סטיבן "סטיב" מקמנמן (באנגלית: Steven "Steve" McManaman; נולד ב-11 בפברואר 1972 בליברפול שבאנגליה) הוא כדורגלן עבר אנגלי ששיחק בעמדת הקשר. מקמנמן זכה פעמיים בליגת האלופות עם ריאל מדריד ב-2000 וב-2002.
קריירת מועדונים
מקמנמן החל את הקריירה בקבוצת הנוער של ליברפול בשנת 1988. בתחילת 1990 חתם על חוזה מקצועני עם המועדון, מספר ימים לאחר יום הולדתו ה-18. כבר בעונתו הראשונה החל מקמנמן להשתלב בקבוצה, כשהוא כובש ומבשל מספר שערים. בזכות הופעותיו המוצלחות קנה לעצמו מקמנמן מקום בסגל ליברפול ונחשב להבטחה גדולה. במשחק הגמר של גביע ה-FA ב-1992 הוא הצטיין (לאחר שבישל את השער הראשון) וזכה עם הקבוצה בתואר.
בעונת 1994/1995 הוצע למקמנמן חוזה בשווי מיליון ליש"ט על ידי מאמן הקבוצה החדש רוי אוונס. בגמר גביע הליגה האנגלית כבש מקמנמן צמד מול בולטון וונדררס וגרף שבחים רבים, כולל מסר סטנלי מתיוס, שנכח במשחק. בעונת 1995/1996 זכה מקמנמן בתואר מלך הבישולים של הפרמייר ליג, עם 25 בישולים. ההצלחה בליברפול, לצד הופעה מרשימה בטורניר יורו 1996 עם נבחרת אנגליה, הפכו את מקמנמן לכוכב.
הפרסום וההצלחה הסיחו את דעתו של מקמנמן מהכדורגל. הוא החל לצאת למסיבות, לחתום על חוזים ולפרסם מותגי אופנה, כגון ג'ורג'ו ארמני, טופ מן והוגו בוס. זכור במיוחד גמר הגביע האנגלי ב-1996, בו כמה שחקני ליברפול, מקמנמן ביניהם, ירדו לבדוק את כר הדשא (כמה שעות לפני המשחק) כשהם לבושים חליפות מהודרות תוצרת ארמני. מקמנמן וחבריו, ג'יימי רדנאפ, דייוויד ג'יימס, ג'ייסון מקאטיר, סטן קולימור ורובי פאולר, זכו לכינוי המלגלג "ספייס בויז" (Spice Boys).
בנובמבר 1998, בעקבות הכשלונות החוזרים של ליברפול החליטה ההנהלה למנות את ז'ראר הוייה הצרפתי כמאמן הקבוצה. אחד מצעדיו הראשונים כמאמן הייתה ההחלטה להיפטר מהספייס בויז. מקמנמן עזב את ליברפול לאחר 12 שנים במועדון וחתם בקבוצת ריאל מדריד הספרדית, בהעברה חופשית.
למרות שזכה רק בשני תארים במדי ליברפול, נחשב מקמנמן לאחד השחקנים הגדולים בתולדות המועדון. הוא נבחר לנבחרת מצטייני העונה בפרמייר ליג במשך ארבע עונות רצופות (1994/1995 עד 1997/1998), ושלוש פעמים היה בין חמשת המועמדים לשחקן השנה בליגה האנגלית. מקמנמן מחזיק במקום השני בכמות הבישולים למשחק בליגה האנגלית, עם 6 בישולים פחות מדייוויד בקהאם. הוא גם מחזיק בכמות הבישולים הגדולה ביותר בתולדות ליברפול, מעט לפני סטיבן ג'רארד.
ב-1 ביולי 1999 הצטרף מקמנמן לריאל מדריד, והיה האנגלי השני בלבד בתולדות המועדון, אחרי לורי קנינגהאם בשנות ה-80. מקמנמן השתלב בקבוצה במהירות, כשהצליח לכבוש ולבשל כבר במשחקיו הראשונים. מקמנמן היה שותף לזכייתה של ריאל בליגת האלופות באותה עונה, כשכבש את השער השני בניצחון 3–0 על ולנסיה במשחק הגמר. הייתה זו הפעם הראשונה ששחקן אנגלי זוכה בתואר עם מועדון זר.
