מצרים הפרהיסטורית

חפצים של מצרים מהתקופה הפרהיסטורית, מ-4400 עד 3100 לפני הספירה. שורה ראשונה משמאל למעלה: פסלון שנהב בדרי, כד נקאדה, פסלון בת. שורה שנייה: אגרטל דיוריט, סכין צור (אנ'), לוח שחיקה (אנ').

מצרים הפרהיסטורית או מצרים הקדם-שושלתית היא תקופה שהחלה בהתיישבויות האנושיות הראשונות והסתיימה עם הקמת שושלת הראשונה של מצרים בסביבות 3100 לפני הספירה.

"מצרים הקדם-שושלתית" מוגדרת באופן מסורתי כתקופה שהחלה מחלקה האחרון של התקופה הנאוליתית בסביבות 6200 לפנה"ס והסתיימה בסוף תקופת הנקאדה השלישית בסביבות 3000 לפני הספירה. תאריכי התקופה הקדם-שושלתית הוגדרו לראשונה עוד לפני שהתקיימה חפירה ארכיאולוגית נרחבת של מצרים, וממצאים אחרונים המצביעים על התפתחות שושלתית הדרגתית מאוד הובילו למחלוקת מתי בדיוק הסתיימה התקופה הקדם-שושלתית. לפיכך, מונחים שונים כגון "התקופה הפרוטו-שושלתית" או "שושלת 0"^[1] משמשים כדי למנות את החלק של התקופה שעשוי להיות מאופיין כטרום-שושלת על ידי חלקם ושושלת מוקדמת על ידי אחרים.

התקופה הקדם-שושלתית מחולקת בדרך כלל לתקופות תרבותיות, כל אחת מהן נקראת על שם המקום שבו התגלה לראשונה סוג מסוים של יישוב מצרי. עם זאת, אותה התפתחות הדרגתית המאפיינת את התקופה הפרוטו-שושלתית קיימת לאורך כל התקופה הקדם-שושלתית, ואין לפרש "תרבויות" בודדות כישויות נפרדות אלא כחלוקות סובייקטיביות ברובן המשמשות כדי להקל על לימוד התקופה כולה.

הרוב המכריע של הממצאים הארכיאולוגיים הקדם-שושלתיים התגלו במצרים העליונה, מכיוון שהסחף של נהר הנילוס שקע בכבדות רבה יותר באזור הדלתא, וקבר לחלוטין את רוב אתרי הדלתא הרבה לפני התקופה המודרנית.^[2]

התקופה הפלאוליתית

מצרים הייתה מיושבת על ידי בני אדם (כולל בני אדם ארכאיים) כבר יותר ממיליון (וכנראה יותר מ-2 מיליון) שנים, אם כי העדויות לכיבוש מוקדם של מצרים הן דלות ומקוטעות. הממצאים הארכיאולוגיים העתיקים ביותר במצרים הם כלי אבן השייכים לתרבות האולדובאית, המתוארכים באופן גרוע. כלים אלה שוכללו יותר והפכו לאלה השייכים לתעשייה האשלית.^[3] האתרים האשליים הצעירים ביותר במצרים מתוארכים לתקופה שלפני כ-400-300,000 שנים.^[4]

בתקופת הפלייסטוקן המאוחרת (אנ'), כאשר מצרים נכבשה על ידי בני אדם מודרניים, מוכרות מספר תעשיות ארכיאולוגיות, כולל התעשיות הסילסיליות, הפחוריאניות, האפיניות, הקובניות, האידפואן-שוויקאטיות והאיסנן.^[5]

ואדי חלפא

כמה מהמבנים הידועים העתיקים ביותר התגלו במצרים על ידי הארכיאולוג ולדמר חמילבסקי לאורך הגבול הדרומי ליד ואדי חלפא, סודאן, באתר ארקין 8. חמילבסקי תיארך את המבנים ל-100,000 שנים לפני זמננו.^[6] שרידי המבנים הם שקעים סגלגלים בעומק של כ-30 ס"מ ובמידות 2×1 מטרים. רבים מצופים בלוחות אבן חול שטוחים המשמשים כטבעות אוהל התומכות במגורים דמויי כיפת עורות או סבך. סוג מבנים אלו סיפקו מקום מגורים, אך במידת הצורך ניתן היה לפרק אותם בקלות ולהעבירם. הם היו מבנים ניידים - מתפרקים, זזים ומורכבים בקלות - שסיפקו לציידים-לקטים מגורים קבועים למחצה.^[6]

התעשייה הפלאוליתית המאוחרת של הפאחור במצרים העליונה, הראתה כי קיימת אוכלוסייה הומוגנית בעמק הנילוס במהלך הפלייסטוקן המאוחר. מחקרים של חומר השלד הראו שהם נמצאים בטווח השונות שנמצאו בוואדי חלפא, ג'בל סהבה ובחלקים מאוכלוסיות קום אומבו.^[7]

תעשייה אטרית

ראש חץ אטרי מזקאר, אזור דג'לפה, אלג'יריה.

