חינוכה של הנסיכה הצעירה היה מכוון בעיקר לכיוון האמנויות, אותן תאהב כל חייה. עד שהגיעה לגיל 16 סופיה ידעה גרמנית, צרפתית, איטלקית ולטינית. בהתאם לתקופה הנסיכה סופיה חונכה בהתאם לאופנה ולעידון הצרפתיים אולם בשילוב עם פשטות בורגנית גרמנית, והיא נחשבה לנערה נאה, עליזה, תמימה ועדינה.
נישואין
בשנת 1773 נחשבה הנסיכה סופיה לאחת המועמדות לנישואים עם יורש הכתר הרוסי, פאבל פטרוביץ', לעתיד הצאר פאבל הראשון, אולם היא הייתה בת 14 בלבד וככלה נבחרה וילהלמינה, נסיכת הסן-דרמשטט. סופיה התארסה לנסיך לודוויג, לעתיד הדוכס הגדול של הסן ואחיה של הנסיכה וילהלמינה. אולם בשנת 1776, לאחר שהנסיך פאבל התאלמן מאשתו בשל לידה קשה, הציע פרידריך השני, מלך פרוסיה את הנסיכה סופיה בת ה-17 כאשתו השנייה. לודוויג, ארוסה של סופיה, קיבל פיצוי כספי בתמורה להפרת האירוסין.
הקיסרית הרוסיה יקטרינה השנייה שמחה מאוד על הבחירה בסופיה ככלתו החדשה של בנה הבכור. היא חשה כי לה ולנסיכה הצעירה יש הרבה מן המשותף, משום ששתיהן נולדו בשם סופיה בעיר שצ'צ'ין ושתיהן קיבלו חינוך דומה בילדותן. סופיה ופאבל נפגשו לראשונה בברלין שם ערך לכבודם פרידריך השני סעודה מפוארת. יום למחרת סופיה כתבה במכתב לחברה כי היא מאוהבת וגם פאבל כתב לאימו כי הוא מאוד מרוצה מהשידוך.
בחודש ספטמבר 1776 הגיעה הנסיכה סופיה לסנקט פטרבורג שם המירה את דתה לנצרות אורתודוקסית וקיבלה את השם והתואר החדשים מריה פיודורובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה. ב-7 באוקטובר נישאו רשמית בני הזוג.
הנסיכה הגדולה של רוסיה
בתקופה שלאחר הגעתה של סופיה לרוסיה הקיסרית יקטרינה הייתה מוקסמת ממנה ואהבה את חברותה, אולם היחסים בין השתיים הדרדרו במהרה, שכן סופיה צידדה בבעלה בריבים התכופים בינו לבין אימו, וכוונותיה הטובות של הנסיכה להרגיע את המצב המתוח רק גרמו להחרפתו.
מריה פיודורובנה בגיל 18
בדצמבר 1777 ילדה הנסיכה הגדולה את הראשון מבין עשרת ילדיה, הצאר לעתיד אלכסנדר הראשון. שלושה חודשים בלבד לאחר מכן הקיסרית לקחה את התינוק מאמו כדי לגדל אותו לפי רצונה ובלי התערבות הוריו. גם כאשר נולד בנם השני של מריה ופאבל, קונסטנטין, באפריל 1779 לקחה אותו יקטרינה תחת השגחתה. דבר זה יצר מתיחות גדולה בין סופיה לקיסרית. הנסיכה הגדולה מילאה את החלל שנותר לאחר שנלקחו ממנה ילדיה בעיצוב ארמון פבלובסק (אנ'), אותו נתנה יקטרינה לזוג הצעיר לרגל הולדת נכדה הראשון. מאמציה של מריה יצרו את אחד הארמונות היפים ביותר בכל רוסיה.
בשנת 1781 ביקשו מריה ופאבל רשות מהקיסרית לנסוע למערב אירופה. בספטמבר של אותה השנה הם יצאו למסע של 14 חודשים בפולין, אוסטריה, איטליה, צרפת, בלגיה, הולנד וגרמניה תחת השמות הבדויים "הרוזן והרוזנת של סברני". בדרך חזרה לרוסיה הזוג עצר בווירטמברג כדי לבקר את הוריה של הנסיכה הגדולה. בסוף 1782 הם חזרו לרוסיה שם מריה השקיעה את מרצה בארמון פבלובסק, בו היא ילדה ב-9 באוגוסט1783 את הנסיכה אלכסנדרה, הראשונה מתוך שש בנות אותן תלד במהלך 12 השנים הקרובות. כדי לחגוג את היוולדה של אלכסנדרה העניקה הקיסרית יקטרינה כמתנה לזוג את ארמון גטצ'ינה, בו השקיע יורש העצר עבודה רבה עד שעלה לכס המלוכה. הקיסרית לא לקחה את בנותיהם של פאבל ומריה ונתנה להם לגדל אותן כרצונם.
מריה פיודורובנה, קיסרית רוסיה
הקיסרית
לאחר 20 שנה בצילה של יקטרינה הגדולה הפכה מריה בשנת 1796 לקיסרית רוסיה כאשתו של פאבל הראשון. במהלך חייה של יקטרינה, מריה, כמו פאבל עצמו, לא יכלה להתערב בענייני המדינה, אולם עם עלייתו של בעלה לשלטון היא נכנסה לחיים הפוליטיים. הייתה לה השפעה רבה על פאבל אותה היא ניצלה כדי לקדם את חבריה בחצר.
