סְקוֹמְבְּרָן זָרִיז (שם מדעי: Scomberomorus commerson), המוכר בשמו העממי פלמידה לבנה, הוא דג-ים טורף מהסוג סקומברן שבמשפחת הקולייסיים. הדג פלש לים התיכון באמצעות הגירה לספסית ומאז התבסס בו.[2] זהו המין הגדול ביותר של מקרל.
תפוצה
תפוצתו של הסקומברן הזריז משתרעת על פני שטחים נרחבים סביב דרום-מזרח אסיה ומערבה עד החופים המזרחיים של אפריקה, ומהמזרח התיכון לאורך החופים הצפוניים של האוקיינוס ההודי ומגיע מזרחה עד פיג'י באוקיינוס השקט. הוא נפוץ משני צדי אוסטרליה מפרת' בחופים המערביים ועד סידני בחופים המזרחיים. הוא נמצא גם צפונה עד סין ואפילו יפן.[3]
תפוצתו של הדג בים התיכון אינה סביבתו הטבעית. הדג פלש לים התיכון מים סוף דרך תעלת סואץ ונצפה לראשונה בסביבת הים התיכון בחופי ישראל בשנת 1935. מאז תועד בלבנון בשנת 1965, בטורקיה ב-1981, במצרים ובתוניס ב-1997. כיום הדג נפוץ בחופי ישראל.[2]
תיאור
צבעו כחול בהיר עד אפור כהה לאורך הגב והצדדים הנחלש לכחול-כסוף אפרפר בבטן. לסקומברן הזריז יש דוגמת פסים אנכיים בחלק התחתון של צדדיו. הסקומברן הזריז הוא המקרל הגדול ביותר מהמקרלים האוסטרליים המגיע לאורך של כ-2 מטר ולמשקל של עד 70 ק"ג.[3][4]
שלבי התפתחות
הסקומברן הזריז מטיל ביצים בתנאי אוקיינוס, במדפי שוניות. לביצים יש מעטפת שמן המסייעת להן לצוף ומחזיקה אותם בחלק העליון של עמודת המים שם הטמפרטורות גבוהות יותר, מחומצנות ובעלי שפע של מאגר פלנקטוני המשמש לתזונה לפגיות (לַרְוַוה) ברגע שיבקעו.
הרבייה היא עונתית אולם מתארכת במים טרופים חמימים. רבים מדייגי הסקומברן הזריז מתבססים על התקבצות הדג המתרחשת טרם עונת הרבייה. רוב הנקבות הנתפסות באזורי האקלים הצפוני בין יולי לדצמבר הן כאלו שהטילו לאחרונה את ביציהן או קרובות למועד זה. באופן כללי, זמן הטלת הביצים של הסקומברן הזריז מתרחש בדרך כלל בטמפרטורות גבוהות של המים המקדמות זמינות אופטימלית של מזון לגדילה והתפתחות מהירה של הפגיות. כשהפגיות הצעירות מתפתחות הן נעות מן המים הרחוקים מהחוף אל מי החופים ובסביבת שפכי נהרות, שם ימצאו בשלב המחזורי הצעיר של התפתחותן. בסביבה החופית תזונתן תכלול בעיקר פגיות ודגיגונים של דגים קטנים וסרטנאים קטנים עד שיגדלו מספיק כדי לצוד דגים קטנים ודיונונים. מחקרים אוסטרליים של מין זה הציעו כי הנקבות גדולות יותר מהזכרים. הנקבות של המין מגיעות לבגרות מינית בגיל של בערך שנתיים, ובאורך של בערך 80 ס"מ[5]
הרגלי תזונה
תפיסות מסחריות של סקומברן זריז, בטונות מ 1950 ועד 2009
הסקומברן הזריז הוא מין טורף, אופורטוניסט ורעבתן. כמו מינים נוספים בסוג הזה, מזונו מכיל בעיקר דגים קטנים וכמויות קטנות יותר של חסילונים ודיונונים.
הסקומברן הזריז נוהג לצוד את טרפו במרדף במים פתוחים, בסמוך לשוניות וגם בקרבה לחוף. הוא מסוגל לבתר בקלות את טרפו באמצעות שיניו החדות.
הסקומברן הזריז הוא מקרל נחשק מאוד באזור תפוצתו במערב האוקיינוס ההודי. דייגים חובבים דגים את הסקומברן הזריז מסירות בשיטת הטרולינג: גרירת דג או דמוי-דג כמה עשרות מטרים מהסירה תוך כדי שיט איטי; באמצעות הטלת דמוי-דג באמצעות חכה מהחוף וגרירתו חזרה; או באמצעות משיכת דמוי-דג שוקע מקרקעית הים ושחרורו בתנועות הקפצה. שיטות אלו מעוררות את יצר התקיפה אצל הסקומברן הזריז, משום שהן מדמות תנועת דג פצוע באמצעות תנודות שדמוי-הדג מחולל במים. הדג פופולרי מאוד בקרב דייגים חובבים בישראל. דיג מסחרי בעיקרו מתבסס על רשתות דיג אנכיות ומערך חכות. בהיבט השימור, המין קרוב לסיכון בשל ערכו המסחרי הגבוה וטעמו הנחשק של הדג שהוביל לדיג יתר באזורים רבים בתחומי תפוצתו.[6]
