הלילה העצוב או ליל היגונים הידוע יתר בשמו הספרדי: נוצ'ה טריסטה (La Noche Triste), הוא הכינוי לקרב שהתרחש בין ה-30 ביוני ל-1 ביולי1520 בין כוחות האימפריה הספרדית לכוחות האימפריה האצטקית. הכוחות הספרדיים שהיו נצורים בעיר הבירה האצטקית טנוצ'טיטלאן, ניסו לחמוק מהעיר, אולם אותרו בידי האצטקים ונכנסו לקרב קשה. בסופו של דבר הצליחו הספרדים לפרוץ החוצה, אולם הותירו מאחור אבדות כבדות. לפיכך ידוע הקרב בשם "הנוצ'ה טריסטה".
למרות שמבחינה טקטית הקרב נראה כניצחון אצטקי, הרי שהספרדים בפיקוד הרנאן קורטס, הצליחו להתארגן מחדש ולשים קץ לאימפריה האצטקית.
רקע
ב-8 בנובמבר1519, משלחת ספרדית בפיקוד הרנאן קורטס, נכנסה לטנוצ'טיטלאן, עיר הבירה של האימפריה האצצטקית ("הברית המשולשת"). הקיסר מוקטסומה השני, קיבל אותם בפאר והדר מתוך מחשבה מוטעית שהם שליחי האלים, והקצה להם למגורים את אחד הארמונות הישנים בבירה. לאחר ששהה בעיר שישה שבועות, במהלכם הספיק ללמוד אותה היטב, קיבל קורטס ידיעה על רצח של שני ספרדים בווראקרוס. קורטס ניצל את רצח הספרדים כתירוץ לשבות את מוקטסומה בעצמו. מוקטסומה נאלץ לעבור לגור יחד עם הספרדים, וטען שהוא עושה זאת מרצונו. הוא המשיך לנהל את העיר כשליט בובה של הספרדים במשך 98 ימים. רבים מאנשי החצר, וכן ההמונים בטנוצ'טיטלאן, מאסו בספרדים ודחקו במלך לצאת נגדם. אלא שהמלך המשיך להעמיד פנים שהכול כשורה "וכי במלחמה אנו איתם?" הוא אמר לאנשיו.
אלא שביוני1520, הגיעה ידיעה שהמושל הספרדי של קובה, דייגו ולאסקס דה קואיאר, שיגר צבא ספרדי גדול בפיקוד פנפילו דה נארוואז כדי לעצור אות קורטס חסר המשמעת. קורטס יצא לפגוש את נארוואז, והשאיר את העיר בפיקוד סגנו האכזר ממנו פדרו דה אלווראדו. קורטס הצליח לגרום לעריקת צבאו של נארוואז אל צבאו, ועם הכוחות הגדולים החל לחזור אל טנוצ'טיטלאן. עם זאת, במהלך ההיעדרות של קורטס, הוזמנו אלווראדו ואנשיו לפסטיבל דתי גדול של האצטקים. עם זאת, הספרדים זעמו על המנהגים הפגאניים, וטבחו בחוגגים שהיו ברובם מאנשי האצולה. ההמונים זעמו על הטבח, והספרדים נאלצו להסתגר במתחם הארמון. מוקטסומה (שהיה עדיין שבוי), הודח מכסאו בידי האצילים, שהכתירו במקומו את אחיו קואיטלאואק. בסוף יוני חזר קורטס לעיר ומצא את אנשיו נצורים. קורטס הצליח לפלס לו דרך אל הארמון, ואילץ את מוקטסומה לעלות למרפסת כדי להרגיע את ההמונים. עם זאת, מוקטסומה איבד את מעמדו בעיניהם, והם לעגו לו ורגמו אותו באבנים. על פי חלק מהמקורות הוא נהרג מחיצים שירו עליו אנשיו, אולם ייתכן שגם ידם של הספרדים הייתה במעשה.
הנוצ'ה טריסטה
קורטס מצא עצמו במצב מסוכן. הוא סבל מנחיתות מספרית, והיה נתון במתקפה מתמדת. אנשיו סבלו ממחסור של מזון ואבק שרפה. קורטס הציע לאצטקים הפסקת אש למשך שבוע, שבמהלכה הבטיח להחזיר את כל הזהב שהספרדים שדדו. טנוצ'טיטלאן הייתה בנויה על איים באגם טקסקוקו. האי המרכזי של העיר היה מוקף בכמה איים מלאכותיים שהיו מחוברים לעיר בגשרים. האצטקים, שחששו שהספרדים ינסו להימלט, החריבו ארבעה מתוך שמונה מהגשרים. לספרדים היה גשר נייד שהם התכוונו להשתמש בו, אולם מפאת הזמן הקצר לא יכלו לארגן את איסוף האוצרות שלא התכוונו לוותר עליהם. קורטס פתח בפני אנשיו את חדרי האוצרות המלכותיים, והורה לכל אחד לקחת ככל אשר יחפוץ. כל אחד לקח כמובן כמות גדולה מאוד, מה שעתיד להיות להם לרועץ.
