הצוואר (עורק תרדמני), מאחורי הברך (עורק פופליטאלי), או בכף הרגל. הדופק נלקח עם האצבע המורה והאצבע האמצעית ביחד, בלחיצה בלחץ יציב אך עדין במיקומים שתוארו למעלה, וספירת סך הפעימות המורגשות לכל 60 שניות (או לכל 30 שניות והכפלה בשתיים). ניתן למדוד קצב דופק גם בהאזנה ישירות לדופק הלב, באמצעות סטטוסקופ. הדופק עשוי להיות מושפע עקב פעילות גופנית, רמת כושר, מחלות, תחושות רגשיות או תרופות. הדופק משתנה גם עם הגיל: ליילוד יכול להיות דופק של 100–160 סל"ד, לתינוק (בן 0-5 חודשים) דופק של 90–150 סל"ד, ולפעוט (6–12 חודשים) דופק של 80–140 פעימות לדקה.[9] אצל ילד בגיל 1–3 שנים יכול להיות דופק של 80–130 פעימות לדקה, אצל ילד בגיל 3–5 שנים דופק של 80–120 פעימות לדקה, אצל ילד גדול (גיל 6–10) דופק של 70–110 פעימות לדקה, ואצל מתבגר (גיל 11–14) דופק של 60–105 פעימות לדקה. אצל בגיר (גיל 15 ומעלה) יכול להיות דופק של 60–100 פעימות לדקה.
קצב נשימה
קצב הנשימה הוא מספר הנשימות בדקה, מה שמבטא את פעילותה של מערכת הנשימה.
שיעורי הנשימה הממוצעים משתנים בגילים שונים, אך טווח ההתייחסות הרגיל לאנשים בגילים 18 עד 65 הוא 16–20 נשימות בדקה.[6] קצב הנשימה עשוי להיות מושפע ממצבים פיזיולוגיים שונים, פעילות גופנית, ומחלות. קצב נשימה לא תקין מצביע על תפקוד לקוי של מערכת הנשימה, אולם ממצאים שונים מראים שהוא בעל ערך מוגבל. קצב הנשימה הוא אינדיקטור ברור למצבים אסידוטיים, שכן תפקיד הנשימה העיקרי הוא סילוק ה-CO2 מהדם.
זהו הלחץ שמפעיל הדם על דפנות כליו. ניתן להסיק ממדד זה את כמות (נפח) הדם וההתנגדות לזרימתו, ולאתר בעיות בזילוח הדם (פרפוזיה), ליקוי בשריר הלב, פגיעה בכלי הדם וכו'. הערכת מצב הלב וכלי הדם מכונה גם "מצב המודינאמי", וכוללת בין השאר: הערכת דופק, מהירות וסדירות קצב לב, לחץ הדם, צבע העור, וטמפרטורת העור. לחץ הדם נרשם כשתי קריאות: לחץ סיסטולי גבוה יותר, נמדד במהלך התכווצות מקסימלית של הלב, ולחץ דיאסטולי נמוך יותר, בהרפיית הלב (או מנוחה).[8] אצל מבוגרים, לחץ דם תקין הוא 120/80, כאשר 120 הוא הסיסטולי ו-80 קריאה דיאסטולית.[9] בדרך כלל, לחץ הדם נלקח מהזרוע השמאלית - אלא אם כן יש נזק כלשהו לזרוע. ההבדל בין לחץ סיסטולי לדיאסטולי נקרא לחץ דופק. מדידת הלחצים הללו נעשית בדרך כלל באמצעות מד לחץ דם ידני או אלקטרוני. מכשיר המדידה הקלאסי הוא מד לחץ דם בכספית, על ידי עמוד כספית הנמדד במילימטרים. בארצות הברית ובבריטניה המידה הנפוצה היא מילימטר- כספית, בעוד שבמקומות אחרים משתמשים ביחידות לחץ של SI . ללחץ הדם אין טווחי ערכים נורמליים, אלא טווח ערכים שמעליו נרמז קשר לסיכון כלשהו. ערכי לחץ הדם על פי ההנחיות המקובלות מתחשבת בגורמים נוספים, לכן לחץ הדם נמדד גם בחלקים אחרים של הגפיים, כהערכה לתקינות/סתימת עורקים בגפה. לחץ דם מוגבר (יתר לחץ דם) מוגדר במספר אופנים, כשהערך הסיסטולי הנמדד מעל 140–160 מ"מ כספית. לחץ דם נמוך הוא תת לחץ דם.
סימנים אחרים
בארצות הברית, בנוסף לארבעה לעיל, חוקים ממשלתיים מחייבים תיעוד הגובה, המשקל ומדד מסת גוף.[10] בניגוד לסימנים החיוניים המסורתיים, מדידות אלה אינן מועילות להערכת שינויים חריפים במצב בגלל הקצב בו הם משתנים; עם זאת, הם מועילים להערכת ההשפעה של מחלה ממושכת או בעיות בריאות כרוניות.
סימנים חיוניים חמישיים
"הסימן החיוני החמישי" עשוי להתייחס למספר פרמטרים שונים:
^ 12National Early Warning Score Development and Implementation Group (NEWSDIG) (2012). National Early Warning Score (NEWS): standardising the assessment of acute-illness severity in the NHS. London: Royal College of Physicians. ISBN978-1-86016-471-2.
^Lorenz, Karl A.; Sherbourne, Cathy D.; Shugarman, Lisa R.; Rubenstein, Lisa V.; Wen, Li; Cohen, Angela; Goebel, Joy R.; Hagenmeier, Emily; Simon, Barbara (1 במאי 2009). "How Reliable is Pain as the Fifth Vital Sign?". J Am Board Fam Med. 22 (3): 291–298. doi:10.3122/jabfm.2009.03.080162. PMID19429735. {{cite journal}}: (עזרה)
^American College of Obstetricians and Gynecologists. (2015). "Menstruation in girls and adolescents: using the menstrual cycle as a vital sign. Committee Opinion No. 651". Obstet Gynecol. 126: 143–6.
^American Academy of Pediatrics, Committee on Adolescence, American College of Obstetricians and Gynecologists, Committee on Adolescent Health Care. (2006). "Menstruation in Girls and Adolescents: Using the Menstrual Cycle as a Vital Sign". Pediatrics. 118 (5).{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
.png)
