מרגרט פלוי וושבורן

מרגרט פלוי וושבורן
Margaret Floy Washburn

לידה	25 ביולי 1871 ארצות הברית ניו יורק,מדינת ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	29 באוקטובר 1939 (בגיל 68) ארצות הברית פוקיפסי, ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת קורנל מכללת ואסר
מנחה לדוקטורט	אדוארד טיצ'נר
מוסדות	אוניברסיטת קורנל מכללת ואסר אוניברסיטת סינסינטי

מרגרט פלוי וושבורן (באנגלית: Margaret Floy Washburn;‏ 25 ביולי 1871 – 29 באוקטובר 1939), הייתה פסיכולוגית אמריקאית מובילה בתחילת המאה ה-20, שנודעה בעיקר בזכות עבודתה הניסיונית בהתנהגות בעלי חיים ובפיתוח תיאוריה מוטורית. היא האישה הראשונה בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה (1894), האישה השנייה, אחרי מרי וויטון קלקינס, שכיהנה כנשיאת האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (1921);^[1] והאישה הראשונה שנבחרה לאגודת הפסיכולוגים הניסויים.^[2] סקר שפורסם בשנת 2002, שנעשה ב"סקירתה של הפסיכולוגיה כללית", דירג את וושבורן במקום ה-88 ברשימת הפסיכולוגים המצוטטים ביותר במאה ה-20, יחד עם ג'ון גרסיה, ג'יימס ג'יי גיבסון, דייוויד רומלהארט, לואי ליאון ת'רסטון ורוברט ס. וודוורת'.^[3]

ביוגרפיה

וושבורן נולדה בניו יורק וגדלה בהארלם יחד עם אביה פרנסיס, כומר אפיסקופל, ואמה, אליזבת פלוי, שהגיעה ממשפחה ניו יורקית משגשגת. אבותיה היו ממוצא הולנדי ואנגלי והגיעו כולם לאמריקה לפני 1720.^[4] וושבורן הייתה בת יחידה; בילתה את מרבית זמנה עם מבוגרים או בקריאה ולא עם ילדים בני גילה. היא למדה לקרוא זמן רב לפני שהתחילה את לימודיה בבית הספר; כך תרמה להתקדמותה המהירה כשהחלה ללמוד בגיל 7. בבית הספר היא למדה צרפתית וגרמנית.^[4] כשהייתה בת אחת עשרה, היא התחילה ללמוד לראשונה בבית ספר ממלכתי.^[4] בשנת 1886, היא סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון, בהיותה בת חמש עשרה בלבד, ובסתיו של אותה השנה, נכנסה למכללת ואסר, בפוקיפסי, ניו יורק, כסטודנטית במכינה. מעמדה כסטודנטית במכינה ולא סטודנטית מן המניין, נבע מחוסר ידיעתה בשפות לטינית וצרפתית.^[4] במהלך לימודי התואר הראשון שלה במכללת ואסר, וושבורן פיתחה עניין רב בפילוסופיה באמצעות שירה ויצירות ספרותיות אחרות. היא גם הפכה לחברה באחוות קאפה אלפא תטא, ונחשפה לראשונה לתחום הפסיכולוגיה. לאחר שסיימה את לימודיה במכללת ואסר ב-1891, וושבורן הייתה נחושה ללמוד אצל ג'יימס מקין קאטל במעבדה הפסיכולוגית החדשה שהוקמה באוניברסיטת קולומביה. מכיוון שקולומביה עדיין לא קיבלה סטודנטית אישה לתואר שני, היא התקבלה רק כמבקרת. למרות הביקורת הקשה וחוסר הקבלה כלפי נשים שרכשו השכלה באותה תקופה, קאטל התייחס אליה כאל תלמידה מן המניין והפך למנטור הראשון שלה.^[4] היא למדה בסמינר שלו, השתתפה בהרצאותיו, וכן עבדה במעבדה לצד גברים. בתום שנתה הראשונה בקולומביה, קאטל עודד אותה להיכנס לבית הספר לפילוסופיה של סייג' באוניברסיטת קורנל, כדי לרכוש את השכלת הדוקטורט, משום שהאפשרות לא ניתנה לה בקולומביה כסטודנטית מבקרת.^[4] היא התקבלה ב-1891 עם מלגה.^[4]