בליל ה-30 ביוני הספרדים ובעלי בריתם החלו להסתנן החוצה ממתחם הארמון, ופנו מערבה אל דרך טלקופן (Tlacopan). רחבת הארמון הייתה נטושה, והגשר היבשתי היה ככל הנראה ללא שמירה משום מה. הספרדים עשו דרכם מבלי שהצרים על הארמון שמו לב. אפילו פרסות הסוסים כוסו בבד. במסווה של סופת גשמים, הם עברו ברחובות המתפתלים של העיר הישנה. לפני שהגיעו אל האגם, שמו לב אליהם לוחמי הנשר - חיילי עלית בצבא האצטקי. כוהני הדת השמיעו אזעקה, והאצטקים תקפו מכל כיוון.
הלחימה הייתה אכזרית, הספרדים ובעלי בריתם הגיעו אל האגם, ושם נאלצו לעלות על סירות תוך שהם לוחמים על חייהם. הגשם הכבד גם הוא הקשה עליהם, ורבים נפלו לאגם וטבעו בגלל הזהב הרב שנשאו עליהם. הספרדים השתמשו גשר הנייד כדי לחצות את התעלה הראשונה, אולם לאחר מכן הוא שקע בבוץ ולא היה להם זמן להתאמץ ולהוציא אותו. הספרדים הצליחו לעבור בקושי, כשגופות חבריהם משמשות אותם לעיתים בתור גשר. קורטס עצמו נע קדימה עם כוח מחיל הפרשים, והגיע אל הצד השני של האגם מותיר את אנשיו לדאוג לעצמם. קורטס והניצולים פנו אל הכפר הסמוך שם פגשו את אלווארדו עם קבוצה נוספת שהצליחה להינצל מהטבח. רבים היו הפצועים, ואף אלווארדו עצמו נפצע. ברנל דיאס מספר ביומנו כי קורטס קרס תחת אחד העצים ופרץ בבכי כאשר הבין את היקף הכישלון.
אבדות הספרדים היו כבדות. המקורות אינם תמימי דעים במספרים וההנחה המקובלת היא שבין 400 ל-800 ספרדים ובין 2,000 ל-4,000 בעלי ברית נהרגו טבעו או נשבו. קורטס עצמו טען ביומנו כי אבדותיו הסתכמו ב-154 ספרדים ו-2,000 בעלי ברית בלבד. עד ראייה אחר לאירוע טען שהיו 1,170 ספרדים הרוגים, אולם מספר זה גדול יותר מהמספר הכולל של הספרדים שהשתתפו בקרב. פרנסיסקו לופז דה גומרה שהיה בן התקופה אך לא נכח באירוע בעצמו, הציע מספר סביר יותר של 450 ספרדים ו-4,000 בני ברית. כמו כן מרבית קני הארטילריה והסוסים אבדו.
תוצאות
הקרב נראה כניצחון אצטקי. הספרדים נאלצו לסגת בחרפה חזרה אל טאלאקסקאלה. לרגע נדמה היה שהתרבות האצטקית עדיין יכולה לשרוד. אולם בינתיים, פגעה בעיר מגפת אבעבועות שחורות, שאותה הביאו הספרדים מאירופה לאמריקה. הייתה זו ההתפרצות הראשונה של המחלה באמריקה, והילידים לא היו מחוסנים בפניה ולא ידעו כיצד לטפל בה. יותר מ-50% מאוכלוסיית האזור נהרגו בהתפרצות יחידה זו, ביניהם הקיסר החדש קואיטלאואק. והוא הוחלף בקיסר חדש, צעיר ואמיץ מקודמיו, בשם קואוטמוק.
בפועל, הקרב היה ניצחון אסטרטגי מבחינת הספרדים. ניצחונם על האצטקים בקרב אוטומבה ב-7 ביולי, נתן לה הפוגה קלה ואפשר להם להתאושש מהפסדי הנוצ'ה טריסטה. קורטס הקים צבא אדיר מבני המקום, ובסופו של דבר חזר וכבש את טנוצ'טיטלאן, משלים בכך את כיבוש האימפריה האצטקית.
