מקום ומקומיות (ספר)

מקום וחוסר מקומיות (באנגלית: Place and Placelessness) הוא ספרו של אדוארד רלף (Eduard Relph) אשר יצא לאור בשנת 1976. הספר עוסק במושג ״מקום״ כאלמנט מרכזי בגאוגרפיה, שמסביר את היחסים בין האדם לסביבתו היומיומית. הספר הפך להיות ציון דרך בגאוגרפיה התרבותית וההומניסטית. הוא צוטט מאות פעמים במחקרים בתחומי מדע נוספים, ותורגם לשפות רבות.^[1]

הרקע לכתיבת ספר

ספרו של אדוארד רלף - מקום וחוסר מקומיות, 1976

מראשית המאה העשרים דיברו הגאוגרפים על חשיבות ה״מקום״ כמוקד ייחודי המבדיל בין גאוגרפיה לבין דיסציפלינות אחרות - כפי שבהיסטוריה נחקר מימד הזמן בגאוגרפיה יחידת החקירה היא המקום. "מהו בדיוק המקום?" האם הוא רק שם נרדף למיקום, או שילוב ייחודי של הטבע והתרבות, או שמא יכול להיות משהו נוסף?

החל משנות השבעים המוקדמות, גאוגרפים כטואן (1974) ואן באטימר (1976)^[2] לא היו מרוצים ממה שחשבו כהגדרה חלשה מבחינה פילוסופית וחווייתית של המושג המקום. הוגים אלה המכונים "גאוגרפים הומניסטים", חוקרים את המקום כאשר הוא בעל תפקיד מאחד בחוויה האנושית. לחוקרים אלה התווסף אדוארד רלף, שהיה בתחילת שנות השבעים דוקטורנט באוניברסיטת טורונטו ונושא המחקר היה הקשר בין הזהות הלאומית הקנדית לבין הנופים הסימבוליים של קנדה. במיוחד אלה המיוצגים על ידי אגמים ויערות.^[3] רלף הגיע למסקנה כי ההגדרה המקובלת למושג ״מקום״ אינה מספקת, חסרת משמעות ושטחית, בייחוד מבחינת חשיבות המקום בחיי אנשים רגילים. איך אפשר להבין מהי התקשרות אדם למקום? איך נבין מהי ״תחושת וזהות מקום״? בשאלות אלה עוסק ספרו של אדוארד רלף.^[4]

פנומנולוגיה של מקום ומרחב

כפי שרלף הדגיש בתחילת הספר, שיטת המחקר שלו היא "פנומנולוגיה של מקום".^[5] הפנומנולוגיה היא המחקר הפרשני של החוויה האנושית. המטרה היא לבחון ולהבהיר מצבים אנושיים, אירועים, משמעויות וחוויות כפי שהם ידועים בחיי היומיום. אחד היתרונות של הפנומנולוגיה היא חקירת הדברים המובנים לכאורה מאליהם. כדי לחשוף את המובן מאליו, עלינו לחזור אחורה ולהתבונן בכל העמדות וההנחות המובנות מאליהן, בין אם בתחום ההתנסות היומיומית ובין אם בתחום המבט וההסברים המושגיים, כולל המדעיים.

רלף מתחיל את ניתוחו עם סקירת ההבדלים בין מרחב (space) ומקום (Place). הוא טוען כי, כדי לחקור את הקשר בין ״מרחב״ לחוויית מקום, יש לבחון גם את המרחב במונחים של איך אנשים חווים אותו. מחד גיסא, הוא מזהה צורות של חוויה מרחבית, שהיא אינסטנקטיבית, גופנית, מיידית וקיומית, מאידך גיסא, הוא מזהה צורות של חוויה מרחבית יותר אידיאלית ובלתי מוחשית ומופשטת. רלף מתאר כיצד לכל אחד מהמצבים האלה של מרחב יש עוצמות משתנות בחיי היומיום. המרחב הקיומי מעוגן במבנה התרבותי והחברתי של האדם: כאשר אדם מתרגש ומתרשם מיופייה וקדושתה של קתדרלה גותית או כאשר הוא חווה בצורה נינוחה, בלתי מודעת, סביבה יומיומית כמקום עבודתו.

רלף מדגיש כי במציאות, מצבים מרחביים אינם משלימים זה את זה, אלא כולם חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית בהיותה שלמות חיה, בלתי ניתנת לחלוקה. הוא מסביר שהרעיונות הקוגניטיביים על המרחב המובנים באמצעות מפות עשויים לעזור ליצור את הידע התפיסתי שלנו, אשר בתורו עשוי לסמן את המפגשים המרחביים היומיומיים שלנו בזמן שאנו נעים במקומות אמיתיים.

