Ambystoma gracile decorticatum – תת-מין מנומר בכתמים לבנבנים או צהבהבים על גבו. תכונה זו נתנה את השם לתת-המין (decorticatum פירושו בלטינית "כמו קליפת עץ")
Ambystoma gracile gracile – תת-מין שאיננו מנומר
תיאור
סלמנדרה צפון-מערבית בוגרת יכולה להיות סלמנדרה שעברה גלגול למין יבשתי או מין נאוטוני השוכן במים.
אורכה של סלמנדרה יבשתית בוגרת בין 7.6 ל-13 סנטימטרים מקצה הראש ועד פתח הגוף האחורי ועד 22 סנטימטרים כולל הזנב. צבע הסלמנדרה חום כהה, אפור או שחור בחלקה העליון, כאשר בקליפורניה יש לחלק מהסלמנדרות כתמים לבנים או צהובים חסרי צורה, והבטן בהירה יותר. הראש קצר, רחב ומעוגל, החרטום מעוגל, כשהעיניים הבולטות קטנות יחסית. מאחורי העיניים יש בלוטות פרוטידיות[א] בולטות. הגוף מוצק והעור לח וחלק. הזנב שטוח לגובה ועל החלק העליון של הזנב יש בלוטות רעל. החלק התחתון חד.
אורכה של סלמנדרה נאוטונית בוגרת 13 סנטימטרים מקצה הראש ועד פתח הגוף האחורי ועד 26 סנטימטרים כולל הזנב. צבע הסלמנדרה חום בהיר עד ירוק זית מנומר בכתמים צהובים ושחורים. אפור או שחור. הבטן בגוון שמנת עד אפור בהיר או כהה. הבלוטות הפרוטידיות בולטות פחות מאשר אצל הסלמנדרה היבשתית. לעומת זאת הרגלים הקדמיות והאחריות גדולות יותר.
בשתי הצורות הזכרים נעשים כהים יותר בתקופת הרבייה.
כמו כל הדו-חיים מחזור החיים מתחיל בשלולית או בבריכה. הראשנים בוקעים מהביצה בגודל 8 מילימטרים. יש להם זימים ארוכים משני צדי הגוף, רגלים אחוריות ארוכות וסנפיר גב ארוך. הגוון של ראשונים בוגרים משתנה מחום כהה לירוק זית או צהוב בהיר.
תחום תפוצה
תחום התפוצה של הסלמנדרה הצפון-מערבית משתרע על שטח בין 200,000 ל-2,500,000 קילומטרים רבועים לאורך החוף של האוקיינוס השקט מהאי מאי (May) בדרום מזרח אלסקה דרך קולומביה הבריטית במערב קנדה, כולל האי ונקובר, וצפון-מערב ארצות הברית (בעיקר מערבית לרכס קסקייד) ועד הנהר גואלאלה (Gualala River) במרכז מחוזסונומה בקליפורניה. תת-המין המנומר (A. g. decorticatum) שוכן רק בצפון תחום התפוצה, מצפון לקו הרוחב 51°N, בעוד שתת-המין הבלתי מנומר (A. g. gracile) שוכן מדרום לקו רוחב זה. הסלמנדרה שוכנת מגובה פני הים ועד קו העצים בגובה 3,110 מטרים. אחוז הבוגרים הנאוטונים עולה עם הגובה, כך שבגובה פני הים מרבית הבוגרים הם יבשתיים, בעוד שמרבית הבוגרים במקומות הגבוהים מאוד הם נאוטונים.[3]
אקולוגיה והתנהגות
בוגרים יבשתיים חיים בבתי גידול לחים מערבות עשב ועד יערות מזופיטיים. הבוגרים חיים מרבית חייהם מתחת לקרקע כשהם מנצלים מחילות של יונקים חופרי מחילות דוגמת סנאיי קרקע וחפרפרת. הם יוצאים לפני השטח רק בלילה בעונת הגשמים בסתיו או בעונת הרבייה באביב בדרכם לאתרי הרבייה המימיים, שם ניתן לפוגשם כשהם מסתתרים מתחת לחפצים בקרבת בריכת הרבייה או הנחל. עם זאת, לעיתים מוצאים אותם מתחת לגזעי עצים שהרקיבו שלא בעונת הרבייה.
