העיר ממוקמת באי פוקלנד המזרחי. מלבדה נמצאים על אי זה מספר יישובים כפריים נוספים.
סטנלי משתרעת על מדרון הררי בין מפרץ סטנלי (מפרץ ארחנטינו) לבין פנים האי. למרות היותה העיר היחידה המוכרת באיי פוקלנד, מדובר למעשה בעיירה קטנה שאוכלוסייתה מונה 2,115 נפשות, מתוך כ-2,500 תושבים באי כולו (להוציא חיילים בריטיים). זהו המרכז המנהלי הדרומי ביותר בחצי הכדור הדרומי, אולם עקב מיעוט האוכלוסין בה אינה נחשבת כעיר הבירה הדרומית ביותר על פני כדור הארץ, תואר השמור לעיר וולינגטון בניו זילנד.
לנמל הייתה במשך השנים חשיבות אסטרטגית, בהיותו הנמל הדרומי ביותר של האימפריה הבריטית.
ההתיישבות במקום החלה בשנת 1843, והעיר הוכרזה כבירת איי פוקלנד בשנת 1845. היא נקראת על שם הלורד סטנלי, שהיה השר הממונה על הקולוניות החיצוניות בממשלה הבריטית. בעיר ממוקם בית הממשלה אשר נבנה בשנת 1845 ואשר משמש את מושל איי פוקלנד.
בשנת 1982 נתפסה העיר על ידי כוחות הצבא הארגנטינאי, דבר שהחל בפועל את מלחמת פוקלנד.
הנוכחות הארגנטינאית בעיר נמשכה 10 שבועות, שבמהלכם נערכו קרבות על העיר. בתחילה הופגזה העיר בירי ארטילרי מצד הצי הבריטי, נגרם לעיר נזק רב, ושלושה תושבים נהרגו. על שלב המתקפה היבשתי פיקד בריגדירג'וליאן תומפסון[1] הכוח כלל את חטיבת הקומנדו השלישית של חיל הנחתים המלכותי[2], אשר כללה בתוכה את גדודי הקומנדו (40, 42 ,45) של החיל, ויחידות נוספות ובהן שני גדודים מן הרגימנט המוצנח וכן אלמנטים מן הכוחות מיוחדים ובהם צוותים משירות הסירות המיוחד וה-SAS. כוחות הנחתים והצנחנים נחתו באיי פוקלנד עצמם, כבשו אותם מידי חיילי ארגנטינה בסדרה של קרבות חי"ר קשים ובמסע רגלי מפרך, הגיעו לעיר ולחמו על כיבושה. במהלך הקרב הביא לנסיגת הצבא הארגנטינאי אל תוך העיר עצמה, עד לכניעה. במהלך הקרבות מוקשו סביבות העיר, ועוד כיום מסומנים אזורים מסוימים מחוץ לעיר כשדות מוקשים. בהמשך השלימו הכוחות הבריטים את ההשתלטות מחדש על האיים.
לאחר המלחמה שוקמה העיר במהירות. כיום יש בה מרכז קניות, מרכז ספורט, בית חולים, ושוכנים בה משרדי הממשל של האי. בסטנלי גם נמצאת כנסייה שנבנתה בשנת 1845. בשנת 1984 נחנכה בה אנדרטה למלחמה.
למרות הכניעה במלחמה, ממשלת ארגנטינה לא חזרה בה מתביעתה הטריטוריאלית על איי פוקלנד, ועל העיר סטנלי - פוארטו ארחנטינו בפרט, ברמה ההצהרתית.
^ג'וליאן תומפסון, לא פיקניק, הוצאת מערכות, 1992, עמוד 15, "כשנתתי את הפקודה לנחיתה, אמרתי בין שאר הדברים, שהמבצע שאנו עומדים לפתוח בו לא יהיה פיקניק. גמרתי אומר ששום אדם בחטיבתי לא יחיה באשליות, אלא יבין שנצטרך להילחם כדי לנצח".
^ג'וליאן תומפסון, לא פיקניק, הוצאת מערכות, 1992, עמוד 17, "אנשי חטיבתי היו יחידים ומיוחדים. חטיבת הקומנדו 3 הייתה זו שנחתה באי פוקלנד המזרחי ביום הע', צעדה ולחמה לבדה בתריסר הימים הראשונים של המערכה הקרקעית, ואחרי שחצתה את אי פוקלנד המזרחי- בעיקר ברגל וגם במסוקים- נכנסה לפורט סטנלי בארבע עשר ביוני 1982, עשרים ושמונה ימים אחרי הנחיתה הראשונה".
