בתחילת ספטמבר 1939 נכבשה העיירה בידי הגרמנים, ואלו שדדו את רוב בתי היהודים בה, והטילו על בני הקהילה גזירות שונות, ובהן חובת ענידת סרט זרוע.
ביולי 1941 רוכזו קרוב ל-1,000 יהודי העיירה והפליטים היהודים שהגיעו אליה בגטו שהוקם בה, אשר עקב סגירת שעריו בנובמבר 1941 התפתחו בו תנאי רעב, תוך שהגרמנים הוציאו להורג יהודים שנתפסו בהברחת מזון. בזמן פעילות הגטו גויסו הגברים היהודים בו לעבודות כפייה במחצבות הסמוכות לעיירה, תוך רצח עשרות יהודים מעת לעת, והטלת תשלומי כופר על הקהילה.
ב-19 באוגוסט 1942 נערכה ביושבי הגטו שבעיירה סלקציה. למעלה מ-900 איש נורו בידי אנשי גסטאפו בשטחו של בית חרושת מקומי, וכ-80 צעירים הועברו למחנה עבודה בלימנובה הסמוכה, ושם נרצחו ב-5 בנובמבר 1942 עם חיסול המחנה.