בשנות השבעים הרעיונות של רלף על קיומם של ״מקומות״ שונים בו זמנית במרחב אחד היה רדקאלי מאוד. הגאוגרפים נטו לראות במרחב מציאות הומוגנית. בעקבותיו, היום מקובלת ההנחה במחקרים גאוגרפיים שמיקום אחד כולל באותה העת מקומות שונים. רלף ראה את המרחב והמקום במובנים דיאלקטיים בחוויה הסביבתית האנושית. משום שהבנתנו את המרחב קשורה למקומות שאנו חיים בהם, שמקבלים משמעות מהקשרם המרחבי.

עומק תחושת המקום

דימוי נוכחי של מקום אותנטי מימי הביניים: כפריות, פשטות, ביטחון

רלף טען כי ללא הבנה מעמיקה של המשמעות האנושית, יתקשה לתאר מדוע מקום מסוים הוא מיוחד. ללא הבנה נכונה, קשה יהיה לדעת כיצד לשפר מקומות קיימים הזקוקים לכך.

את הקשר העמוק עם מקום, רלף מייחס לזהות של אנשים עם מקום. הוא מתאר את הזהות המתמדת של האדם והמקום במונחים של שלושה מרכיבים:

• ההגדרה הפיזית של המקום
• פעולותיו, מצבו ואירועים שהאדם חווה
• המשמעויות הפרטיות והקבוצתיות שנוצרו באמצעות חוויותיהם של אנשים

רלף מדגיש, כי אם נרצה להבין את המקומות באופן יסודי יותר, יש צורך בשפה שבה נוכל לזהות חוויות במונחים של עוצמת המשמעות והכוונה שאדם ומקום משולבים אחד בשני. עבור רלף, עיקר העוצמה היא הזהות עם המקום, שאותו הוא מגדיר באמצעות מושג - מידת ההתקשרות, המעורבות והדאגה שיש לאדם או לקבוצה למקום מסוים.

מקומות, טוען רלף הם אלמנטים בסיסיים בהתנסויות בעולם. לכן תמצית המקום איננה באה ממיקומו בכדור הארץ ולא מתפקודו, אלא ממשמעותו לקיום האישי והקהילתי. אם אדם מרגיש בתוך מקום, הוא או היא מרגישים בטוחים ולא מאוימים, סגורים ולא חשופים, נינוחים במקום לחוצים. רלף מציע שככל שהמקום יורגש עמוק יותר, כך תהיה חזקה יותר הזהות שלנו איתו.

מרכיבי זהות מקום

ניסיוננו במקום מסוים הוא ישיר וכוללני. אפשר לראות זאת בתיאורים רבים בספרות היפה: לרוב, ההתרחשות והעלילה בעיר מסוימת נפתחות בתיאור יסודות פיזיים של הסביבה - הבניינים, הרחובות, האקלים וכדומה. אלה משמשים כרקע/במה שבה מתרחשת העלילה האנושית. בסיפור הדמויות השונות פועלות בתוך המרחב העירוני המוגדר והמתואר. שכבת נוספת בסיפור היא המשמעות, התחושות והרגשות של האנשים הפועלים במרחב הסיפור. הרקע העירוני הוא קבוע ומקבל עומק מההתייחסות האנושית אליו ואל אנשים אחרים המצויים בו זמנית באותו מרחב עירוני.

מכאן מגיע רלף לנוסחה פשוטה: זהות מקום=עיר+אנשים+משמעות. ההופעה הפיזית (בניין, רחוב, אנדרטה) הפעילות האנושית והמשמעויות הם חומרי הגלם של זהות מקומות. בנוסף לכך, לכל מקום ישנם גם תכונות ייחודיות-אישיות המורכבות מיסודות כלכליים, חברתיים, מההיסטוריה של המקום. זהות מקום יכולה להשתנות אבל תכונותיו הייחודיות יכולות להישאר.

עיירה אירופאית מימי הביניים - דימוי של מקום אותנטי בעיניים של תיירים.

רלף טוען כי זהות מקום משתנה בין ״תושב״ לבין ״מבקר״. לכל אחד מהם ישנם אינטראקציות אחרות עם המקום, וכל אחד מהם מביא לאותו מרחב ניסיון חיים אחר. לכל אחד מהם נוצרת זהות שונה של המקום. כל תייר המגיע למקום מסוים, חש אחרת את הסביבה ״כמבקר״, בהשוואה ל״תושב״ שגר במקום, חווה אותו בריתמוס יומי ושנתי. לפיכך, אותם בניינים, חומות, רחובות, סימטאות, בתי קפה, מזג האוויר או גדות הנהר ייצרו תחושות שונות אצל התושב והמבקר.

