משאל העם המייעץ בוונצואלה 2023 היה משאל עם שיזמה ממשלתו של נשיא ונצואלה (אנ') ניקולאס מדורו לתמיכה בתביעתה של ונצואלה על אזור גיאנה אסקיבה, שנמצא במחלוקת עם מדינת גיאנה השכנה ונשלט על ידה. משאל העם התקיים ב-3 בדצמבר 2023[1] וכלל חמש שאלות הנוגעות להסכמת העם בוונצואלה עם עמדת הממשלה בנוגע לדחיית סמכות השיפוט של בית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ) על האזור ולסיפוח גיאנה אסקיבה כאחת ממדינות ונצואלה תוך הענקת אזרחות לתושביה.[2] משאל העם היה אחד הגורמים למשבר גיאנה אסקיבה (אנ') ולהידרדרות הנוספת ביחסי גיאנה–ונצואלה.[3]
לפי ממשלת ונצואלה, יותר מ-95% מהמצביעים הצביעו "כן" בכל אחת מחמש השאלות בקלפי.[4]
גיאנה אסקיבה הוא אזור הנשלט על ידי גיאנה ונתבע על ידי ונצואלה, המורכב מ-159,500 קילומטר רבוע ממערב לנהר אסקיבו.[5][6]
האזור נשלט בעבר על ידי האימפריה ההולנדית, אך ב-1814 נרכש על ידי האימפריה הבריטית. לאחר הקמת רפובליקת קולומביה הגדולה ב-1819 התפתחה בינה לבין הבריטים מחלוקת טריטוריאלית לאחר סיפוח השטח על ידי קולומביה הגדולה. ב-1835 מינו הבריטים את רוברט הרמן שומבורגק (Robert Hermann Schomburgk) להגדיר את הגבול המערבי של גיאנה הבריטית עם ונצואלה שהוקמה ב-1830, והוא קבע את הגבול, שכונה "קו שומבורגק" (אנ') על שמו, לפי מיקומו במפות ההולנדיות הישנות.[6] ב-1841 גינתה ממשלתו של חוסה אנטוניו פאס את "פלישת האימפריה הבריטית לשטח ונצואלה".
ב-1876 התגלה זהב באגן נהר יורוארי שבגיאנה אסקיבה, וב-1895 ביקשה ונצואלה את תמיכתה של ארצות הברית בסכסוך בתקווה שדוקטרינת מונרו (שדגלה במדיניות "אמריקה לאמריקאים" והתנגדה לקולוניזציה האירופית של אמריקה) תגרום לה להתערב בסכסוך.[6] בית הנבחרים של ארצות הברית הציע את החלטה 252, שהמליצה לפתור את המחלוקת בבוררות בין-לאומית בעקבות לחץ של הנשיא גרובר קליבלנד.[6] הוועדה שהוקמה בעקבות מהלך זה, שכללה דיפלומטים אמריקאים, בריטים ורוסים, קבעה בפסק דין פריז את קו שומבורגק כגבול בין ונצואלה לגיאנה הבריטית.
מעמדו של האזור כפוף להסכם ז'נבה משנת 1966, שנחתם על ידי ממשלות בריטניה, ונצואלה וגיאנה. בהסכם נקבע כי הצדדים המעורבים יסכימו למצוא פתרון שליו, מעשי ומשביע רצון לסכסוך.[7] ונצואלה טוענת שההסכם ביטל את תוצאות הבוררות המקורית שקבעה את קו שומבורגק כגבול בין ונצואלה לגיאנה,[8] ותביעתה על גיאנה אסקיבה היא אחד הנושאים היחידים שנמצאים בקונצנזוס בין הצ'אווסטים לבין האופוזיציה.[3]
הנהגת גיאנה דוחה דיאלוג ישיר עם ונצואלה בעניין, ונשיאה ערפאן עלי דובק בהחלטת בית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ), בעוד שוונצואלה אינה מכירה בלגיטימיותו של בית הדין בפתרון המחלוקת.[6] בשנת 2023 שלח נשיא ונצואלה מכתב למזכ"ל האו"ם בבקשה לתווך בסכסוך.[6]
התביעות על השטח התגברו כתוצאה מגילוי משמעותי של מרבצי נפט וגז טבעי באתרים ימיים של השטח.[2]
השאלות הבאות אושרו על ידי מועצת הבחירות הלאומית של ונצואלה ב-23 באוקטובר 2023[9] ועל ידי הלשכה החוקתית של בית המשפט העליון ב-1 בנובמבר:
ב-19 בנובמבר נערכה "חזרה" של משאל העם,[10] וב-29 בנובמבר אורגנה חזרת הצבעה גם לתלמידי בית ספר תיכון בין הגילים 12–18.[11] כמו כן, הוכרז כי יותר מ-350,000 אנשי צבא ישמרו על תהליך הבחירות בכל המדינה.[12]
במהלך משאל העם ב-3 בדצמבר דווח על אחוז הצבעה נמוך.[13][14][15][16] מועצת הבחירות הלאומית הכריזה כי הבוחרים הצביעו "כן" ביותר מ-95% מהמקרים בכל אחת מחמש השאלות בקלפי,[4] ואמרה שיש סה"כ 10,554,320 קולות, מבלי לציין אם מדובר במספר המצביעים או מספר השאלות שנענו.[17]
האופוזיציונר אנריקה קפרילס רדונסקי, שהצביע גם הוא במשאל העם, הכריז שאחוז ההצבעה הוא סביב 10.2%, ואמר שלכל מצביע יש חמש אפשרויות, מה שאומר שהשתתפו במשאל 2,110,864 אנשים.[17]
מועצת הבחירות הלאומית של ונצואלה פרסמה את תוצאות המשאל וטענה כי 95% הצביעו בעד בכל אחת מהשאלות,[4] אך אמיתות תוצאות אלו לא אושרה.