ייצור כלים אטרי (Aterian) הגיע למצרים בסביבות 40,000 לפני זמננו.^[6]

תעשיית חורמוסאן

תעשיית חורמוסאן במצרים החלה בין 42,000 ל-32,000 לפני זמננו.^[6] בני חורמוסאן פיתחו לא רק כלי אבן אלא גם כלים מעצמות בעלי חיים ומהמטיט.^[6] הם גם פיתחו ראשי חצים (אנ') קטנים הדומים לאלה של עמים ילידים ביבשת אמריקה,^[6] אך לא נמצאו קשתות.^[6] סופה של תעשיית חורמוסאן הגיע בסביבות 16,000 לפני זמננו. עם הופעתן של תרבויות אחרות באזור, כולל הגמאית (Gemaian).^[8]

התקופה הפלאוליתית המאוחרת

התקופה הפלאוליתית המאוחרת במצרים החלה בסביבות 30,000 לפני זמננו.^[6] שלד מנז'לת קאטר (Nazlet Khater) נמצא בשנת 1980 ותוארך לגיל של 33,000 שנים בשנת 1982, בהתבסס על תשע דגימות שתוצאות תיארוכן נעו בין 35,100 ל-30,360 שנים.^[9] דגימה זו היא השלד האנושי המודרני השלם היחיד מתקופת האבן המאוחרת הקדומה ביותר שנמצאה באפריקה.^[10]

התקופה המזוליתית

תרבות חלפן וקובניה

מפת מצרים

חלפן וקובניה, שתי תעשיות הקשורות זה לזה, שגשגו לאורך עמק הנילוס העליון. אתרי חלפן נמצאים בצפון הרחוק של סודן, ואילו אתרי קובניה נמצאים במצרים העליונה. עבור החלפן, הופקו רק ארבעה תיארוכי פחמן רדיואקטיבי. שילד וונדורף (2014) משליכים את המוקדם והאחרון כבלתי יציב ומסיקים שתרבות חלפן התקיימה בסביבות 22,000-22,500 שנים לפני זמננו.^[11] אנשים התקיימו על תזונה המבוססת על בשר חיות עדר גדולות ומסורת דיג חורמוסאן. ריכוזים גדולים יותר של פריטים מצביעים על כך שהם לא היו כבולים לנדודים עונתיים, אלא התיישבו לתקופות ארוכות יותר.^{[דרוש מקור]} תרבות חלפן נגזרה בתורה מחורמוסאן,^[א][13] שהיה תלוי בציד מיוחד, דיג ואיסוף טכניקות להישרדות. השרידים החומריים העיקריים של תרבות זו הם כלי אבן, נתזים ומספר רב של ציורי סלע.

תרבות הסביליאן

תרבות סביליאן (אנ') החלה בסביבות 13,000 לפני זמננו ונעלמה בסביבות 10,000 לפני זמננו.^{[דרוש מקור]} במצרים, ניתוחים של אבקה שנמצאו באתרים ארכיאולוגיים מצביעים על כך שאנשי תרבות סביליאן (הידועה גם בשם תרבות אסנה) אספו דגנים,^{[דרוש מקור]} אף על פי שלא נמצאו זרעים מבויתים.^[14] עלתה השערה שאורח החיים במגורי קבע שהיו לנוהג על ידי מלקטי תבואה אלה הוביל ללוחמה מוגברת, אשר הזיקה לחיי הקבע והביאה לסיומה של תקופה זו.^[14]

תרבות קאדן

תרבות קאדן (13,000–9,000 לפני זמננו) הייתה תעשייה מזוליתית שמקורה, לפי עדויות ארכיאולוגיות, במצרים העליונה (כיום דרום מצרים) לפני כ-15,000 שנה.^[15][16] על פי ההערכות, קיומה של קאדן נמשכה כ-4,000 שנים. התרבות התאפיינה בציד, כמו גם בגישה ייחודית לאיסוף מזון ששילבה הכנה וצריכה של עשבי בר ודגנים.^[15][16] מאמצים שיטתיים נעשו על ידי אנשי קדאן בהשקית, טיפול וקצירת הצמחים המקומיים, אך דגנים לא נשתלו בשורות מסודרות.^[17]

