סנג'ק (בסרבית: Санџак או Sandžak) הוא חבל ארץ היסטורי וגאו-פוליטי, המשתרע בדרום-מערב סרביה וצפון-מזרחה של מונטנגרו. השם סנג'ק מקורו בסנג'ק נובי פאזאר, יחידה מנהלית עות'מאנית לשעבר. בשנים 1909-1878 האזור נמצא תחת כיבוש אוסטרו-הונגרי, עד שב-1909 הוחזר לאימפריה העות'מאנית. בשנת 1912 בעקבות מלחמת הבלקן הראשונה חולק האזור בין ממלכות סרביה ומונטנגרו. הסרבים מכנים את החלק הצפוני שבו בשם "ראשקה", שהיה אחד השמות של הנסיכות סרביה בימי הביניים.
העיר החשובה ביותר בסנג'ק היא נובי פאזאר.
השם
סנג'ק הוא מילה בטורקית העות'מאנית ( sancak سنجق) שמשמעותה "דגל" ובהמשך קיבלה משמעות שם של יחידה מנהלית באימפריה העות'מאנית. יחידה כזאת הייתה קיימת גם באזור שמרכזו היה נובי פאזאר (Novopazarski sandžak). החלק של חבל סמג'ק שהסתפתח לסרביה נוהגים הסרבים לכנות ראשקה, אם כי השם ראשקה מציין בדרך כלל אזור יותר גדול.
האוכלוסייה הסרבית הנוצרית שנאלצה לנטוש את האזור במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 ונמלטה לחבל שומאדיה נהגה לקרוא לאזור "סרביה הישנה".
השם סנג'ק של חבל הארץ השתרש יותר אחרי מלחמת העולם השנייה[1].
גאוגרפיה
הסנג'ק משתרע מהגבול הדרום-מזרחי של בוסניה והרצגובינה ועד לגבולות של חבל קוסובו ואלבניה על שטח של 8500 קמ"ר.
שש ערים חשובות של הסנג'ק נמצאות בסרביה (נובי פאזאר, סייניצה, טוטין, פרייפוליה, נובה וארוש ופריבוי), חמש ערים במונטנגרו (פלייבליה, ביילו פולה, בראן, רוז'איה ופלאב). לפעמים מתייחסים גם לעיר המונטנגרית אנדרייביצה כאל חלק מסנג'ק.
העיר הגדולה ביותר באזור היא נובי פאזאר -עם 100,410 תושבים, כשהערים החשובות האחרות הן פלייבליה (31,060 תושבים) ופריבוי (27,133 תושבים). בסרביה הערים נובי פאזאר וטוטין הן חלק מהמחוז ראשקה, בעוד שהערים סייניצה, פרייפוליה, נובה וארוש ופריבוי הן חלק ממחוז זלטיבור
דמוגרפיה
מפת הקבוצות האתניות בסנג'ק, לפי המפקדים משנת 2002 - בסרביה ו- 2003 במונטנגרו, לפי ולדימיר וריאצ'יץ'מיפוי מנהלי ואתני של חבל סנג'ק
בשנת 2002 אוכלוסיית הסנג'ק רבתי הייתה כ-420,000 תושבים.
אוכלוסייתו כללה: 228,000 סלאבים מוסלמים (52%) ו-198,000 (45%) סרבים ומונטנגרים. בנוסף מיעוטים קטנים של אלבנים, צוענים ואחרים.
הערים החשובות ביותר הן נובי פאזאר (55,000 תושבים), פלבליה (23,800 תושבים), פריבוי (19,600 תושבים)
בעיר נובי פאזאר בשנת 2002 : 85,996 תושבים.
בוסנים - 65,593 (%76,28)
סרבים - 17,599 - (20,47%)
"מוסלמים" - 1,599 (1,86%)
מונטנגרים - 109 (0,1%)
היסטוריה
בימי הביניים הייתה קיימת באזור מדינה סרבית בשם ראשקה שבירתה הייתה העיר ראס, לא רחוק מן העיר הנוכחית נובי פאזאר, ששמה המקורי בסרבית היה נובי טרגובישטה ("השוק" או "הבאזאר החדש")
הדספוטות הסרבית סופחה על ידי האימפריה העות'מאנית בשנת 1455. תחת השלטון העות'מאני תושבים רבים באזור נובי פאזאר המירו את דתם לאסלאם. ההתאסלמות באזורים הסרבים נגרמה על ידי גורמים מרובים[2] - פסיכולוגיים - חרדה ויאוש, איבוד התקווה אחרי תבוסות חוזרות של הצבאות הנוצרים, מעשי שוד וציד עבדים מצד השלטונות העות'מאנים שביססו את שליטתם בשטח; גורמים דתיים: חולשתה ועוניה של הכנסייה הנוצרית האורתודוקסית באזורים מסוימים; גורמים כלכליים - המוסלמים שילמו פחות מיסים[3], נמנע מהנוצרים לעבוד במינהל האזורי ולהעיד בבתי דין נגד מוסלמים. אחרי שהסרבים נאבקו במלחמות חוזרות באיום העות'מאני, הטורקים הדפו צפונה את האוכלוסייה הסרבית הנוצרית יישבו במוסלמים את האדמות שנעזבו. רבים ממוסלמים אלה היו סרבים אתניים שהתאסלמו ואבל גם טורקים, ומתיישבים מוסלמים אחרים שהובאו מקווקז, מאסיה הקטנה ומהמזרח התיכון. גלי הגירה גדולים הגיעו במאות ה-18–19. גורם נוסף להתאסלמות היה המיקום הגאוגרפי של הסנג'ק שהפך אותו למרכז מסחר פעיל ואיפשר את אסלום הסוחרים[3].
