נבו יריחו (שם מדעי: Nebo hierichonticus) הוא מין עקרב גדול והוא נחשב לעקרב הגדול ביותר בישראל בפרט, והגדול באזור הים התיכון כולו, בכלל. עקרב זה גם נבחר לעקרב הלאומי של ישראל.
עקרב זה חובב סדקים בסלעים (כפי שניכר מגופו הפחוס), ומסתתר בהם מעת לעת. כמו כן הפרטים הבוגרים יימצאו בדרך כלל תחת אבנים גדולות וסדקים עמוקים, אך לעיתים גם תחת אלו הקטנות יותר.
הוא נחשב לעקרב נפוץ יחסית, אך נפוץ פחות מהעבידיים.
ישנן וריאציות צבעים רבות אצל הנבו, מחום בהיר עד כמעט שחור ולעיתים אף גוון אדמדם, בעוד הרגליים בהירות מיתר הגוף.
סימני זיהוי ומאפיינים
גודלו של פרט בוגר עד 13 סנטימטרים (5.1 אינץ') והוא גדול יחסית לעקרב. צבעו חום כהה עד בהיר, והרגליים בהירות מיתר הגוף.
צבתותיו של נבו יריחו עבות, אך לא כמו אלו של העבידים. אצלו הצבת מוארכת ומצולעת יותר. סימן הזיהוי של הנבו לעומת העביד - צבתות מוארכות ומצולעות, וגבשושית קטנה, מעין נקודה בולטת בשלפוחית הארס, מעט לפני העוקץ.
עקיצה
עקיצתו אינה מסכנת חיים, אך יש גם הסוברים שעקיצה מפרט בוגר שכזה (13 ס"מ) עלולה לגרום לנמק, או להרס פעולת המפרק, אם עקץ בין פרקי האצבעות. למרות זאת, במקרה של עקיצת עקרב (כולל ממין זה) יש לפנות לקבלת טיפול רפואי.
ככלל, מזגו של עקרב זה אינו חם במיוחד, ולמעט פרטים יוצאי דופן הוא רגוע או לכל היותר מתגונן, בעת הצורך. עקיצה מעקרב זה אינה כואבת.
בשל גודלו, נגישותו, מזגו הנוח וצורתו הכוללת, עקרב זה משמש לעיתים חובבי טבע בתצפיות ועבודות גמר על אורח חייו של העקרב.
תפוצה
נבו יריחו
תפוצתו של נבו יריחו משתרעת על כל שטחה של ארץ ישראל, למעט שטחי חול. שטחים בהם נפוץ הנבו יריחו הם רבים יותר מאזורי תפוצת העקצן הצהוב. עם זאת, מספרם של העקצנים הצהובים גבוה בהרבה ממספר פרטי הנבו יריחו.
מקור השם
החוקר שתיעד אותו, מצא עקרב זה בפעם הראשונה בהר נבו, הנמצא באזור יריחו. כך נוצר שמו המדעי – Nebo hierichonticus. השם העברי הוא תרגום של שמו המדעי - נבו יריחו.
בתרבות
על פי הצבעה שנערכה בספטמבר 2018 באתר ynet, נבו יריחו הוא העקרב הלאומי של ישראל[1]
