ספורט נכים הוא פעילות בענפי הספורט השונים, הנערכת בהשתתפות אנשים עם מוגבלויות שונות, תוך התאמות המאפשרות את השתתפותם בענפי ומקצועות ספורט מגוונים תוך הקפדה על הנגשות רלוונטיות. ההתאמות מתבטאות בשינוי חוקי המשחקים כך שיכילו שחקנים עם יכולות מגוונות, שמירה על הוגנות (יצירת קטגוריות על פי חומרת הנכות) ושימוש באביזרי שיקום וניידות כמו ריצה עם רגלים תותבות ושימוש בכיסאות גלגלים שעוצבו לענף ספורט ספציפי.
לפעילות גופנית תרומה רבה לכל פרט, אבל יותר מכל היא תורמת לבעלי נכויות שונות המגבילות את תפקודם היום יומי בכל תחומי החיים. השתתפות בתנועה, בפעילות גופנית ובספורט תורמת לשיפור בריאותם הנפשית והפיזית של אוכלוסיות אלו. ישנן תרומות פיזיות-גופניות רבות כגון: פיתוח שרירים, התנסות תנועתית שמסייעת להורדת מתח השרירים, שיפור תגובות שווי המשקל, שיפור הבקרה היציבתית באזור המותני, סיבולת לב-ריאה, שיפור ביציבות של הראש והצוואר ועוד. השתתפות והתנסות בפעילות פיזית מעמידה בפניהם אתגרים קוגניטיביים, פיזיים, נפשיים וחברתיים ותורמת למסוגלותם הנפשית. ספורט מסייע לנכים להתגבר על חוסר האונים הגופני והוא אף גורם בעל ערך פסיכולוגי רב שביכולתו לרומם את רוחם של הנפגעים, למנוע את התדרדרותם הנפשית ולהביא לידי השתלבותם מחדש בחברה.
מחקרים מצביעים על התרומה והחשיבות של העיסוק בספורט בכלל ובספורט תחרותי בפרט לאוכלוסיות עם נכויות שונות בהיבטים בריאותיים.
גופנית – שיפור ביכולת הגופנית מורידה את הסיכון למחלות לב וכלי דם, מונעת השמנה, מורידה כולסטרול ושומנים בדם, כמו כן גם משפרת מדדים ומחזקת את שרירי הגוף, דבר שמשפר את התפקוד היום-יומי.
נפשית – שיפור הביטחון העצמי והדימוי העצמי בעזרת הצבת מטרות והשגתן, שבירת שיאים והתקדמות אישית ומנטלית.
בנוסף, האדם עם המוגבלות מקבל חינוך שנותן לו מוטיבציה וכוח להמשיך להילחם ולהצליח. תופעות אלה עוזרות לספורטאי הנכה בכך שהן הופכות אותו לאדם אופטימי יותר, שמח יותר ומעצימות את התכונות החיוביות הטמונות בו, כגון ביטחון עצמי, מסוגלות, אומץ ועוד.[1]
מניעת יתרון לנכים קלים בתחרות מול נכים קשים נעשית באמצעות קיום אירועים נפרדים בהתאם לדירוג רמת המוגבלות של הספורטאים (בדומה לקטגוריות המשקל בתחרויות איגרוף וג'ודו). שיטת הדירוג בספורט נכים נקראת קלאסיפיקציה. ככל שהקלאס של האדם נמוך יותר, כך הוא פחות עצמאי והנכות שלו יותר קשה. בתחרויות נכים, המקצים נערכים לפי הקלאס, לדוגמה יהיה מקצה לנכים בעלי קלאס 8 (S הוא הסימון לקלאס).
ישנם מספר סוגי ספורט הנכללים בהגדרה זו: ספורט עממי, ספורט שיקומי וספורט הישגי.[2]
אנשים עם מוגבלות פיזית - הספורט לקבוצה זו התפתח תחילה כמסגרת שיקומית. בשנת 1911 מתקיים לראשונה אירוע ספורט מאורגן בו משתתפים נכים. אולם התחום אינו צובר תאוצה בשלב זה. קפיצת המדרגה בהיקף של הספורט מתחילה רק לאחר מלחמת העולם השנייה גדל מספר הנכים באופן משמעותי וספורט נכים הוכנס כחלק אינטגרלי בשיקומם של נכים, הן כעיסוק פנאי והן כספורט הישגי.[3] סר לודוויג גוטמן הגה ויזם את קיומם של משחקי סטוק מנדוויל, שהחלו להתקיים בשטחי בית החולים בסטוק מנדוויל. בשנת 1948 יזם גוטמן קיום תחרות ספורט בכיסאות גלגלים במסגרת בלתי פורמלית במהלך אולימפיאדת לונדון. משחקים סטוק מנדוויל המשיכו להתקיים כתחרות שנתית קבועה ומשנת 1960 נקראים המשחקים אחת לארבע שנים בשם המשחקים הפאראלימפיים. משחקי האולימפיאדה מנוהלים באופן נפרד ומתקיימים בהנהגת הוועד הפאראלימפי הבינלאומי.
עיוורים - קיימים ענפי ספורט ייחודיים לאנשים עם לקויות ראייה ועיוורון, כדוגמת רכיבה על אופני טנדם (כאשר הקפטן היושב מקדימה אדם רואה ומאחוריו רוכב עם לקות ראייה או עיוורון) או משחק הכדורשער. במשחק זה, שחקנים בעלי שרידי ראייה מכסים את עיניהם במשקפות מיוחדות על מנת לייצר מצב בו כל השחקנים על המגרש עיוורים לחלוטין, הכדור הייחודי מצויד בפעמון המשמיע קול בזמן הגלגול והשחקנים משתמשים בחוש השמיעה שלהם על מנת להתכוונן אליו. בישראל נבחרת אולימפית בענף ספורט זה.
