בעקבות אסון מעבורת החלל קולומביה ב-1 בפברואר משך פעילות המשלחת הוארך ובוצע שינוי מתכונת פעילות המשלחות בתחנת החלל. בין היתר הרכב המשלחות עתידיות צומצם ל-2 אנשים בלבד.
חללית "סויוז TMA-1" במשך פעילות המשלחת הייתה מחוברת לתחנת החלל הבין-לאומית כ"חללית חילוץ" במקרה חרום.
ב-25 בנובמבר לתחנת החלל הגיע מעבורת החלל אנדוור בפיקוד ג'ים ות'רבי במשימה STS-113. החללית התחברה למודול "דסטיני". עם החללית הגיע חלק P0 של מבנה מסבח. באותה עת בתחנת החלל פעלה משלחת מס' 5 בפיקוד ולרי קורזון. עם המעברות הגיעו חברי משלחת מס' 6. החל הליך העבתר אחריות על תחנת החלל לצוות החדש. צוות החללית ביצע 3 פעילויות חוץ רכבית להתקנת חלק P0 ושילובו במערכות תחנת החלל.
ב-7 בדצמבר מעבורת חלל "אנדוור" עזבה את תחנת החלל עם חברי המשלחת. אחריות על תחנת החלל הועברה למשלחת מס' 6.
ב-12 בדצמבר היה מתוכנן לבצע פעילות חוץ רכבית שבוטלה עקב מצב בריאותי של המבצעים.
ב-15 בינואר באוארסוקס ופטיט ביצעו פעילות חוץ רכבית שנמשכה כ-7 שעות. במהלך פעילות בוצע התקנת ציוד בחלק P1 ו-S1, ניכוי יחידת עגינה של מודול "יוניטי" ובדיקת יחידה P6.
ב-2 בפברואר לתחנת החלל הגיע חללית מטען פרוגרס M-47. החללית התחברה למודול "זבזדה". על החללית היו 2,568 ק"ג מטען[2]. החללית הייתה מחוברת לתחנת החלל עד אוגוסט 2003.
ב-8 באפריל באוארסוקס ופטיט ביצעו פעילות חוץ רכבית שנמשכה כ-6.5 שעות. במהלך פעילות בוצוע פעולות תחזוקה.