כעשרים אתרים ארכיאולוגיים בנוביה העליונה מעידים על קיום תרבות טחינת התבואה של תרבות הקאדן. יוצריה תרגלו גם קציר תבואות בר לאורך הנילוס בתחילת שלב הסחאבה דארו של הנהר (Sahaba Daru Nile), כאשר יובש בסהרה גרם לתושבי נווה המדבר הלובי לסגת אל עמק הנילוס.^[14] בין אתרי תרבות קאדן נמצא בית הקברות ג'בל סחאבה (אנ'), שתוארך לתקופת המזוליתית.^[18]

עמי קדאן היו הראשונים לפתח מגלים וגם פיתחו אבני רחיים באופן עצמאי כדי לסייע באיסוף ועיבוד של מזונות צמחיים אלה לפני הצריכה.^[6] עם זאת, אין אינדיקציות לשימוש בכלים אלו בתרבות זו לאחר 10,000 לפני זמננו, כאשר ציידים-לקטים החליפו אותם.^[6]

מהתקופה הנאוליתית לתקופה הקדם-שושלתית

עדויות מוקדמות לתרבויות ניאוליתיות בעמק הנילוס ממוקמות בדרך כלל בצפון מצרים, ומציגות שלבים מפותחים של קיום נאוליתי, כולל גידול יבולים ומגורי קבע, כמו גם ייצור כלי חרס מסוף האלף ה-6 לפני הספירה ואילך.^[19]

בשנת 1947 חוקר הטבע פרדריק פלקנבורגר, בהתבסס על סט מדגם של כ-1,800 גולגולות מצריות פרהיסטוריות, ציין הטרוגניות רבה בין הדגימות שלו. פלקנבורגר סיווג אותם על סמך מדד האף, צורת הראש והפנים הכללית, תוך התחשבות ברוחב, מבנה ארובות העין ומַחְוָנים (אינדיקטורים) נתונים אחרים. הוא חילק ואיפיין את הגולגולות לארבעה סוגים: סוג קרו-מניון, סוג "כושי", סוג ים תיכוני (אנ') וטיפוסים מעורבים הנובעים מתערובת הקבוצות הללו.^[20] באופן דומה, הגולגולות של המצרים המוקדמים הוגדרה על פי הרופא והאנתרופולוג יוג'ין סטרוהל ב-1971, כקרו-מניון של צפון אפריקה, ים תיכוני, "כושי" של מזרח אפריקה, ובינוני/מעורב.^[21]

לדברי פרופסור פכרי א. חסן מנתונים ארכיאולוגיים וביולוגיים, תושבי עמק הנילוס המצרי, היו תוצאה של יחסי גומלין מורכבים בין תושבי חופי צפון אפריקה, סהרה ה"ניאוליתית", ציידים נילוטים ופרוטו-נוביים בנהר עם השפעה מסוימת מהגירה מהלבנט (חסן, 1988).^[22]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מצרים הפרהיסטורית בוויקישיתוף

• Information about Ancient Egyptian History Archived 14 June 2020 at the Wayback Machine: from This Is Egypt | Information about Ancient Egyptian History
• Ancient Egyptian History - A comprehensive and concise educational website focusing on the basic and the advanced in all aspects of Ancient Egypt
• Before the Pyramids: The Origins of Egyptian Civilization - Oriental Institute

ביאורים

1. החורמוסאן מוגדרת כתעשייה פליאוליתית תיכונה בעוד שהחלפן מוגדרת כתעשייה אפיפליאוליתית. על פי דעות מלומדים, החורמוסאן והחלפן נתפסות כתרבויות נפרדות ומובחנות.^[12]