אותנטיות וחוסר אותנטיות

רלף בוחן דרכים שבהן ניתן לחוות מקומות בצורה אותנטית או באופן לא אותנטי (מונחים שהושאלו מהפילוסופיה הפנומנולוגית והקיומית). תחושה אותנטית היא "חוויה ישירה ואמיתית של מכלול הזהות של המקומות - לא מתווכת ומעוותת באמצעות סדרה של אופנה חברתית ואינטלקטואלית שרירותית למדי על האופן שבו החוויה צריכה להיות, ולא בעקבות מוסכמות סטריאוטיפיות"^[6]

דוגמה טובה לכך היא המחקר המדעי - חוקרים כגאוגרפים או סוציולוגים המנסים לחקור מקומות, שואפים להיות מנותקים מרגשותיהם, ליצור ריחוק מסוים בינם לבין נשוא מחקרם - זאת בשם האובייקטיביות המדעית. למעשה גישה כזאת שנתפסת כאובייקטיבית מבחינה מדעית, מחטיאה את הבנת המקום ואת הבנת האנשים החיים בו.

אנשים וקבוצות עשויים ליצור תחושה של מקום במודע או לא במודע: שכונה עירונית חסרת ייחוד, יכולה להיות מקום אותנטי כמו אתונה ההלניסטית או הקתדרלות הגותיות - שתי הדוגמאות, שעבור רלף, הם מקומות שנוצרו בצורה שתעניק זהות חזקה של מקום. רלף טוען כי בעידן המודרני שלנו, תחושה אותנטית של מקום מושפעת בהדרגה מהיחס הפחות אותנטי למקומות: חיסולם של מקומות ייחודיים ויצירת נופים סטנדרטיים הנובעים מחוסר רגישות למשמעות של מקום.

רלף מבקר את הערים והפרברים של התרבות הצפון אמריקאית. לדעתו, קיימת בהם תחושת חוסר המקומיות הנובעת מקיטש - קבלה לא ביקורתית של מערכי בניינים ורחובות, ורשתות תחבורה הכל למען הדאגה ליעילות (הכלכלית) כמטרה בפני עצמה. ההשפעה הכוללת של כוחות אלה, המתבטאים בתהליכים בתקשורת ותרבות ההמונים, יוצרים "התערערות תחושת המקום של יחידים ותרבויות. במקום המקומות המגוונים והמשמעותיים של העולם נוצרים חללים אנונימיים וסביבות חליפיות״.^[7]

לדעתו של רלף, בצפון אמריקה נותרו מעט מאוד מקומות עם תחושת זהות אותנטית, שלא הושפעו מרעיונות של יעילות כלכלית, ואסתטיקה של חיקויים. הוא מביא את נופי קהילות האמיש כדוגמה למקום אותנטי. באירופה, האותנטיות מתבטאת במקומות שבהם ישנם אלמנטים פיזיים של המאות הקודמות - רחובות, כיכרות, סמטאות וכנסיות.

מקומות לא אותנטיים: מרכז העיר דאלאס ופרברים שסביבה, ארה״ב.

עם זאת, חוזר ומדגיש רלף, כי גם בשיכוני הענק, או בפרברים הבנויים בדגם אחיד של בניינים, יכולים להיות עבור תושביהם מקומות בעלי זהות והם יפתחו קשר עמוק אל הנופים הלא אותנטיים האלה.

התפתחות זהות המקום

שאדם מגיע להתיישב או אפילו לבקר בעיר חדשה, הוא בונה לעצמו את דימוי המבנה העירוני בעזרת המרכזים העירוניים והדרכים המחברות ביניהם. זהו תהליך מתמשך תוך כדי הגדלת הטווח והרדיוס של פעילות האדם, עד שהוא מכסה את שטח העיר כולה. כך נוצרת מפתו המנטלית של העיר. מיפוי מנטלי זה מושפע מידע קודם של האדם על הסביבה החדשה, וכן על ניסיון החיים שלו. אלה עוזרים לו ליצור ולפתח את הזהות שלו עם המקום.

ההבנייה של הזהות משלבת בין הניסיון והידע הקודמים ובין המידע והתחושות החדשות שהאדם צובר בזמן שהותו במקום החדש.

