רפלוקס קיבתי-ושטי (באנגלית: Gastroesophageal Reflux Disease, ובראשי תיבות: GERD. בעברית זרימה חוזרת[1]) הוא הפרעה שבה נוזל חומצי מהקיבה עולה במעלה הוושט וגורם לתחושה של צרבת בחזה ובגרון ולדלקת. בטווח הארוך מדובר בגרימת נזק לוושט החל מהיצרות הוושט, כיבים, ועד לשינויים קדם-סרטניים ברפידת הוושט (תסמונת ברט). הרפלוקס יכול לנבוע ממגוון סיבות, בהן סוגר ושטי תחתון רפוי, בקע סרעפתי או הימצאותו של החיידק הליקובקטר פילורי. הפרעה זו מטרידה ופוגעת באיכות החיים של האדם, אך רק במקרים קיצוניים מאוד עלולה להגיע למצב של סכנת חיים.
אפידמיולוגיה
בעולם המערבי מדובר בתופעה די שכיחה. בארצות הברית סובלים ממנה כחמישית מאוכלוסיית הבוגרים באופן כזה או אחר, החל מפעם בחודש וכלה בפעם ביום. נשים בהיריון מועדות ללקות בה באחוזים גבוהים יותר מאשר האוכלוסייה הרגילה, בשל הלחץ של העובר על הקיבה. כרבע מהנשים בהיריון סובלות מהפרעה זו מדי יום. גם אנשים בעלי משקל עודף מועדים ללקות ברפלוקס.
פתופיזיולוגיה
חזרה של תוכן קיבה אל הוושט יכולה לנבוע ממגוון סיבות: הרפיה חולפת של הסוגר הוושטי התחתון, פגיעה במנגנון הבליעה, ריור נמוך אשר אופייני למעשנים, ירידה בפינוי הקיבה, בקע סרעפתי ואורח חיים הכולל צריכה של סוגי מזון מסוימים והשמנה. תוכן הקיבה, המכיל חומצה, אף שברוב האנשים אינו גורם לשינויים פתולוגיים בוושט, יכול לגרום לאודם והתכייבויות בחלק התחתון של הוושט.
ברמה מיקרוסקופית, ניתן לראות היפרפלזיה של אזור קרום הבסיס עד כדי כך שהוא מהווה 20% מעובי האפיתל, הארכה של פטמות שכבת הרירית המיוחדת ונוכחות אאוזינופילים ונויטרופילים באפיתל.
תסמינים
באופן טיפוסי, מטופל עם רפלוקס קיבתי-ושטי יתלונן על צריבה מאחורי עצם החזה, במיוחד אחרי ארוחות ובשכיבה, אשר משתפרת עם נטילת סותרי חומצה. באופן לא טיפוסי, מטופל עם רפלוקס קיבתי-ושטי יכול להתייצג עם אסתמה, צרידות, תחושת גוש בגרון, כאבי אוזניים ולסתות, כאבים בחזה, דלקות חניכיים ושחיקת זגוגית השן, באשת ושיהוקים. סיבוך של הרפלוקס יכול לעורר קושי בליעה של מוצקים, שדווקא מפחית את הצרבות, כאב בחזה בזמן בליעה ודימומים.
הדמיה ובדיקות עזר
במסגרת הבדיקות לאיתור סיבת ההפרעה נעשים צילום חזה וצילום בטן לאבחון בקע סרעפתי, וכן בדיקות שונות בוושט: צילום בריום, מנומטריה, בדיקת pH אמבולטורית, בדיקת ברנסטיין, ואסופאגוסקופיה (אנדוסקופיה של הוושט). הבדיקות הפולשניות מתבצעות על רקע תסמינים לא אופייניים, לפני ניתוח או בחשד לסיבוכים.
טיפול
מטרת הטיפול ברפלוקס היא הפגת התסמינים, ריפוי הדלקת, מניעת הישנויות וסיבוכים ושיפור איכות חיים. האלגוריתם הטיפולי מבוסס על שינויים באורח החיים ובהרגלי האכילה ועל טיפול רחב היקף ההולך ופוחת. עם ההמלצות לשינוי אורח החיים נמנות הימנעות מאכילת מוצרים המגרים את הקיבה ליצור חומצה ומחלישים את הסוגר התחתון של הוושט כמו קפה, אלכוהול, שוקולד, מנטה ומזון עתיר שומנים, הפסקת עישון, הורדת משקל לאנשים בעלי משקל עודף, הימנעות מארוחות בשעתיים-שלוש שלפני השינה, פירוק ארוחות למנות קטנות יותר והגבהת הראש בכ-15 סנטימטרים בעת השינה.
בהיבט הטיפולי, סותרי חומצה, או טבליות נגד צרבת, הנמכרים ללא מרשם, עובדים מידית, אך נדרשת נטילה של טבליות רבות להקלה ארוכת טווח. אלה מיועדים לנטילה לאחר ארוחה ולפני השינה. כמו כן, ישנן תרופות המורידות את רמת החומציות של הקיבה, כמו מעכבי משאבות פרוטונים ומעכבי הקולטן ההיסטמיני H2, ותרופות שנועדו לגרום לשריר הסוגר התחתון להיסגר טוב יותר. במקרה של נוכחות הליקובקטר פילורי, ניתן טיפול משולש של שני סוגי אנטיביוטיקה ומעכבי משאבות פרוטונים. כאשר המטופלים אינם מגיבים לטיפול הפתרון הכירורגי הוא ניתוח לפרוסקופי למניעת רפלוקס (ניתוח על שם Nissen) שיוצר שסתום חדש בין הוושט לקיבה, בחלק העליון של הקיבה.
טיפול אלטרנטיבי נוסף הוא אכילת אוכל בריא שעוזר לעיכול כמו אוכמניות ופירות יער.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
