הרב משה אהרון הכהן קרויס (לעיתים: קראוס; ה'תרמ"ט, 1889 – כ' סיוון ה'תש"ד, 1944) היה רב הונגרי אשר שימש רבה של באיה מארה (נאג'-באניה), ראש ישיבה ומנהיג תורני. נספה בשואה.
ביוגרפיה
משה אהרן הכהן קרויס נולד בשנת תרמ”ט (1889) בבאצ'קו פטרובו סלו במחוז באצ'קה הדרומי (אנ'), לאביו הרב יהודה הכהן קרויס, רבה של לקנבך שבבורגנלנד (אז בהונגריה), ולאימו עטל בתו של הרב אדוניהו שמלצר. למד בישיבות בלודוש אצל הרב גרשון שטרן (בעל "ילקוט גרשוני"), בבונהאד אצל הרב אליעזר חיים דייטש (בעל "פרי השדה"), ובגלנטה אצל הרב יוסף צבי דושינסקי. לאחר מכן למד מספר שנים באוניברסיטת לוצרן (אנ') שבשווייץ וקיבל תואר דוקטור. לצד ידיעותיו התורניות, היה בקי במדעים ובמיוחד ברפואה. נישא לנכדתו של הרב אברהם אולמן אב"ד לקנבך (בעל "בית אברהם"). ידע לשוחח בתריסר שפות.[1]
בשנת ה'תרס"ח (1908) מונה לשמש רבה של נמשסאלוק, בשנת ה'תרע"ג (1913) מונה לרבה של העיירה סצ'ובצ'ה (אנ') (צ'צ'וביץ) בסלובקיה, ובשנת ה'תר"פ (1920) מונה לרבה של באיה מארה בחבל מרמורש, טרנסילבניה, ועמד בראש ישיבה גדולה במקום.[2] חרף היותו בעל תואר דוקטור – דבר חריג בין רבני הונגריה באותה תקופה – נחשב כירא שמים וחרד.[3] בשנת ה'תרצ"ו (1936) סירב להצעת הקהילה האורתודוקסית בבוקרשט לכהן כרבה.
לאורך שנים פרסם רק מעט מכתביו, אולם עסק בהוצאה לאור של שו"ת "בית אברהם" מאת אברהם אולמן, סבה של אשתו. התכתב עם רבנים רבים ותשובותיהם אליו פזורות בספרי שו"ת רבים. כמה מתשובותיו עוסקות בעניינים הלכתיים הקשורים ברפואה. דברי תורה משמו מובאים גם על ידי רבו הרב גרשון שטרן בספרו "ילקוט גרשוני".[4][5]
בשנת ה'תר"צ הוציא לאור קונטרס תחת הכותרת “שאלה בגירי עריות אם מותר לקבלם”. בתשובתו עוסק הרב קרויס בהיתר גיורה של נוכרית שחיה לצד יהודי בן למשפחה דתית, המוגדר בתשובה כ"שומר דת" שאינו יכול להיפרד ממנה, המבקשת להתגייר ולחיות כיהודייה כשרה. הרב קרויס עוסק בשיטתו של הרב מנחם מנדל פנט מחבר השו"ת "אבני צדק", אשר טען שהגיור יהיה תקף רק אם בית הדין יודע בבירור שהגיורת תשמור מצוות לאחר הגיור, ודוחה אותה. לדידו של הרב קרויס, הגיור יהיה תקף בכל מקרה, בלי קשר לאופן שבו תנהג הגיורת אחר הגיור. למעשה השיב שיש לגייר אם המתגיירים מקבלים על עצמם לקיים אורח חיים יהודי בכשרות ובצניעות.[6] תשובתו נדפסה בשנית בספר "ירושת פליטה" שקיבץ תשובות של רבנים שניספו בשואה, ושוב בספרו של אחיו הרב אדוניהו קראוס "אדני היד החזקה".
הרב קרויס נספה בשואה במחנה ההשמדה אושוויץ, בשנת ה'תש"ד (1944), לאחר גירושו לשם במהלך שואת יהודי הונגריה.
בשנת תשע"ג הודיעו מכון ירושלים על הוצאה לאור ספר של מאסף לכל כתבי הרב קרויס, בשם 'משה ואהרון בכהניו'.[7]
משפחתו
רוב בני המשפחה המורחבת של הרב קראוס, ביניהם בתו תרצה וילדיו הקטנים, נספו בשואה. בנו ישראל אלתר נספה במחנה עבודה בט"ו בחשוון ה'תש"ה. בנו הרב ד"ר אברהם דוד קרויס, שהיה רב בקהילות בצ'יקסרדה (אנ') ואימנשטדט (אנ'), שרד את השואה ואחריה היגר לארצות הברית וחי בניו יורק.[8] חתנו הרב חיים אלתר פנט (תרע"ה-תשמ"ד, 1915–1984) מונה על ידו לשמש כמשנהו לרב בבאיה מארה.[9]
אחיו הרב אדוניהו הכהן קראוס ניצל ושנים לאחר מכן חיבר את ספר "אדני היד החזקה", בו הדפיס שלוש תשובות הלכתיות של אחיו. גם אחיותיו ייטל ושרה ניצלו.[10][11][12]
לקריאה נוספת
הערות שוליים
- ^ מוריה שסז-שסח, עמ' נט
- ^ אידישע ווארט - 251 - תשמה - שבט - (page 24 of 48), באתר www.hebrewbooks.org
- ^ חכמי טרנסילבניה, עמ' 217
- ^ ילקוט גרשוני שו"ע או"ח יו"ד, עמ' מח,ב
- ^ מה בין דרשן ומוכיח שפרנסתו תלויה בקהל ובין דרשן ומוכיח שאינו תלוי בו / הרב משה אהרן קרויס הי”ד | תורתך לא שכחתי, באתר toratcha.com, 2016-07-15
- ^ ירושת הפליטה סימן כו
- ^ מוריה שעח-שפ, עמ' שה
- ^ יצחק יוסף כהן, חכמי טראנסילוואניה, מכון ירושלים תשמ"ט, עמ' 216
- ^ יצחק יוסף כהן, חכמי טראנסילוואניה, מכון ירושלים תשמ"ט, עמ' 163
- ^ ספר הזיכרון לקהילת נאג'-באניה, עמ' 38-44
- ^ שלמה שפיצר, קהילות הונגריה, עמ' 77
- ^ אוצרות מהר"ש חריף, עמ' 9