רלף טוען, כי זהות מקום מתפתחת לא רק מהאלמנטים הפיזיים שבונים את המרחב העירוני או השכונתי, ולא מתפתחת רק מהדעות והדימויים הקודמים של האדם, אלא בשילוב וביחסים ההדדיים בין העולם הפיזי של העיר והדימויים הקודמים והחדשים.

זהות של מקום משתנה במשך הזמן עקב השינויים הפיזיים המתרחשים בעיר, וכן בשינוי תפיסת האנשים החיים בה. כך לדוגמה, בעבר העיר התעשייתית נתפסה כמקום של קידמה, פרנסה, עושר וביטחון כלכלי וחברתי. בדורות האחרונים, התהפך הדימוי - העיר התעשייתית נתפסת כמקום של זיהום, חוסר ביטחון אישי וכלכלי - מקום שראוי לנטוש אותו.

זהות המקום האישית מתפתחת גם בהקשר להשפעת גורמים חיצוניים לאדם - גורמים קבוצתיים תרבותיים וחברתיים. דימויים של קבוצות וקהילות המשפיעים על יצירת הזהות של האדם הבודד, נוצרים ומופצים באמצעים שונים ככלי התקשורת. התקשורת מייצרת דימויים של מקומות בהתאם לצרכיה הכלכליים ותפיסת העולם שהיא מייצגת. דימויים אלה יוצרים זהויות לאורך כל הטווח - מדימוי וזהות חיוביים של מקומות מסוימים ועד דימויים וזהות שליליים.

הערכה ובקורת הספר

הערכה הגדולה לספרו של רלף נבעה משתי סיבות:

• יצירת מסגרת תאורתית כללית מנותקת מזמן ומקום שמתאימה להבנת יחסי האדם והמקום בכל חברה אנושית.
• יצירת טרמינולוגיה מורכבת וסיסטמטית שנתנה לחוקרים מושגים וכלים לחקור מקרים ספציפיים בקהילות שונות, תוך התייחסות והתבססות על מערכת זו.^[8]

כך לדוגמה, עבודתה של מיליון (1992)^[9] שחקרה חמש משפחות כפריות שהיו צריכות להתפנות ממקומן עקב בניית סכר בארה״ב. במחקר עומק, עם המשפחות היא הדגימה את ״המסע״ האישי והנפשי שמשפחות אלה עברו מאז שהוחלט לעקור אותן ממקומן, המאבק שניהלו והפסידו בו. האבל וההשלמה של נטישת הבית, ולבסוף המסע הארוך של הסתגלות למקום החדש שאליו הועברו - שבמשך הזמן צריך להפוך למקום בעל משמעות - בית. בעבודה זו, השתמשה החוקרת במערכת המושגים שפיתח רלף, ותארה את הדינמיקה שמשפחות אלה עברו בין מצבי זהות-מקום למצב של חוסר-מקומיות.

רלף בעצמו (1996)^[3] הצביע על חולשות מסוימות של הספר - לדעתו הספר לוקה בחוסר תחכום מושגי. הוא טען כי השתמש שם בצורה פשוטה בהפכים דיאלקטיים כדרך להמשגת חוויית המקום: אותנטיות / חוסר אותנטיות, שורשיות/ניידות, אתר סטאטי / אתר דינמי.

עם זאת הספר מספק שפה המאפשרת דיון מדויק בחוויה של אדם או קבוצה ביחס למקום שבו הם מוצאים את עצמם. רלף מספק טרמינולוגיה לתיאור כיצד ומדוע ניתן לחוות את אותו מקום באופן שונה על ידי אנשים שונים (למשל, תושב קבוע מול החדש לעומת חוקר הלומד את המקום) או כיצד, לאורך זמן, אותו אדם יכול לחוות את אותו המקום בצורות שונות בזמנים שונים (למשל, הבית והקהילה שנראים פתאום שונים כל כך בעקבות מוות של אנשים קרובים ומוכרים).

גלובאליזם של הנוף העירוני הלא אותנטי - מרכז העיר סידני באוסטרליה.