הגעתו של הנשיא פלורנטינו פרז למועדון, שסימנה את תחילת עידן ה"גלאקטיקוס" בקבוצה, הייתה בעוכריו של מקמנמן. תחילה ניסתה הנהלתה החדשה של ריאל מדריד להעבירו לקבוצות אחרות כמו מידלסברו וצ'לסי, אך מקמנמן סירב להצעות. הגעתם של כוכבים יקרים כמו לואיש פיגו, זינדין זידאן ורונאלדו למועדון ערערה את מעמדו של מקמנמן בקבוצה. הוא זכה לפחות דקות משחק, אך נחישותו להישאר במועדון הלהיבה את אוהדי הקבוצה, שבחרו בו פעמיים כשחקן הכי אהוב, ואת חבריו לקבוצה, שתמכו בו במספר ראיונות לכלי התקשורת. התמיכה במקמנמן לא הותירה להנהלה ברירה אלא להשאירו במועדון.
מקמנמן איבד את מקומו בהרכב לשחקני הרכש החדשים, אך נשאר בסגל הקבוצה ועלה כמחליף לעיתים קרובות. בחצי גמר ליגת האלופות בעונת 2001/2002 עלה כמחליף מול ברצלונה וכבש את השער השני לזכות ריאל, שהעניק לה מקדמה משמעותית לקראת משחק הגומלין. בגמר נכנס שוב כמחליף, במשחק בו ניצחה ריאל את באייר לברקוזן 1-2. הייתה זו זכייתה התשיעית של ריאל מדריד בגביע האירופי, והשנייה האישית של מקמנמן.
בעונתו הרביעית במדי הבלאנקוס שיחק מקמנמן רק 21 משחקים. החתמתו של דייוויד בקהאם בקבוצה, המשחק גם הוא כקשר מצד ימין, ערערה עוד יותר את מעמדו, ומקמנמן החליט לעזוב את ריאל מדריד.
בסוף אוגוסט 2003 חתם מקמנמן במנצ'סטר סיטי האנגלית, תחת המאמן קווין קיגן. בשנים בהן שיחק במנצ'סטר סבל מקמנמן מפציעות רבות ומיעט לשחק. שון רייט פיליפס, ששיחק באותה עמדה, התבלט והצליח לתפוס את מקומו של מקמנמן בקבוצה. באותה תקופה פורסמה בשבועון הבריטי News of the World פרשיית מין, בה הופיעו מקמנמן וחברו לקבוצה, רובי פאולר. ניסיונות השניים להטיל צו איסור פרסום על הפרשה לא צלחו.
מקמנמן לא שיחק מאז פיטוריו של קיגן במרץ 2005, ושוחרר מהמועדון בהעברה חופשית בחודש מאי.
נבחרת אנגליה
מקמנמן היה האנגלי הראשון ששיחק בנבחרת עד גיל 21 עוד לפני שערך את הבכורה בקבוצת הבוגרים. בפברואר 1993 הוא מונה לקפטן הנבחרת הצעירה, ובנובמבר 1994 ערך את הבכורה בנבחרת הבוגרת. את שער הבכורה בנבחרת כבש רק חמש שנים מאוחר יותר, ב-4 בספטמבר 1999, בניצחון 6–0 על נבחרת לוקסמבורג באצטדיון ומבלי.
בטורניר יורו 1996 (אותו אירחה אנגליה) שיחק מקמנמן היטב ונבחר לנבחרת מצטייני הטורניר, יחד עם עמיתיו לנבחרת דייוויד סימן ואלן שירר. אנגליה אמנם הודחה בשלב חצי הגמר, אך מקמנמן זכה לשבחים מאנשי כדורגל רבים, ביניהם גם פלה.
למרות ההצלחה ביורו, מקמנמן זכה להופעה אחת בלבד במונדיאל 1998, אז אימן את נבחרת אנגליה גלן הודל. גם ביורו 2000 שיחק מקמנמן רק במשחק אחד (מול נבחרת פורטוגל), בו גם כבש. לסגל נבחרת אנגליה לטורניר מונדיאל 2002 לא זומן על ידי המאמן סוון-יוראן אריקסון, למרות בקשות מצד חבריו לריאל מדריד זינדין זידאן ופרננדו היירו.
רבים מאמינים כי חוסר ההצלחה של מקמנמן בנבחרת נבעה מהעובדה כי רוב המאמנים ניסו להציב אותו באגף השמאלי, שהיה בעייתי בנבחרת אנגליה. הקישור הימני אויש, ברוב שנותיו של מקמנמן בנבחרת, על ידי דייוויד בקהאם.
לאחר הפרישה
לאחר שפרש מכדורגל היה מקמנמן פרשן כדורגל בערוצי טלוויזיה שונים. הוא הנחה תוכנית ספורט העוסקת בפרמייר ליג, בהשתתפות ניל וורנוק, עמנואל פטי ולס פרדיננד.
מקמנמן התחתן עם ויקטוריה אדוארדס, עורכת דין במקצועה, ביוני 2002. לזוג בת אחת.
תארים
קישורים חיצוניים