בוגרים יבשתיים מגנים על עצמם בפני טורפים בעוז. כשהם מאוימים הם עוברים לתנוחת התגוננות שבה הראש בתנוחת נגיחה והזנב מורם והם משמיעים קולות תקתוק כאזהרה. הם מפרישים רעל לבן דביק מבלוטות שמאחורי עיניהם, על גבם ועל זנבם ואז מורחים את התוקף ברעל באמצעות נגיחה ומכות זנב. בוגרים נאוטוניים וראשנים נמלטים מטורפים כדוגמת טרוטה וזחלי חיפושיות.
תזונה
ראשנים ניזונים מזואופלנקטון ואז ככל שהם גדלים הם ניזונים מסרטנאים, זחלים של חרקים, חלזונות, תולעים וראשנים. בוגרים נאוטונים ניזונים מחסרי חוליות ימיים ומראשנים. בוגרים יבשתיים ניזונים מחסרי חוליות קטנים.
רבייה
הסלמנדרות מגיעות לבגרות מינית בגיל בין שנה לשנתיים. מין זה מתרבה במים שיכולים להיות עונתיים או קבועים, החל משלוליות קטנות רדודות ועד אגמים גדולים עמוקים. כמו כן בנחלים שזרימתם איטית או בבריכות שוליות של נחלים. תקופת הרבייה משתנה עם הגובה וקו הרוחב. כאשר בדרום היא יכולה להתחיל בינואר ובצפון ובמקומות גבוהים עד יולי. הזכרים מגיעים לאתר המימי לפני הנקבות. הזדווגות מתרחשת לאחר טקס חיזור מורכב, ההפריה היא פנימית, הנקבה מכניסה לגופה את הספרמטופור שהזכר מניח. נקבה יבשתית מטילה גוש בגודל אשכולית קטנה המכיל בין 30 ל-270 ביצים בגודל 2 מילימטרים אותו היא מצמידה לצד התחתון של צמחים במים. נקבות נאוטוניות מטילות ביצים בגושים קטנים יותר ומשאירות אותם על קרקעית השלולית או האגם. אצות פולשות לביצים ומספקות להם חמצן.
הראשנים בוקעים מהביצים בין שבועיים לתשעה שבועות אחרי ההטלה כתלות בטמפרטורת המים. גודלם בין מילימטר ל-35 מילימטרים והם נושמים דרך זימים נוצתיים משני צדי הגוף. מרבית הבוגרים באזורים הנמוכים מפתחים ריאות ויוצאים מהמים כשהם בני 12 עד 14 חודשים, כלומר באביב שלאחר הבקיעה מהביצה. גודלם אז כ-8.5 סנטימטרים. אצל בוגרים במקומות הגבוהים התהליך מתרחש בשנתם השלישית, אם כי חלקם נשארים נאוטנים וקיים קשר ברור לגובה, ליציבות הסביבה המימית, ולהיעדרות דגים במים. סלמנדרות יבשתיות ונאוטוניות יכולות להתקיים באותה אוכלוסייה.
מצב שימור וסיכונים
מצב השימור של הסלמנדרה הצפון-מערבית איננו ברור. על פי ארגון ה-IUCN מצב הסלמנדרה הוא ללא חשש.[4] מחקרים בקנדה שבדקו את ההצטמצמות של הדו-חיים לא זיהו ירידה באוכלוסיות של הסלמנדרה. מחקר ברכס הקסקייד במדינת וושינגטון גילה כי הסלמנדרה הרבה פחות נפוצה ביערות חדשים מאשר ביערות ראשוניים. לעומת זאת, מחקר שנעשה במערב אורגון לא גילה מתאם בין גיל העצים לכמות הסלמנדרות, ולכן לא ברור האם הסלמנדרה זקוקה ליערות ראשוניים על מנת לשגשג. עם זאת, אין ספק שכריתה מוחלטת של עצי היער מבטלת את האזור כבית גידול ולכן מציעים החוקרים להקפיד על השארת יער ברוחב שבין 200 ל-250 מטרים סביב אתרי הרבייה.
מחקר שנעשה בשנת 1995 ברכס הקסקייד באורגון גילה שקצב התמותה של ראשנים צעירים עולה ככל שהם נחשפים לקרינה אולטרה סגולה. עם זאת, הנקבות נוהגות להטיל את גוש הביצים בעומק של לפחות חצי מטר ובמים עכורים כך שככל הנראה אין השפעה להתגברות הקרינה האולטרה סגולה על אוכלוסיות הסלמנדרות.
סיכונים נוספים הם החדרת דגים טורפים כדוגמת הטרוטה לגופי המים בהם חיות הסלמנדרות ועיור הגורם להקטנת בתי הגידול.