מקרר קהילתי או מקרר חברתי הוא מקרר הממוקם במרחב ציבורי, כמיזם של עזרה הדדית המאפשר לחלוק מזון בקהילה. לצד חלק מהמקררים הקהילתיים יש גם אפשרות אחסון מזון יבש. מיזמים אלו מעודדים מסירת ואיסוף מוצרי מזון ללא הגבלה, ועוזרים להסיר את הסטיגמה הנלווית לקבלת צדקה.[1] המקררים מנוהלים בגישה מבוזרת, מתוחזקים לרוב על ידי רשת של מתנדבים, חברי קהילה, עסקים מקומיים וארגונים גדולים יותר. המזון במקררים קהילתיים נתרם בעיקר על ידי יחידים או ארגוני הצלת מזון וניתן להשיגו ממגוון מקומות. למשל בארצות הברית רשתות מזון גדולות כמו טריידר ג'ו והול פודס מרקט תורמים כמויות גדולות של עודפי מזון, שהיו נזרקים לולא נתרמו, לארגוני הצלת מזון שמעבירים את המזון למקררים קהילתיים[2].
המטרה העיקרית של מקררים קהילתיים היא להפחית את חוסר הביטחון התזונתי, תוך הפחתת בזבוז מזון. המקררים מאפשרים לאנשים המתמודדים עם קשיים לקבל גישה נוחה למזון טרי ומזין. תכולת המקררים החברתיים מגוונת, החל משימורים, דרך ירקות ופירות טריים ועד ארוחות מבושלות מראש. מקררים רבים הם חלק ממרכז סיוע, בו נמסרים גם כלי בית (כגון כלי מטבח ומוצרי טקסטיל), מוצרי היגיינה, ובמהלך מגפת הקורונה הציעו מסכות וציוד מגן אישי אחר[3]. מקררים קהילתיים יכולים לשמש גם כמרחבים חברתיים המאפשרים חיבור לקהילה; מגזין "Shelterforce" מציין כי "נראה כי המקררים הקהילתיים מצאו את נקודת האיזון בשירות שהם מספקים: קרוב מספיק כדי להעביר את החום האנושי, אך מרוחק דיו באופן שמונע תחושת טינה או לחץ"[4]. מקררים רבים עוטרו על ידי אמנים מקומיים[5].
מקרר קהילתי בכנסייה בבוטלי (הממלכה המאוחדת) עם ארגז לחם מעליו וקופסה כחולה למוצרים יבשים לצידו
המקררים הקהילתיים הראשונים הוקמו בגרמניה[6], על ידי קבוצה בשם Foodsharing. המקרר הקהילתי הבא הוצב בספרד בשנת 2015[7]. מקררים קהילתיים שואבים השראה מיוזמות מזון קודמות[8]. בממלכה המאוחדת, רשת ארצית של מקררים קהילתיים הוקמה ביולי 2017 על ידי ארגון הצדקה הסביבתי Hubbub UK, המציע שירות תמיכה חינם למיזמים חדשים[9]. מקררים קהילתיים הם תופעה שצומחת במהירות, מקררים הוקמו גם בניו זילנד[10], הודו[11], ישראל[12][13][14][15][16], הולנד[17], וקנדה.[18]
בארצות הברית הוקמו מקררים קהילתיים במהלך מגפת הקורונה. גם בתאילנד הושקו בעקבות המגפה במאי 2020 מזווים קהילתיים, וריאציה על המקררים הקהילתיים[19][20]. בשנה שלאחר מכן בפיליפינים, כשהמגפה נמשכה, צצה מגמה שמשתמשת בקונספט דומה ברחבי המדינה. עגלות קטנות שנשאו חפצים חיוניים חנו לאורך המדרכות כדי שהמקומיים יוכלו להשיג כל אחד מהפריטים ללא תשלום. העגלה הראשונה שכזו שדווחה הוצבה ב-14 במרץ 2021[21]. בהמשך הוקמו מאות יוזמות דומות שכונו "מזווה קהילתי"[22][23][24]. בעקבות היוזמה בפיליפינים, מזווים קהילתיים שונים הוקמו במזרח טימור.[25][26]
אתגרים וביקורת
האתגרים סביב מקררים קהילתיים כוללים שמירה על ניקיון, הבטחת בטיחות המזון והקפדה על כך שמודל העזרה ההדדית של מקררים קהילתיים לא ינוצל לרעה (למשל שאף אחד לא ירוויח מהמזון). בממלכה המאוחדת, הקמת מקרר קהילתי מצריכה הקמת קבוצת מתנדבים לניקוי המקרר ובדיקת המזון; ביטוח; ליווי של פקח בריאות הציבור ברשות המקומית; ופחי אשפה נלווים[27]. מספר מקררים קהילתיים בגרמניה אוימו בסגירה עקב סוגיות בריאותיות[28].
מקררים קהילתיים זוכים לעיתים לביקורת על כך שאינם מספקים פתרון מערכתי לחוסר ביטחון תזונתי[29]. מקררים מועילים לסובלים מרעב או מי שאין להם אמצעים להשגת מזון מזין, אך אינם מטפלים בגורמים הבסיסיים של חוסר ביטחון תזונתי[30].
ביקורת נוספת היא על אי מתן מענה לצורכי הקהילה.[31] לעיתים קרובות, מזון המסופק למקרר אינו עונה על הצרכים התרבותיים והתזונתיים של הקהילה.[31] בנוסף, לעיתים קרובות יש מחלוקת סביב החוקיות של מקררים קהילתיים[32]. המדיניות המתייחסת לתחזוקת מקרר קהילתי שונה מאוד מקהילה לקהילה. במקומות בהם נדרש להציב את המקררים ברכוש פרטי, הפרויקט תלוי בנכונות הבעלים לשתף פעולה[33]. בשכונת אולסטון בבוסטון, המקרר הקהילתי של אולסטון נאלץ לעבור מיקום כיוון שהבעלים החדשים של הנכס כבר לא היו מוכנים לשכן את המקרר[34].
.jpg)