חלקים רבים של חבל סנג'ק נכללו בימי השלטון העות'מאני בסנג'ק נובי פאזאר, יחידה מנהלית עות'מאנית שבירתה הייתה בעיר נובי פאזאר.
האזור שאל את השם סנג'ק מהסנג'ק של נובי פאזאר,
במחצית השנייה של המאה 19 המצב הפוליטי והדמוגרפי בסנג'ק הושפע מהעימות האוסטרי-עות'מאני. אוסטרו-הונגריה תמכה בהפרדת הסנג'ק מהאימפריה העות'מאנית או לפחות בהשגת אוטונומיה של האזור. היא שאפה למנוע מסרביה וממנוטנגרו להתאחד ולהתפשטות אוסטרית-הונגרית אל הבלקן. לאור תוכניות מסוג זה, נחשב הסנג'ק לחלק מבוסניה-הרצגובינה והאוכלוסייה המוסלמית בה מילאה תפקיד לא מבוטל במתן תירוץ לאוסטרו-הונגריה להציג עצמה כמגנה על המיעוט המוסלמי מפני הנוצרים האורתודוקסים הסרבים[4].
בשנים 1877–1879 השתלטה אוסטרו-הונגריה על אזור סנג'ק, שחיבר את האימפריה אל אלבניה העות'מאנית דרכה ביקשה האימפריה מוצא נוסף אל הים האדריאטי[5]. בהסכם בין אוסטריה לעות'מאנים במאי 1879 הוסכם שהשלטון באזור סנג'ק ימשיך להתנהל על ידי העות'מאנים, אך אוסטרו-הונגריה תוכל להחזיק בה את צבאה יחד עם צבא העות'מאנים[6]. בשנת 1908 השיגה אוסטרו-הונגריה את חייליה מאזור סנג'ק תמורת הסכמתה בשתיקה של האימפריה העות'מאנית לסיפוח בוסניה הרצגובינה לקיסרות האוסטרית. במרץ-אפריל 1909 שלחו העות'מאנים לאזור עשרת אלפים חיילים[7].
באוקטובר 1912 בימי מלחמת הבלקן הראשונה נכבש חבל סנג'ק על ידי סרביה ומונטנגרו, שכוחותיהם תקפו את האזור משני צידיו ונפגשו באמצעה[8]. אוסטרו-הונגריה סרבה לסיפוח האזור לאחת משתי המדינות הדרום-סלאביות[9], אולם בהמשך חודש נובמבר הסכימה לחלוקת האזור בין סרביה למונטנגרו, תמורת השגת עיר נוספת על חוף הים האדריאטי[10]. בהתאם, בעקבות הכיבוש, הסכימה טורקיה לסיפוח חלקו המזרחי של סנג'ק לסרביה וחלקו המערבי למונטנגרו[11].
במלחמת העולם הראשונה, כבשה אוסטרו-הונגריה את האזור בנובמבר 1915[12] כדי להעניש את סרביה ולנתק את מונטנגרו מסרביה[13]. בעקבות הפסדה של אוסטרו-הונגריה במלחמה, הוכלל האזור בממלכה החדשה המאוחדת של הסרבים, הקרואטים והסלובנים (לימים יוגוסלביה) בשנת 1918.
בשנת 1929 הממלכה שינתה את שמה ליוגוסלביה.
בימי מלחמת העולם השנייה בשנים 1941–1943 נכבש החלק המונטנגרי של סנג'ק על ידי איטליה הפשיסטית, בעוד שהחלק הסרבי נכבש על ידי גרמניה הנאצית. בשנים 1943–1944 היה הסנג'ק זירה לקרבות קשים בין הצבא הגרמני לשתי תנועות ההתנגדות המקומיות- הצ'טניקים והקומוניסטים בפיקודו של טיטו (הצבא השחרור העממי של יוגוסלביה], שניהלו מאבקים מזוינים גם ביניהן.
הצבא לשחרור העממי של יוגוסלביה כלל גדוד מהסנג'ק המונטנגרי וכן חאת "חטיבת הסער הפרולטרית השלישית" מן הסנג'ק.
בשנים 1943–1945 בחלק בשליטת הפרטיזנים של טיטו התארגנה המועצת האנטיפשיסטית לשחרור לאומי של הסנג'ק שניהלה את האזור.
החל מ-1945 חזר הסנג'ק להיות חלק מסרביה ומונטנגרו, מרכיבים של יוגוסלביה, הפעם רפובליקה פדרטיבית בעלת משטר קומוניסטי. בשנת 1945 נקבעו גבולות חדשים שעם הזמן קיבעו הפרדה בין שני החלקים - הסרבי והמונטנגרי - של האזור.
דגל הבוסנים המוסלמים בסנג'ק
במשאל העם על עצמאות מונטנגרו בשנת 2006, הצביעו רוב המוסלמים של הסנג'ק המונטנגרי בעד העצמאות, שהייתה כרוכה גם בהיפרדות
מהאוכלוסייה המוסלמית שבסנג'ק הסרבי.