ציוד
ספורט נכים דורש הרבה פעמים ציוד טכנולוגיה מסייעת ייעודי לענף הספציפי, כגון מגלשי סקי לקיטע, רגל תותבת המותאמת לריצה, כיסא גלגלים המותאם לכדורסל או כיסא גלגלים המותאם לטניס. גם אם חלק מהציוד הזה דומה לציוד שהספורטאי נזקק לו בחיי היומיום, הוא לא יכול להשתמש בציוד זה עבור חיי היומיום (כיסא גלגלים המותאם למרוצים אינו מאפשר, לדוגמה, תפקוד סביר בבית או במשרד).
מחירם של כיסאות גלגלים ותותבות לחיי היומיום הוא יקר מאוד. מחירם של פרטי ציוד המותאמים לענף ספורט ספציפי, עשוי להיות יקר עוד יותר בשל הכמות הקטנה המיוצרת מהם. מעבר לזאת, ציוד ספורט נכים אינו ממומן לרוב על ידי הביטוח הלאומי או ביטוח בריאות.
ענפי ספורט נכים שאינם דורשים ציוד מיוחד, או לפחות לא ציוד יקר, הם, למשל, כדורשער וכדורעף נכים, שמשוחקים בישיבה על הרצפה או ענפי ספורט הקשורים בקליעה למטרה, שניתנים להשתתפות בכיסאות גלגלים רגילים.
בדיקת רמת הכושר של הספורטאים הנכים:
בדיקת רמת הכושר של הספורטאים הנכים נעשית באמצעות מכשיר הארגומטר גלילים. מכשיר זה בודק את רמת הכושר הגופני של אנשים שנפגעו בגפיים התחתונות והוא נעשה בפרקי זמן קצרים ובעוצמה גבוהה.[4]
כיסאות הגלגלים הידניים של ספורט הנכים
ככלל, כיסאות הגלגלים הידניים הם בעלי מגוון תכונות ואינם דומים זה לזה. אולם, ישנן תכונות של כיסאות גלגלים לשימוש יומיומי שלא ימצאו לעולם בכיסאות גלגלים לספורט. כיסא גלגלים לספורט לא יהיה בעל יכולת קיפול, לא יהיו לו ידיות דחיפה למסייע אישי ולא יהיו לו מעצורים. משטחי גלגליו הגדולים של כיסא הגלגלים לשימוש היום יומי יהיו אנכיים או כמעט אנכיים למישור הרצפה (כך שיתפוס שטח צר יותר אך יהיה פחות יציב).
כללית, ישנן שלוש שלדות מקובלות לכיסאות גלגלים ידניים: השלדה המוצלבת - המאפשרת התקפלות, שלדת הגשר התלוי - השלדה הקלה והמינימליסטית ושלדת הקופסה - החזקה ביותר. כיסאות הספורט יהיו או בעלי שלדת קופסה או בעלי שלדה ייחודית שאינה נמנית עם שלושת הסוגים שהוזכרו.
כיסאות למרוצים. כיסאות בעל שלדה ייחודית ושלושה גלגלים. חישוקי האחיזה שעל הגלגלים הגדולים הם חישוקים קטנים מהרגיל ותפקידם אינו לחסוך מהמשתמש מגע בצמיג, אלא לאפשר לו לאחוז בהם ובצמיג לסירוגין וכך לצור מעין מערכת הנעה של שני הילוכים. מישורי הגלגלים הגדולים אינם אנכיים לרצפה.
כיסא לטניס נכים. כיסא בעל שלדה ייחודית, גלגלים קטנים שאחד מהם באמצע החזית האחורית ושניים נוספים בקרבת אמצע החזית הקדמית. מישורי הגלגלים הגדולים אינם אנכיים לרצפה. כיסא זה יציב לכוחות הדיפה מכל כיוון.
כיסא לכדורסל נכים. כיסא בעל שלדת קופסה, פגוש ומישורי גלגלים גדולים שאינם אנכיים לרצפה.
כיסא לרוגבי. כמו כיסא כדורסל, אך מוגן ומחוזק יותר.
כיסאות קרלינג נכים; כיסאות גלגלים עם שלדת קופסה ואבזור מינימלי.
לשם השוואה, כיסא גלגלים המכיל רבות מהתכונות שאינן מתאימות לכיסאות ספורטיביים ולכן אינו מיועד לספורט. כיסא בעל שלדה מוצלבת - מתקפלת.
בארץ פועלות קבוצות ספורט נכים מן הטובות בעולם, ביניהן ספיבק, איל"ן קריית חיים, "אתגרים" ובית הלוחם חיפה. מועדונים אלו מצטיינים בייחוד בענף השחייה, בו זוכים שחיינים נכים ישראלים במדליותזהב במשחקים הפאראלימפיים. תקופת השיא של ספורט הנכים בישראל הגיעה בעקבות שיקום הפצועים הרבים ממלחמת יום הכיפורים.
^ מיכאל קרייטמן, "ספורט הנכים בישראל", באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, ד"ר חיים קאופמן וד"ר חגי חריף (עורכים); סדרת עידן, כרך 22-תרבות הגוף והספורט בישראל במאה העשרים; הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2002
^הוצלר ישעיהו, ספורט נכים, ספורט שיקומי וספורט ריפויי - מהותם וחשיבותם לרווחת הנכה
.jpg)
.jpg)