בקורנל היא למדה אצל אדוארד טיצ'נר, והייתה הסטודנטית הראשונה והיחידה שלו לתואר שני באותה תקופה. המגמה שלה הייתה פסיכולוגיה.^[4] כסטודנטית לתואר שני, ערכה מחקר ניסיוני של שיטות השוויון בתפיסה הטקטית, כפי שהציע טיצ'נר. לאחר שני סמסטרים של מחקרים ניסיוניים, היא קיבלה את התואר השני שלה ממכללת ואסר בסוף האביב של 1893, עבור עבודה זו. במהלך עבודתה על שיטות השוויון, וושבורן פיתחה, בו-זמנית, את הנושא לתזה של התואר השני שלה, שנעשתה על השפעת דימויים חזותיים אודות שיפוטים של מרחק וכיוון טקטיים. ביוני 1894 היא הציגה את המצגת שלה בעל-פה, והפכה לאישה הראשונה בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה (זאת מכיוון שמרי קלקינס נמנעה בעבר מקבלת הדוקטורט שלה עקב היותה אישה). בנוסף, וושבורן נבחרה לקחת חלק באיגוד הפסיכולוגים האמריקאי החדש. עבודת המאסטר שלה נשלחה על-ידי אדוארד טיצ'נר לוילהלם וונדט, שתרגם ופרסם אותה בכתב עתו "Philosophische Studien" ב-1895.

מרגרט וושבורן

לאחר סיום לימודיה, הוצעה לוושבורן הקתדרה לפסיכולוגיה, פילוסופיה ואתיקה בקולג' וולס, באורורה, ניו יורק. היא נעתרה להצעה ובילתה שם את שש השנים הבאות בחייה. בזמן שהייתה שם, הקפידה לבקר בקורנל לעיתים קרובות בכדי להתעדכן עם חבריה וכן לעבוד במעבדות. עם זאת, וושבורן פסקה מעניינה במקום, ולכן חיפשה שינוי. באביב של שנת 1900, וושבורן קיבלה מברק בו מוצע לה תפקיד המנהלת במכללת סייג' של אוניברסיטת קורנל. היא הסכימה להצעה ובילתה שם את השנתיים הבאות. לאחר מכן, הוצע לוושבורן תואר עוזרת פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת סינסינטי בסינסינטי, אוהיו. תפקיד זה העניק לה את האחריות המלאה על מחלקת הפסיכולוגיה. היא קיבלה את העבודה, אך נשארה שם רק שנת לימודים אחת, משום שפיתחה געגועים לביתה. בזמן שהייתה בסינסינטי, היא הייתה האישה היחידה בפקולטה.

באביב של שנת 1903, היא חזרה בשמחה לקולג' ואסר כפרופסור חבר לפילוסופיה, שם נשארה עד סוף חייה. כשהחלה לעבוד שם, הפכה לראש מחלקת הפסיכולוגיה בעת שנוסדה.^[4] היא התייחסה בכבוד ראוי לסטודנטים שלה ובתמורה הם העריכו אותה כפרופסור. חלק נרחב מתלמידיה המשיכו להתקדם בתחום הפסיכולוגיה לאחר סיום הלימודים. וושבורן פרסמה מחקרים רבים של תלמידיה במהלך הקריירה שלה.^[4] הסטודנטים נהגו לאסוף ולעבוד עם הנתונים, בזמן שהיא כתבה ופרסמה את הניסויים. בין השנים 1905 ו-1938 היא פרסמה 68 מחקרים ממעבדת התואר הראשון בקולג' ואסר. מחקרים אלו היוו את סדרת המחקרים הגדולה ביותר, מכל אוניברסיטה אמריקאית באותה תקופה.^[4] בשלב מסוים, העניקו לה תלמידיה סכום כסף נכבד, ורצונם היה שתשתמש היא בכסף לפנאי. במקום זאת, היא השתמשה בכסף כעזרי מלגות לסטודנטים במחלקה לפסיכולוגיה.^[4]

בשנת 1937, שבץ מוחי בו לקתה אילץ את פרישתה (כפרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה). היא מעולם לא התאוששה לחלוטין ומתה בביתה בפוקיפסי, ניו יורק ב-29 באוקטובר 1939. היא לא נישאה מעולם, ובמקום זאת בחרה להתמסר לקריירה שלה ולטיפול בהוריה.

