מעייני הישועה היה עלון שבת בהוצאת תנועת מעייני הישועה. בכותרת המשנה שלו הוא הוגדר "שבועון למשפחה הישראלית". בסוף שנת ה'תשע"ג, 13 שנים אחרי שיצא לראשונה, הפסיק העלון לצאת לאור. במקביל, החל לצאת 'ישראלי', עלון בפורמט של עיתון הנחשב למחליף של 'מעייני הישועה', ומוצא לאור גם כן על ידי תנועת 'מעייני הישועה'.
קו מערכתי
העלון כלל במשך שנים בעמודיו הראשונים דברי תורה לפרשת השבוע מאת הרב מרדכי אליהו, ומאמרים מאת הרבנים יעקב אריאל ושלמה אבינר, שעסקו על פי רוב בענייני השעה, לעיתים תוך התייחסות לפרשת השבוע. לאחר פטירתו של הרב מרדכי אליהו הובאו מאמרים של בנו, הרב שמואל אליהו, ובהם מדור קבוע על סיפורים והנהגות של הרב מרדכי אליהו.
העלון עודד פעילות אקטיבית של הציבור הדתי לאומי לעידוד חזרה בתשובה והעמוד האחורי בגיליון הוקדש לדיווח על פעילות הפצת היהדות הנעשית על ידי חברי התנועה "מעייני הישועה", פעילות הכוללת דוכני הסברה, הנחת תפילין וחלוקת חומר הסברה לקירוב לבבות ליהדות. פעילות זו מתבצעת על פי רוב על ידי צעירים וצעירות ברחבי הארץ.
בעלון עלו גם סוגיות בעלות אופי פוליטי. הרב שמואל אליהו דן בו בשאלה "אהבת הגר – האם חלה על ערביי ישראל?"[1]. במקרה אחר כתב, אגב התייחסות לפרשת השבוע, כי "אלה שחושבים להחזיר לאחור את גלגלי הגאולה מביאים עלינו את הקללה הגדולה ביותר. הם חושבים להחזיר את אדמות ארץ ישראל לנכרים ומשוכנעים שבזה יבוא הקץ לצרותינו, אך הם רק מסכנים את כולנו באופן שלא סיכן אדם מעולם"[2]. הרב שלמה אבינר כתב שעל הציבור הדתי לדאוג לא לעצמו אלא לעם ישראל כולו, ולזכור שהוא מיעוט בעם ישראל. וגם בתוך הציבור הדתי עצמו, "הבית היהודי הם אנשים טובים, אך הם לא כולם חושבים בדיוק כמונו בעניין ארץ ישראל. והאיחוד הלאומי הם אנשים טובים, אך הם לא כולם חושבים בדיוק כמונו בענייני תורה". לכן, "לא נוכל להחליט בשביל כולם". הוא הוסיף שאם הציבור הדתי מבקש להוביל את מדינת ישראל, עליו להפסיק להתלונן ולהאשים וכן לא לדחוק את עצמו לפינה על ידי ביטויים קיצוניים ואיומים על העם והמדינה[3]. בשנת 2008 הוצג בשער העלון צילום של הר הבית שממנו נמחקה כיפת הסלע[4].
בשנת 2011 פורסם בעלון מאמר מערכת בנושא רבנים שאינם דתיים מספיק. במאמר נכתב "מעניין אם גם את ריכוז העמלקים במחנות השמדה הם ישאירו לאחרים".[5][6] מאמר זה גרר טענות מצד חוגים מתונים בציונות הדתית[7] ועורר הדים גם בתקשורת הארצית.[8][9]
פורמט
במהלך שנת תשס"ו (2006) התרחב העלון ל-16 עמודים והכניס ראיונות וכתבות על היסטוריה של ארץ ישראל ונושאים ציבוריים, בנוסף לדברי תורה ומאמרים הנהוגים בעלוני השבת.
מדורים קבועים נוספים שהיו בגיליון: "פינה ירושלמית" מאת אלידע בר שאול, "טב למיתב טנדו" אשר נכתב על ידי רבנים, פסיכולוגים ויועצי זוגיות מתחלפים (בשנת ה'תשס"ח {2008} יצא ספר המלקט מאמרים מפינה זו), "להנהגת הציבור" על ידי הרב שמואל אליהו, ראיון מרכזי עם אישיות יהודית, "שו"תSMS" – שאלות לרבני התנועה. בעלון יש אף פינה לילדים של הרב אבינר, וכן חלק מיוחד לנשים - "פנימה" מהרבנית ימימה מזרחי (שבהמשך החל לצאת במסגרת ירחון הנשים "פנימה").
בערב ראש השנה ה'תשע"ד (2013) הפסיק העלון לצאת לאור. במקומו החל לצאת לאור "ישראלי", עלון בפורמט של עיתון עם שינוי במדורים, וכולל בין השאר מידע על פעילות עמותת מעייני הישועה, ובבעלות הפרטית של אביחי בוארון ששימש במקביל כמו"ל ישראלי וכיו"ר תנועת מעייני הישועה[10]. באיירה'תשע"ה הפסיק העלון לצאת לאור[11].
