מרמיטה צפון-אמריקאית (שם מדעי: Marmota monax) היא מיןמכרסם בסוג מרמיטה שבמשפחת הסנאיים. בשונה ממרמיטות אחרות שחיות לרוב באזורים הרריים, המרמיטה הצפון-אמריקאית שוכנת בעיקר באזורי השפלה - במקומות נמוכים ומישוריים. אזור התפוצה שלה הוא באמריקה הצפונית ובפרט בצפון-מזרח ומרכז ארצות הברית, אך ישנן גם אוכלוסיות שלה באלסקה ובאלבמה שבדרום.
מאפיינים והתנהגות
מרמיטה צפון-אמריקאית היא המכרסם הגדול ביותר באזורי התפוצה שלו. אורכה בין 40 ל-65 ס"מ (כולל אורך זנבה העומד על 15 ס"מ). משקלה נע בין 2 ל-4 ק"ג.
מרמיטה צפון-אמריקאית מותאמת היטב לחפירה, בשל טפריה הקצרים והחזקים. להבדיל משאר המינים במשפחתה, גבה של המרמיטה הצפון אמריקאית יותר מעוקל וזנבה קצר יותר (ומהווה כרבע מאורכה בלבד).
על מנת להתאים את עצמה לטמפרטורות הנמוכות השוררות באזורי מחייתה, המרמיטה הצפון אמריקאית מכוסה על ידי שתי שכבות פרווה: שכבה תחתונה דחוסה וצבעה אפור, ושכבה עליונה מחודדת וארוכה יותר.
תוחלת חייה בטבע נעה בדרך כלל בין שנתיים לשלוש, אך ישנן החיות עד שש או שבע שנים. בשבי, לעומת זאת, הן אף חורגות מטווח זה, וידוע על פרט שהגיע לגיל 22 שנים[2].
טורפיה העיקריים הם זאבים, שועלים, דובים, נצים גדולים, ינשופים וכלבים. הפרטים הצעירים אף מהווים טרף לנחשים, המסוגלים לחדור למחילותיהם.
המרמיטה הצפון-אמריקאית היא לרוב אוכלת עשב, אך לעיתים ניזונה גם מסוגים שונים של חרקים. עם זאת, אין להגדירה כאוכלת כל כמרבית המינים במשפחת הסנאיים.
המרמיטה הצפון-אמריקאית מצטיינת בחפירת מחילות. היא מפנה בממוצע כמטר מעוקב של עפר בעת החפירה, השווה לכ-320 ק"ג. המחילה ארוכה מאוד (כ-14 מטר) ועמוקה מאוד (עד לכ-1.5 מטר מתחת לאדמה). המרמיטות משתמשות במחילות לצורכי לינה, גידול צאצאים וכמקום מחסה בעת תרדמת החורף. בכל מחילה יש בדרך כלל בין 2 ל-5 כניסות המשמשות כנתיב מפלט מפני טורפים. על אף שהיא לרוב חיה בבדידות, ישנם מקרים בהם כמה מרמיטות חולקות מחילה אחת.
המרמיטה הצפון-אמריקאית שוקעת בתרדמת חורף מוחלטת, ולעיתים היא אף מקימה "מחילת חורף" מיוחדת למטרה זו. במרבית האזורים הן מצויות בתרדמה בין אוקטובר למרץ ואפריל. על מנת לשרוד את החורף, הן מגיעות למשקלן המקסימלי זמן קצר לפני התרדמת.
המרמיטה הצפון-אמריקאית נראית כלפי חוץ כבעלת גוף כבד ביותר, אולם היא בעלת כושר שחייה מעולה ומסוגלת לטפס על עצים בזריזות. במקרה של פלישה למחילתה, היא מתגוננת בעזרת שתי שיניה הקדמיות הגדולות וטפרייה החדים. התנהגותן היא לעיתים קרובות לוחמנית וטריטוריאלית מה שעלול להביא להתכתשויות ביניהן. כשהמרמיטה חשה בסכנה היא נזקפת על שתי רגליה האחוריות בדריכות. כאשר מאוימת היא שורקת ומזהירה את שאר הפרטים מפני הסכנה. שריקה זו זיכתה אותה בכינוי "whistle-pig" ("חזיר שרקן").
המרמיטה הצפון-אמריקאית מתרבה על פי רוב בשנתה השנייה. עונת הרבייה שלה נמשכת ממרץ ועד אמצע או סוף אפריל (לאחר תרדמת החורף). הזוג המזדווג נשאר באותה מחילה לאורך 32-28 ימי ההריון, ועם הולדת הצאצא באפריל או מאי, עוזב הזכר את המחילה. הנקבה ממליטה פעם בשנה כשניים עד שישה גורים, הנולדים עיוורים וחסרי פרווה. הם נגמלים מהנקה לאחר כשישה שבועות ויוצאים לחפש לעצמם מחילה משלהם.
המרמיטה הצפון-אמריקאית מעדיפה לחיות בשטחים פתוחים, ובשל כריתת היערות המואצת, שטחי המחיה שלה גדלים, וכך גם אוכלוסייתה. עם זאת, המרמיטות ניצודות לעיתים קרובות בשם הספורט, אולם תחת פיקוח שמונע הידלדלות יתר.
בתרבות
בארצות הברית ובקנדה חוגגים את יום המרמיטה, שמגדיל את הפופולריות ומידת ההכרה שלה במדינות אלה. הסרט "לקום אתמול בבוקר" שעלילתו מתרחשת במקביל ליום המרמיטה, תרם אף הוא לכך.
שמה של המרמיטה הצפון-אמריקאית באנגלית הוא וודצ'אק - woodchuck. אולם, השם אינו הלחם בסיסים של המילים 'wood' (עץ) ו-'chucking' (השלכה) כפי שניתן לחשוב, אלא מקורו בשפה אלגונקית (משפחת שפות אינדיאניות) שם נקראה 'wuchak'.
הדמיון בין מילים אלו היווה בסיס לכמה משפטים שוברי שיניים ומשפטי שעשוע, שהידוע שבהם הוא:
How much wood would a woodchuck chuck if a woodchuck could chuck wood?
שפירושו, בתרגום חופשי, הוא "כמה עץ הייתה מרמיטה זורקת, לו יכלה מרמיטה לזרוק עץ"?
שם נוסף של המרמיטה הצפון אמריקאית הוא גראונדהוג - Groundhog, בתרגום חופשי - חזיר אדמה.
גלריה
מרמיטה צפון אמריקאית עומדת על רגליה האחוריות.
מרמיטה צפון אמריקאית המסוגלת לטפס על העץ לשם בריחה.
.jpg)