קריירה מקצועית

מרגרט פלוי וושבורן

וושבורן היוותה דמות מרכזית בתחום הפסיכולוגיה בארצות הברית בעשורים הראשונים של המאה ה-20, מה שתרם באופן מהותי להתפתחות הפסיכולוגיה כמדע וכמקצוע מלומד. היא תרגמה לאנגלית את "המערכות האתיות" של וילהלם וונדט.^[4] וושבורן השתמשה במחקרים הניסיוניים שלה אודות התנהגות וקוגניציה של בעלי חיים, כדי להציג את הרעיון שלה, על-פיו, אירועים נפשיים (ולא רק התנהגותיים) הם תחומים פסיכולוגיים לגיטימיים וקריטיים למחקר, בספרה The Animal Mind" (1908)". העניין כמובן עמד מנגד לדוקטרינה שנקבעה בפסיכולוגיה האקדמית, לפיה הנפש לא ניתנת לצפייה ולכן לא מתאימה לחקירה מדעית רצינית.

מלבד עבודתה הניסיונית של וושבורן, היא קראה רבות וכן הסתמכה על ניסויים צרפתיים וגרמניים של תהליכים נפשיים עמוקים יותר, תוך שהיא מציינת כי הם שזורים בתנועות פיזיות טנטטיביות. היא ראתה בתודעה תופעה של עירור ועיכוב של פריקה מוטורית. וושבורן הציגה תיאוריה מוטורית שלמה בספרה "תנועה ודמיון נפשי" (1916,"Movement and Mental Imagery"). במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20, היא המשיכה לצבור נתונים ניסיוניים מרחבי העולם כדי לבסס את הטיעון שלה. היא נשארה מעוגנת בעקרונות ההתנהגותיים אך המשיכה לטעון למען הנפש בתהליך הזה. וושבורן לקחה רעיונות מכל אסכולות החשיבה הגדולות בפסיכולוגיה, הכוללות את הביהביוריזם, סטרוקטורליזם, פונקציונליזם, וכן את פסיכולוגיית הגשטאלט, אך דחתה את התיאוריות הספקולטיביות יותר של פסיכודינמיקה כחולפות. במחקר הפסיכולוגי הנוכחי, ניתן לראות הדים להתעקשותה של וושבורן כי התנהגות היא חלק מחשיבה בגישת מערכות דינמיות בה משתמשת תלן וסמית' (1994) כדי להסביר את התפתחות הקוגניציה בבני-אדם.

חיבוריה של וושבורן משתרעים על פני 35 שנים וכוללים כ-127 מאמרים בנושאים רבים הכוללים תפיסה מרחבית, זיכרון, אסתטיקה ניסיונית, הבדלים אינדיבידואליים, פסיכולוגיה של בעלי חיים, רגש ותודעה רגשית. בתקופות שונות בקריירה שלה, הייתה היא עורכת ב-"American Journal of Psychology", "Psychological Bulletin", "Journal of Animal Behavior", "Psychological Review" ו-"Journal of Comparative Psychology". מ-1909 עד 1910, ומאוחר יותר מ-1925 עד 1928, וושבורן שימשה כנציגת הפסיכולוגיה באגף לפסיכולוגיה ואנתרופולוגיה של המחקר הלאומי.^[4] היא הפכה לנשיאה ה-30 של איגוד הפסיכולוגים האמריקאי ב-1921, תואר כבוד באותה תקופה. השאיפה להיות נשיאת איגוד הפסיכולוגים האמריקאי הייתה אחד החלומות הגדולים שלה כשגדלה. בשנת 1927, היא נבחרה לסגנית נשיא ויו"ר יחידה 1 (פסיכולוגיה) של האגודה האמריקאית לקידום המדע. בשנת 1929, היא נבחרה לוועדה הבין-לאומית לפסיכולוגיה. וושבורן הייתה הפסיכולוגית הראשונה והמדענית השנייה שנבחרה לאקדמיה הלאומית למדעים ב-1931. באותה שנה, היא כיהנה כנציגת ארצות הברית בקונגרס הבין-לאומי לפסיכולוגיה בקופנהגן.^[4]