ממשלת גיאנה גינתה את השאלות שהוצעו וערערה לבית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ). שגריר ונצואלה בגיאנה קרלוס אמאדור פרס סילבה, זומן על ידי גיאנה על מנת להביע את "הדאגה העמוקה" של המדינה ממשאל העם המוצע.[18]
מזכ"לית חבר העמים הבריטי (בו חברה גיאנה), פטרישיה סקוטלנד, גינתה את הצעת משאל העם בטענה לפגיעה בשלמותה הטריטוריאלית של גיאנה.[19] גם הנהגת הקהילייה הקריבית הביעה תמיכה בגיאנה,[20] קבעה שלמשאל העם לא תהיה כל נגיעה לחוק הבינלאומי ושהחוק הבינלאומי אוסר על תפיסה חד-צדדית של מדינה בודדת על שטח של אחרת.[21]
בתגובה להסלמה במתיחות באזור הגבירה ברזיל את נוכחותה הצבאית לאורך גבולה הצפוני.[22]
המזכיר הכללי של ארגון מדינות אמריקה לואיס אלמגרו פרסם הצהרה שגינתה את משאל העם בטענה שהוא "אינו חוקי על פי הסכם ז'נבה משנת 1966". בהודעתו חזר אלמגרו והדגיש כי על שתי המדינות מוטלת האחריות לפתור את המחלוקת בדרכי שלום.[23]
ועידת הבישופים של ונצואלה ביקשה שמשאל העם לא "יופעל על ידי אינטרסים פוליטיים גרידא או כאמצעי לחץ על אזרחים", ודרשה שהסכסוך בין גיאנה לוונצואלה ייפתר במסגרת "דיאלוג וחוק", בשלווה וללא הסלמה למחלוקת גדולה יותר.[24][25]
קואליציית האופוזיציה "הפלטפורמה המאוחדת" (אנ') קראה לאוכלוסייה להחליט "בחופשיות" ולעשות שימוש ב"רצונה החופשי" האם להשתתף במשאל העם וכיצד לענות לשאלותיו.[26] מועמדת האופוזיציה לנשיאות מריה קורינה מצ'אדו ביקשה להשעות את משאל העם כדי להקים צוות לאומי שיגיש תביעה לבית הדין הבין-לאומי.[27] חואן פבלו גואניפה, פוליטיקאי ממפלגת "הצדק ראשון", דחה גם הוא את משאל העם, והכריז כי "זהו משאל עם שהם עושים לכל דבר, חוץ מלהגן".[28] קרלוס פרוספרי, חבר "פעולה דמוקרטית", הצהיר כי ישתתף במשאל העם והזמין אחרים להשתתף בו.[29] אנריקה קפרילס רדונסקי, מועמד לשעבר לנשיאות, הודיע גם הוא כי ישתתף בתהליך, אף על פי שגינה את הפוליטיזציה שלו.[30] מנואל רוזלס, גם הוא מועמד לשעבר לנשיאות, קרא גם הוא להצביע במשאל העם.[31] ממשלת ונצואלה האשימה את האופוזיציה בקריאה להחרים את משאל העם ובהפרת ההסכמים שנחתמו בברבדוס שכללו את אשרור "הזכויות ההיסטוריות, הריבוניות והבלתי ניתנות לביטול" של ונצואלה על שטח גיאנה אסקיבה.[26]
המפלגה הקומוניסטית של ונצואלה (PCV), שנאסרה על ידי ממשלת מדורו, תיארה את משאל העם כ"אסטרטגיה הישנה של הבורגנות להחדיר רגשות פטריוטיים ושוביניסטיים בחלק ניכר מהאוכלוסייה [...] לגרום לאנשים להאמין שבמדינה שלנו אין בעיה חשובה יותר לפתור", מה שישרת את הממשלה בניסיונה להשעות את הבחירות לנשיאות שאמורות להיערך ב-2024.[32]
הפקידים הצ'אווסיסטים לשעבר, אנדרס איזארה ורפאל רמירס, ראו במשאל העם כישלון. רמירס תיאר את התהליך כ"כישלון רועם", בעוד איזארה ציין כי סקרים לפני משאל העם העריכו אחוז הצבעה של כ-20%, נתון שלדבריו הוא הערכת יתר.[33][34]
{{cite news}}
{{cite web}}
In a news conference announcing preliminary results from the first tranche of counted votes, the Venezuelan National Electoral Council said voters chose “yes” more than 95% of the time on each of five questions on the ballot.