ביקורת נוספת על הספר הייתה כי רלף העדיף את הבית הקבוע על פני המסע. הוא העצים והדגיש תכונות חיוביות של מקום וצמצם או התעלם מתכונות שליליות של מקום. הוא לא חשב שזהות חזקה של אנשים עם מקום, יכולה ליצור מצב של פרובינציאליות, שנאת זרים וראיית עולם מצומצמת של תושבי המקום. הנדודים, הגירה, תיירות - הם תהליכים שמנתקים אנשים ממקומם והם עוברים למקומות אחרים. תהליכים אלה נתפסו על ידו כשליליים. הבקורת טענה גם, כי הספר מתאים לסוג מקומות אותנטיים היסטוריים, ואינו מתאים להסבר של חברה ומקום בזמנים הפוסט-מודרניים של שינויי טכנולוגי מתמשך, גיוון אנושי וניידות גאוגרפית וחברתית.^[10]

ביקורת זו מתעלמת, כמובן, ממסקנה מרכזית של הספר: כי ללא קשר לזמן ההיסטורי או למצב הגאוגרפי, הטכנולוגי והחברתי, אנשים תמיד יזדקקו למקום, משום שזהות עם המקום הוא חלק בלתי נפרד ממה ומי שאנחנו כבני אדם. מנקודת מבט זו, הטענה שהחברה הפוסט-מודרנית, באמצעות שינויים טכנולוגיים ותרבותיים, יכולה כעת להתעלם מהמקום, מוטלת בספק. קיומה של טענה זו, באופן מעשי, עלולה להיות הרסנית, בין אם במונחים של מדיניות או בהבנה הקיום האנושי.^[11]

למרות השינויים החברתיים והסביבתיים המתרחשים כיום, ה״מקום״ ממשיך להיות משמעותי כמבנה קונספטואלי וכחלק בלתי נפרד מחיי היומיום של האדם.^[12] זה לא אומר כי העולם חייב או יכול לחזור למצב של מקומות זרים ולא מחוברים, שאינם מודעים אחד לשני. בחברה הגלובלית של היום, מקום עצמאי, הוא במובנים רבים בלתי אפשרי.^[13] יתר על כן, חשיבותו של המקום חייבת להיות מאוזנת עם מודעות וקשרים למקומות אחרים ולצרכים גלובליים.^[14]

הבנה אמפתית ורחומה של עולמות שמעבר למקומותינו, עשויה להיות מעוגנת בצורה הטובה ביותר באהבה למקום מסוים שאליו אנחנו עצמנו שייכים. אנו עשויים לזהות את מה שאנחנו צריכים בעולם היומיום שלנו, ולהכיר בכך שיש במקביל עולמות של אחרים בעלי צרכים דומים או שונים.

הערות שוליים

1. Relph, E., 1976. Place and Placelessness. London: Pion.
2. Buttimer, A., 1976. Grasping the Dynamism of Lifeworld, Annals of the Association of American Geographers, 66: 277-92.
3. Relph, Edward, 1996. Reflections on Place and Placelessness. Environmental and Architectural Phenomenology Newsletter, 7, 3, 14-16 [special issue on the twentieth anniversary of the publication of Place and Placelessness; includes commentaries by Margaret Boschetti, Louise Million, Douglas Patterson, and David Seamon].
4. פורטוגלי, י., 2000, ״1500 מילה ויותר על הגאגרפיה של האדם:מסע לתוך הדיסצפלינה״, תאוריה וביקורת, 16, עמ 213-22
5. Relph, E., 1976. Place and Placelessness. London, Pion pp.4-7
6. Relph, E., 1976. Place and Placelessness. London: Pion pp.64
7. Relph, E., 1976. Place and Placelessness. London: Pion pp. 143
8. Seamon, D., 2000. A Way of Seeing People and Place: Phenomenology in Environment- Behavior Research. In S. Wapner, J. Demick, T. Yamamoto, and H. Minami, eds., Theoretical Perspectives in Environment-Behavior Research (pp. 157-78). New York: Plenum.
9. Million, M. L., 1992. “It Was Home”: A Phenomenology of Place and Involuntary Displacement as Illustrated by the Forced Dislocation of Five Southern Alberta Families in the Oldman River Dam Flood Area. Doctoral dissertation, Saybrook Institute Graduate School and Research Center, San Francisco, California.
10. Rose, G., 1993. Feminism and Geography. Cambridge: Polity
11. Kemmis, D., 1995. The Good City and the Good Life. New York: Houghton Mifflin. Malpas, J. E., 1999. Place and Experience: A Philosophical Topography. Cambridge: Cambridge University Press.
12. Horan, T. A., 2000. Digital Places: Building Our City of Bits. Washington, DC: Urban Land Institute.
13. Cresswell, T., 2004. Place: A Short Introduction. London: Blackwell.
14. Massey, D., 1997. A Global Sense of Place, In T. Barnes and D. Gregory, eds., Reading Human Geography (pp. 315-23). London: Arnold.