תרומות לפסיכולוגיה

מוח החיה

עבודתה הידועה ביותר של וושבורן, ואולי תרומתה המשמעותית ביותר לפסיכולוגיה, הייתה ספר הלימוד המשפיע שלה "The Animal Mind: A Textbook of Comparative Psychology". הספר פורסם במקור בשנת 1908, וריכז מחקרים על עבודה ניסיונית בפסיכולוגיה של בעלי חיים. מגוון הספרות המחקרית בספרה היה ניכר ורוחבי, והביא לכדי ביבליוגרפיה הכוללת 476 כותרים במהדורה הראשונה, שאף גדלה ל-1683 כותרים במהדורה הרביעית. "המוח של החיה" ("The Animal Mind") כיסה מגוון של פעילויות מנטליות, החל מהחושים והתפיסה, כולל שמיעה, ראייה, תחושה קינסתטית וטקטאלית. בפרקים המאוחרים יותר, הספר התמקד בתודעה ובהליכים נפשיים עמוקים יותר. עם זאת, המוקד העיקרי של הספר הוא התנהגות בעלי חיים.

עבודתה הידועה "The Animal Mind: A Textbook of Comparative Psychology"

ראוי לציין את התבססות המחקרים בספרה על מגוון מינים של בעלי חיים. בעידן בו מחקר בבעלי חיים נשלט על ידי חולדות, וושבורן מתייחסת ללא פחות מ-100 מינים, כולל נמלים, דבורים, זחלים, חתולים, תרנגולות, צדפות, ג'וקים, פרות, סרטנים, כלבים, שפיריות, תולעי אדמה, פילים, זבובים, צפרדעים, דגי זהב, חגבים, חזירים, סרטני פרסה, מדוזות, עלוקות, עכברים, דגיגים, קופים, יונים, פייקונים, פלנרים, חיפושיות תפוחי אדמה, דביבונים, סלמנדרות, כלניות ים, קיפודי ים, תולעי משי, חלזונות, עכבישים, צבים, צרעות, חיפושיות מים וכן חולדות. ואכן, וושבורן מקדישה פרק שלם לנפשה של החיה הפשוטה ביותר, האמבה.

ראוי לציין גם את פרקי המבוא שלה, בהם מפורטות שיטות לפירוש תוצאות מחקר בבעלי חיים. למרות שהייתה זהירה באשר לייחוס משמעויות אנתרופומורפיות להתנהגות בעלי חיים, והבינה כי לעולם לא ניתן למדוד את תודעת החיות באופן ישיר, היא התנגדה לחוסר ההתייחסות המוחלט לתודעה של הביהביוריזם המחמיר, ושאפה להבין כמה שיותר תופעות נפשיות של בעלי חיים. היא הציעה שנפשות החיות מכילות מבנים נפשיים הדומים לאלו של בני האדם ולכן הציעה שתודעה של בעלי חיים אינה שונה מבחינה איכותית מחיי הנפש האנושיים. ככל שהדמיון במבנה ובהתנהגות הנוירואנטומיים בין בעלי חיים לבני אדם גדול יותר, כך ניתן היה להסיק יותר לגבי התודעה. במילותיה:

"ההיכרות שלנו עם המוח של בעלי חיים נשענת על אותו בסיס כמו ההיכרות שלנו עם המוח של חברינו: שניהם נגזרים על ידי מסקנות מהתנהגות נצפית. הפעולות של חברנו דומות למעשים שלנו, ולכן אנו מסיקים מהן כמצבים סובייקטיביים לשלנו: פעולות החיות דומות פחות לשלנו, אבל ההבדל הוא במידה, לא בסוג... איננו יודעים היכן מתחילה התודעה בעולם החי. אנחנו יודעים היכן היא בוודאי שוכנת – בעצמנו; אנו יודעים היכן היא קיימת מעבר לכל ספק סביר – באותם בעלי חיים בעלי מבנים הדומים לשלנו, אשר מתאימים את עצמם במהירות ללקחי הניסיון. מעבר לנקודה זו, ככל הידוע לנו, היא עשויה להתקיים בצורות פשוטות ופשוטות יותר עד שנגיע לרמה הנמוכה ביותר מבין היצורים החיים."