הערות שוליים

1. Leprohon, Ronald J. (2013). The great name : ancient Egyptian royal titulary. Society of Biblical Literature. ISBN 978-1-58983-735-5.
2. Redford, Donald B. (1992). Egypt, Canaan, and Israel in Ancient Times. Princeton: University Press. p. 10. ISBN 9780691036069.
3. Bakry, Aboualhassan; Saied, Ahmed; Ibrahim, Doaa (21 July 2020). "The Oldowan in the Egyptian Nile Valley". Journal of African Archaeology. 18 (2): 229–241. doi:10.1163/21915784-20200010. ISSN 1612-1651.
4. Michalec, Grzegorz; Cendrowska, Marzena; Andrieux, Eric; Armitage, Simon J.; Ehlert, Maciej; Kim, Ju Yong; Sohn, Young Kwan; Krupa-Kurzynowska, Joanna; Moska, Piotr; Szmit, Marcin; Masojć, Mirosław (17 November 2021). "A Window into the Early–Middle Stone Age Transition in Northeastern Africa—A Marine Isotope Stage 7a/6 Late Acheulean Horizon from the EDAR 135 Site, Eastern Sahara (Sudan)". Journal of Field Archaeology. 46 (8): 513–533. doi:10.1080/00934690.2021.1993618. ISSN 0093-4690.
5. Leplongeon, Alice (27 December 2017). Pinhasi, Ron (ed.). "Technological variability in the Late Palaeolithic lithic industries of the Egyptian Nile Valley: The case of the Silsilian and Afian industries". PLOS ONE. 12 (12): e0188824. Bibcode:2017PLoSO..1288824L. doi:10.1371/journal.pone.0188824. ISSN 1932-6203. PMC 5744920. PMID 29281660.
6. "Ancient Egyptian Culture: Paleolithic Egypt". Emuseum. Minnesota: Minnesota State University. Archived from the original on 1 June 2010. Retrieved 13 April 2012.
7. Lubell, David (1974). The Fakhurian: A Late Paleolithic Industry from Upper Egypt. Ministry of Petroleum and Mineral Wealth, Geological Survey of Egypt and Mining Authority.
8. Nicolas-Christophe Grimal. A History of Ancient Egypt. p. 20. Blackwell (1994). ISBN 0-631-19396-0
9. "Dental Anthropology" (PDF). Anthropology.osu.edu. Archived from the original (PDF) on 29 October 2013. Retrieved 25 October 2013.
10. Bouchneba, L.; Crevecoeur, I. (2009). "The inner ear of Nazlet Khater 2 (Upper Paleolithic, Egypt)". Journal of Human Evolution. 56 (3): 257–262. Bibcode:2009JHumE..56..257B. doi:10.1016/j.jhevol.2008.12.003. PMID 19144388.
11. R. Schild; F. Wendorf (2014). "Late Palaeolithic Hunter-Gatherers in the Nile Valley of Nubia and Upper Egypt". In E A. A. Garcea (ed.). South-Eastern Mediterranean Peoples Between 130,000 and 10,000 years ago. Oxbow Books. pp. 89–125.
12. "Prehistory of Nubia". Numibia.net. Archived from the original on 29 October 2013. Retrieved 25 October 2013.
13. Reynes, Midant-Beatrix (2000). The Prehistory of Egypt: From the First Egyptians to the First Pharohs. Wiley-Blackwell. ISBN 0-631-21787-8.
14. Grimal, Nicolas (1988). A History of Ancient Egypt. Librairie Arthéme Fayard. p. 21.
15. Phillipson, DW: African Archaeology p. 149. Cambridge University Press, 2005.
16. Shaw, I & Jameson, R: A Dictionary of Archaeology, p. 136. Blackwell Publishers Ltd, 2002.
17. Darvill, T: The Concise Oxford Dictionary of Archaeology, Copyright © 2002, 2003 by Oxford University Press.
18. Kelly, Raymond (October 2005). "The evolution of lethal intergroup violence". PNAS. 102 (43): 24–29. Bibcode:2005PNAS..10215294K. doi:10.1073/pnas.0505955102. PMC 1266108. PMID 16129826.
19. Köhler, E. Christiana (2011). "Neolithic in the Nile Valley (Fayum A, Merimde, el-Omari, Badarian)". Archéo-Nil. 21 (1): 17–20. doi:10.3406/arnil.2011.1023.
20. Boëtsch, Gilles (31 December 1995). "Noirs ou blancs : une histoire de l'anthropologie biologique de l'Égypte". Égypte/Monde arabe (in French) (24): 113–138. doi:10.4000/ema.643. ISSN 1110-5097. Falkenburger also notes a great heterogeneity in the measurements taken on 1,800 Egyptian skulls. From indices expressing the shape of the face, nose and orbits, Falkenburger divides the ancient Egyptians into four types - Cro-Magnon type, Negroid type, Mediterranean type and mixed type, resulting from the mixture of the first three.
21. Strouhal, Eugen (1 January 1971). "Evidence of the early penetration of Negroes into prehistoric Egypt". The Journal of African History. 12 (1): 1–9. doi:10.1017/S0021853700000037. ISSN 1469-5138.
22. Hassan, Fekri A. (1 June 1988). "The Predynastic of Egypt". Journal of World Prehistory. 2 (2): 135–185. doi:10.1007/BF00975416. ISSN 1573-7802.