סמינר הקיץ למוזיקה חדשה בדרמשטאדט (בגרמנית: Internationale Ferienkurse für Neue Musik, Darmstadt) החל בשנת 1946 ביוזמתו של ווֹלפגנג שְטֵיינֵקֶה (Wolfgang Steinecke) והתקיים מדי שנה עד 1970 ולאחר זאת מדי שנתיים. הסמינר עוסק בהוראת הלחנה ופרשנות וכולל ביצועי בכורה של יצירות חדשות. אחרי מות שטיינקה, בשנת 1961, עבר ניהול הקורסים לידי ארנסט תומאס (1962-81), פרידריך הומל (1981-94), סולף שאפר (1995-2009) ותומאס שאפר (מ-2009). הודות לקורסים אלה, דרמשטאדט היא כיום מרכז ראשי למוזיקה מודרנית, בעיקר למלחינים גרמנים.
מרצים רבים ידועי-שם הופיעו בדרמשטאדט, בהם תאודור אדורנו, מילטון בביט, לוצ'אנו בריו, פייר בולז, ג'ון קייג', כריסטוף קאסקל, מורטון פלדמן, וולפגנג פורטנר, סברינו גאצלוני, אלואיס הבה, הנס ורנר הנצה, הרמן הייס, רודולף קוליש, אלואיס קונטרסקי, ארנסט קרנק, רנה לייבוביץ, ג'ורג' ליגטי, ברונו מאדרנה, אוליבייה מסייאן, לואיג'י נונו, זיגפריד פאלם, אנרי פוסר, היינץ רהפוס, וולפגנג ריהם, הרמן שרכן, אדוארד שטוירמן, קרלהיינץ שטוקהאוזן, דייוויד טיודור, אדגר וארז, מאוריציו קאגל, פרידריך וילדגאנס ויאניס קסנאקיס (תומאס ושליצר 2001).
בשנות החמישים המאוחרות וראשית שנות השישים של המאה ה-20 הייתה אווירת הקורסים טעונה בחוסר עניין מודגש מצד כמה מחסידיו הקנאים של פייר בולז בכל מוזיקה שלא עלתה בקנה אחת עם השקפותיו המודרניות ללא פשרה - "השיעבוד למפלגה" של "אורתודוקסיית הקליקה" ה"כיתתית", במילים של ד"ר קורט הונולקה, שנכתבו בשנת 1962, במאמץ "לשכנע את הציבור, שהמוזיקה המתקדמת ביותר של ימינו הייתה לא יותר משיגיון שבישלה חבורת קושרים תועת-דרך, שאסרה מלחמה על מוזיקה אמיתית" (בהמר 1987, 43). מצב זה הביא לשימוש בביטוי אסכולת דרמשטאדט (שטבע במקור לואיג'י נונו בשנת 1957 (1975, 30) כדי לתאר את המוזיקה הסריאלית שכתבו אז הוא עצמו ומלחינים אחרים כמו בולז, מאדרנה, שטוקהאוזן, בריו ופוסר כמונח של שינוי לרעה, במשמעות של מוזיקה "מתמטית", מבוססת על כללים.