"המוח של החיה" ("The Animal Mind") הוצא במספר גרסאות, ב-1917, 1926 ו-1936, ונשאר ספר הלימוד הסטנדרטי של פסיכולוגיה השוואתית במשך כמעט 25 שנה, אם כי כ-80% מהחומר מהמהדורה הראשונה נשמר במהדורות הבאות. בהשוואה למהדורות מאוחרות יותר, המהדורות המוקדמות כיסו בהרחבה עדויות אנקדוטיות. למהדורה הרביעית נוסף פרק על רגשות.

תיאוריה מוטורית

התיאוריה המוטורית של וושבורן ניסתה למצוא בסיס משותף בין המסורת הסטרוקטורליסטית של המנטור שלה, טיצ'נר, שהתמקדה אך ורק בתודעה לבין ההשקפה העולה של הביהביוריזם, אשר דחתה את התודעה לטובת פעולות גלויות. התיאוריה המוטורית של וושבורן טענה כי ניתן לייחס כל מחשבה לתנועות הגוף. על פי התיאוריה שלה, תודעה מתעוררת כאשר תנועה או נטייה לתנועה, מעוכבת חלקית על-ידי נטייה לתנועה אחרת. בנוכחות אובייקט, החושים יוצרים ממנו רושם, כולל ראייה, תחושה וכו'. העניין מלווה בתחילתה של תנועה, לכיוון האובייקט או ממנו. חפצים שונים מעוררים תחושות שונות של מוכנות מוטורית. כאשר האובייקט אינו נוכח, הזיכרון מעורר מחדש את התחושות הללו. הלמידה מורכבת מחיבור של תנועות למערכת של סדרות ושילובים קבועים. כאשר שתי תנועות נקשרות ברצף מהיר, תחושת התנועה מהתנועה הראשונה מפיחה את התנועה הבאה, ובכך מתחילה את סדרת התנועות. רעיונות מאורגנים באותו אופן. החשיבה הופכת לנגזרת של תנועות הידיים, העיניים, מיתרי הקול ושרירי הגזע. לסיכום:

"בעוד שהתודעה קיימת ואיננה סוג של תנועה, יש לה כבסיס הכרחי תהליכים מוטוריים מסוימים, ו...המובן היחיד שבו אנו יכולים להסביר תהליכים מודעים, הוא על-ידי לימוד החוקים השולטים בתופעות המוטוריות הבסיסיות הללו".^[5] '

וושבורן הציגה תיאוריה זו בכמה מיצירותיה העיקריות, כולל במאמרים המוקדמים שלה ובפרקים שהיא תרמה למספר אוספים, בהם "Feelings and Emotions: The Wittenberg Symposium and Psychologies of 1930".^[6] עם זאת, התיאוריה הוצגה באופן ברור ומובהק ביותר, בעבודה שהיא החשיבה כמשמעותית ביותר – "Movement and Mental Imagery: Outlines of a Motor Theory of the Complexer Mental Processes".^[7]

ראו גם

• התנהגות בעלי חיים
• האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה
• מרי ויטון קלקינס
• אדוארד טיצנר