מריה פיודורובנה נחשבה לאישה עם טעם משובח ביותר. ארמון גטצ'ינה, ארמון צארסקויה סלו, ארמון החורף בסנקט פטרבורג והארמיטאז' קושטו ורוהטו תחת השגחתה הצמודה. היא תמכה באמנויות ובמוסדות צדקה רבים, אולם אחת ממורשותיה החשובות ביותר לרוסיה הייתה יסוד בתי הספר לנשים במדינה. כקיסרית היא עזרה ככל יכולתה לרבים מקרוביה הגרמניים שאיבדו את הונם ואת רכושם לאחר מלחמות נפוליאון.
אלמנותה
הקיסר פאבל נרצח ב-12 במרץ1801 על ידי קצינים מורדים. בליל מותו מריה ניסתה לחקות את חמותה יקטרינה ולהכריז על עצמה כקיסרית במקום בעלה, אולם לאחר מספר ימים בנה אלכסנדר הניא אותה ממעשה זה. הצאר החדש השאיר את אימו בתפקיד האשה החשובה ביותר בחצר המלוכה הרוסית ופעמים רבות היא הייתה צועדת יחד איתו באירועים חשובים בעוד שאשתו, הקיסרית יליזבטה (לואיזה מבאדן), נאלצה לצעוד מאחוריהם. דבר זה גרם למרירות רבה בין מריה לכלתה.
מריה לא רק שמרה על מקומה בחצר המלכותית אלא גם נשארה אחראית על כל מוסדות הצדקה ונהנתה מהכנסה נאה. האירועים האלגנטים והעליזים אותם ארגנה, בהם היא הייתה לבושה בהידור רב עם משרתים רבים סביבה, עמדו בסתירה לחיי החצר הפשוטים אותם הנהיג הצאר אלכסנדר.
בשנים הראשונות לאחר התאלמנותה מריה השקיעה את תשומת לבה בעתידן של שלוש בנותיה שנותרו, ובחינוכם של שלושת ילדיה הצעירים. היא נחשבה לאם טובה ואוהבת, ולמרות ששני ילדיה הבכורים גודלו על ידי סבתם היא הצליחה לשמור איתם על יחסים קרובים כמו עם שאר ילדיה.
מעמדה הרם של הקיסרית האלמנה הפך את מעונה בפבלובסק למקום בו היו חייבים לבקר אנשי האצולה וגדולי האומה, אולם נסיונותיה להשפיע על מדיניותו של בנה לא צלחו. היא התנגדה נמרצות לנסיונותיו של אלכסנדר להגיע להסכם שלום עם נפוליאון, וכאשר הקיסר הצרפתי הציע לשאת את בתה, אנה פבלונה, לאשה, מריה התנגדה לכך.
גם כאשר הזדקנה מריה שמרה על רעננות נעוריה ועל בריאותה. חמישה מעשרת ילדיה נפטרו לפניה, כולל בנה הבכור אלכסנדר ואשתו. היא הייתה עדה לעלייתו לשלטון של בנה הצעיר ניקולאי והיה לה תפקיד חשוב בחינוכו של בנו, הצאר לעתיד אלכסנדר השני.
מריה פיודורובנה מתה בארמון פבלובסק ב-5 בנובמבר1828 בגיל 69. הצארינות הרוסיות הבאות ראו בה כמודל לחיקוי ומעונה בפבלובסק נשמר, לפי הוראותיה, על ידי צאצאיה כפי שהיא השאירה אותו כמעין מוזיאון משפחתי, עד המהפכה הרוסית.
לעיתים קרובות היא נתנה ייעוץ פוליטי לילדיה, שהתייחסו אליה בכבוד רב. במותה התאבלו עמוקות במשפחה הקיסרית ויורשיה ראו בה מודל לחיקוי.
אישיותה
מריה פיודורובנה לא נחשבה ליפהפייה גדולה, אולם היא הייתה נאה, גבוהה ושמנמנה. היא אהבה את ההוד וההדר של חיי החצר הרוסית והתעניינה רבות באינטריגות הקטנות והרבות שהיו בו. מזגה הקל וסבלנותה היו חשובים ביותר כדי לשמור על חיי נישואים טובים, במיוחד עם בעל שהיה ידוע במזגו החם ובאופיו הרודני.
מריה אהבה מאוד את כל האומנויות והייתה כשרונית במיוחד בציור בצבעי מים, חריטה ועיצוב חפצים משנהב וענבר. היא הייתה מוזיקאית מחוננת וכן נחשבה כמומחית בגננות. בארמון פבלובסק היא סובבה את עצמה בסופרים ומשוררים רבים ונהגה לארגן לכבוד בעלה מופעים רבים. בנוסף לכל זה היא מצאה את הזמן להשקיע במוסדות צדקה וחינוך חשובים. היא ייסדה את המוסד לעיוורים סנקט פטרבורג וכן טיפחה את כישוריה של המוזיקאית העיוורת שרלוטה סרלינג.
ילדיה
מריה פיודורובנה והנסיך פאבל הביאו לעולם עשרה ילדים, מתוכם תשעה הגיעו לבגרות:
.jpg)
,_1790s.jpg)
