מְשַתֵּן (באנגלית: Diuretic substance) הוא כל סוג של תרופה או חומר הגורמים להגדלת נפח השתן שמופרש מהכליות. תרופות משתנות פועלות על הנפרון באזורים שונים שלו. הן פועלות על ידי הפחתה של ספיגת מלחים ומים מחלל צינור הנפרון אל מחזור הדם. כך מוגברת כמות המלחים והמים המופרשים מנפרוני הכליה לדרכי השתן. הפעילות המשתנת גורמת, בנוסף לסילוק מים מהגוף, גם לשינויים במאזן המלחים בגוף. תרופות וחומרים משתנים משמשים לטיפול ביתר לחץ דם, אי ספיקת לב, לחץ עיני מוגבר, שחמת הכבד, בצקת ומחלות כליה שונות.
קיימות חמש קבוצות של חומרים משתנים:
Carbonic Anhydrase Inhibitors מעכבי האנזים קרבוניק-אינהידרז - דוגמה אצטזולאמיד. השימוש העיקרי בתרופות אלו כיום הוא בטיפול בגלאוקומה ובאפילפסיה.
Potassium-Sparing Diuretics משתנים אוגרי אשלגן כגון אמילוריד, ספירונולקטון
מאפיינים
תרופות משתנות נבדלות זאת מזאת על פי מספר פרמטרים:
מנגנון הפעולה
אזור הפעולה בנפרון
עוצמת הפעילות המשתנת
שימושים רפואיים
תופעות לוואי
הנפרון הוא היחידה התפקודית של הכליה שאחראית למרבית פעולותיה של הכליה. הנפרון מחולק למספר מקטעים חשובים: גופיף הכליה והפקעית, האבובית המפותלת המקורבת, לולאת הנלה, האבובית המפותלת המרוחקת והצינור המאסף.
תרופות משתנות פועלות על אזורים שונים בנפרון ובכך נגרמת הפעילות המשתנת שלהן.
מעכבי האנזים קרבוניק-אינהידרז - תרופות אלו פועלות על האבובית המפותלת המקורבת
משתני לולאה - תרופות אלו פועלות על הזרוע העולה של לולאת הנלה
משתנים מסוג תיאזיד - תרופות אלו פועלות על האבובית המפותלת המרוחקת
משתנים משמרי אשלגן - תרופות אלו פועלות על הצינור המאסף של הנפרון
בשנים האחרונות נכנסה לשוק קבוצה חדשה של משתנים. תרופות אלו מכונות הואפטנים, והן מעכבות את הפעילות של ההורמון נוגד ההשתנה, המכונה גם ואזופרסין או ADH. תרופות אלו אינן רשומות בישראל, אבל נמצאות בשימוש בארצות הברית בלבד.
השימוש במשתן לספורטאים אסור לחלוטין, ועלול לגרום להשעייה ולשלילת הישגים.
גורמים לירידה ברמות אשלגן, מגנזיום ונתרן בדם, גורמים לעלייה ברמות סידן וחומצת שתן בדם. עלולים לגרום לשגדון, להעלות רמות גלוקוז, כולסטרול וטריגלצרידים בדם. נמצאו קשורים בשכיחות מוגברת של סרטן עור קשקשי. אינם יעילים כמשתנים כאשר התפקוד הכלייתי יורד, למעט metolazone.
מעכבים את האנזים קרבוניק אנהידרז שנמצא בממברנה האפיקלית של האבובית המפותלת המקורבת
גורמים לירידה ברמות אשלגן ונתרן בדם, מעלים הפרשת ביקרבונט בשתן וגורמים לחמצת מטאבולית. אלו הן תרופות עם אפקט משתן חלש. עלולות לגרום להיווצרות אבנים בכליות.
ירידה ברמות נתרן בדם, עלייה ברמות אשלגן בדם. נחשבים למשתנים חלשים, וכמעט אינם ניתנים בשימוש לבד. אמילוריד יכול לשמש בטיפול בתופעות הלוואי הכלייתיות של ליתיום.
נטילת התרופות המשתנות עלולה לגרום לתופעות לוואי לא רצויות הנובעות מהשפעתן המשותפת וכן לתופעות לואי ייחודיות.
תופעות לוואי המשותפות כוללות השתנה מרובה ותכופה, דליפת שתן, הטלת שתן לילית (אם התרופה ניטלת בשעה מאוחרת) וכן לצמא וליובש בפה. תופעות הלוואי כוללות גם חסר בנפח מים בגוף (התייבשות) והשפעות נלוות להתייבשות וללחץ דם נמוך (תופעות שבאופן טיפוסי מחמירות במעבר משכיבה לישיבה ולעמידה), כגון דופק מהיר, שינויי מצב רוח, כאב ראש, סחרחורת והפרעות ראייה, נפילות, חבלות, שברים ועוד. התייבשות גורמת גם בעיות מערכת עיכול כגון עצירות, כאב בטן, רפלוקס, צרבת, חסימת מעי ואף דלקת לבלב. כיוון שהתייבשות ולחץ דם נמוך גורמים לתגובת תיקון סימפתטית, עשויים להיגרם גם עלייה ברמת הסוכר (ואף סוכרת, במיוחד בשילוב עם חוסמי בטא) ועלייה ברמת שומני דם.
תופעות לוואי ייחודיות (ראו גם בטבלה למעלה) כוללות הפרעות הורמונליות, תגובות אלרגיות, כגון מחלת לופוס מנטילת דיזותיאזיד[1]; הפרעות באיזון מלחים וחומציות כולל היפונתרמיה - חסר נתרן, היפוקלמיה - חסר אשלגן, היפרקלמיה - עודף אשלגן, היפומגנזמיה - חסר מגנזיום, חמצת מטבולית - חסר ביקרבונאט ועוד.