לקריאה נוספת

• Dallenbach, K.M. (1940). Margaret Floy Washburn: 1871–1939, American Journal of Psychology, 53, 1–5.
• Martin, M. F. (1940). "The Psychological Contributions of Margaret Floy Washburn". The American Journal of Psychology. 53 (1): 7–18.
• Furumoto, L., & Scarborough E. (1987). Placing women in the history of comparative psychology: Margaret Floy Washburn and Margaret Morse Nice. In E. Tobach (Ed.) Historical perspectives and the international status of comparative psychology (pp. 103–117). Hillsdale, NJ: Lawrence Erlbaum Associates.
• Goodman, E.S. (1980). Margaret F. Washburn (1871–1939): First woman Ph.D. in psychology. Psychology of Women Quarterly, 5, 69–80.
• Martin, M. F. (1940). The psychological contributions of Margaret Floy Washburn. American Journal of Psychology, 53, 7–18.
• O'Connell, A. G., & Russo, N. F. (Eds.). (1990). Women in psychology: A bio-bibliographic source book. West Port, CN: Greenwood Press, Inc.
• Pillsbury, W. B. (1940). "Margaret Floy Washburn (1871–1939)". Psychological Review. 47 (2): 99–109.
• Russo, N. F., & O'Connell, A. N. (1980). Models from our past: Psychology's foremothers. Psychology of Women Quarterly, 5, 11–54
• Scarborough, E. & Furumoto, L. (1987). Untold lives: The first generation of American women psychologists. New York: Columbia University Press.
• Thelen, E., & Smith, L. B. (1994). A dynamic systems approach to the development of cognition and action. Cambridge, MA: Bradford Books/MIT Press
• Washburn, M. F. (1932). Some recollections. In C. Murchison (Ed.), History of psychology in autobiography (Vol. 2, pp. 333–358). Worcester, MA: Clark University Press.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרגרט פלוי וושבורן בוויקישיתוף

• עבודות אודות מרגרט פלוי וושבורן, באתר ה-Internet Archive (באנגלית)
• רגש ומחשבה: תיאוריה מוטורית על הקשרים ביניהם, באתר ה-Wayback Machine (באנגלית)
• דימויים מנטליים-תיאוריות וניסויים, באתר ה-Wayback Machine (באנגלית)
• אוטוביוגרפיה של מרגרט פלוי וושבורן, באתר ה-Classics in the History of Psychology (באנגלית)
• נשים בפסיכולוגיה, באתר ה-Wayback Machine (באנגלית)
• אתר מכללת ואסר (באנגלית)
• מרגרט פלוי וושבורן, מאת ו. ב. פילסבורי, באתר ה-Wayback Machine (באנגלית)
• אינטרוספקציה כשיטה בפסיכולוגיה, באתר ה-Classics in the History of Psychology (באנגלית)
• זכרונות מחייה של וושבורן מאת רוברט ס. וודוורת' באתר National Academy of Sciences (באנגלית)
• אוטוביוגרפיה משנת 1930 (באנגלית)
• כתבה של ד"ראליזבת סקרבורו מ-2010 באתר American Psychological Association (באנגלית)
• מרגרט פלוי וושבורן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מרגרט פלוי וושבורן, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה

הערות שוליים

1. "Margaret Floy Washburn: 1921 APA President". American Psychological Association. נבדק ב-19 בנובמבר 2012.
2. Boring, Edwin G. (1938). "The Society of Experimental Psychologists: 1904–1938". American Journal of Psychology. 51: 420. doi:10.2307/1415667. JSTOR 1415667.
3. Haggbloom, Steven J.; Warnick, Renee; Warnick, Jason E.; Jones, Vinessa K.; Yarbrough, Gary L.; Russell, Tenea M.; Borecky, Chris M.; McGahhey, Reagan; Powell III, John L.; Beavers, Jamie; Monte, Emmanuelle (2002). "The 100 most eminent psychologists of the 20th century". Review of General Psychology. 6 (2): 139–152. doi:10.1037/1089-2680.6.2.139.
4. Karl M. Dallenbach, [https://brocku.ca/MeadProject/Washburn/Dallenbach_1940.html Margaret Floy Washburn 1871–1939 American Journal of Psychology], brocku.ca, ‏1940
5. Washburn, M. F. (1928). Emotion and Thought: A Motor Theory of their Relations. In M. L. Reymert, Feelings and Emotions: The Wittenberg Symposium. Worcester, MA: Clark University Press. pp. 104–115
6. Washburn, M. F. (1930). A system of motor psychology. In C. Murchison, Psychologies of 1930. Worcester, MA: Clark University Press.
7. Washburn, M. F. (1916)Movement and Mental Imagery: Outlines of a Motor Theory of the Complexer Mental Processes. Boston, MA: Houghton Mifflin Company.