במהלך המאה ה-17 הייתה האחוזה בבעלותו של אציל שוודי. באותה עת נקראה האחוזה בפינית: "סארי סלו" - "כפר האי" או "הכפר הגבוה". לימים עוות השם על ידי התושבים הרוסיים של האזור ל"צארסקויה" - שמשמעו "של הצאר".
בשנת 1708 הוענק השטח על ידי הצאר פיוטר הגדול לרעייתו, הקיסרית יקטרינה הראשונה, אשר הקימה בכפר את כנסיית הבשורה
בשנת 1724 ושינתה את שם הכפר ל"בלאגווסצ'נסקויה" (כפר הבשורה). שם זה לא תפס ותושבי הכפר המשיכו לקרוא לו בשמו המקורי.
בשלהי המאה ה-18 הפך האזור לאתר הנופש הפופולרי של האצילות הרוסית, אשר שאפה לנפוש בסמוך למשפחה הקיסרית. בצידו הדרומי של הארמון הוקמו מבני המשמר הקיסרי, ובסמוך, בשנת 1770 יסדה יקטרינה הגדולה את העיירה "סופיה" (שמה הגרמני של הקיסרית). בתקופה זו נבנתה בעיירה קתדרלת העלייה, בתכנונו של צ'ארלס קמרון (בסגנון ניאו קלאסי).
בשנת 1808 אוחדו סופיה וצארסקויה סול, והפכו לעיירה אחת.
העיירה נותרה עיירה כפרית, ובמהלך התיעוש שפקד את האזור בשלהי המאה ה-19 לא ניבנו בסמוך לה מפעלים, אולם קו הרכבת הראשון ברוסיה נבנה בשנת 1837 במטרה לקשר את הכפר עם סנקט פטרבורג. כמו כן הוקמה בכפר תחנת רדיו בשנת 1917.