מס בולים (באנגלית: Stamp duty) הוא מס המוטל על מסמכים רשמיים, לרבות חוזים, המחאות, קבלות, רישיונות, אשרות וכו'. באופן היסטורי, בול הכנסה שימש להוכחת תשלום המס והופעתו על מסמך היוותה תנאי לתוקפו המשפטי. גרסאות מודרניות של המס אינן דורשות עוד חותמת בפועל.
היסטוריה
על פי ההערכה, החובה שמקורה בוונציה בשנת 1604, הוצגה (או הומצאה מחדש) בספרד ב-1610, הולנד בשנות ה-20 של המאה ה-20, בצרפת בשנת 1651, בדנמרק ב-1657, בפרוסיה בשנת 1682 ובאנגליה בשנת 1694. בממלכה המאוחדת וארצות הברית מס הבולים שנגבה על מסמכי רישום בעלות של נדל"ן הפך למס רכישה על נדל"ן, הנגבה כאחוז מערך הנדל"ן שנרכש.
בישראל
מס בולים הוטל עד שנת 2008 מתוקף חוק מס הבולים על מסמכים התשכ"א–1961. המס הוטל על ביול מסמכים שונים המפורטים בחוק כגון: התחייבויות, הסכמים וחוזים, איגרות חוב ערבויות, שטרות, שטרי נאמנות, הסכמי ביטוח, דו"ח על הקצאת מניות וכו'. שיעור המס נע בין 0.4% ועד 3% בהתאם לסוג המסמך.
בהתאם לחוק היה צורך לבייל מסמך מיד עם החתימה עליו, מסמך שסכום המס עליו גבוה מ-500 שקלים היה צורך לבייל באחד מהמשרדים האזוריים בתל אביב, ירושלים, חיפה, באר שבע או אילת, לא יאוחר מ-30 יום לאחר חתימתו.
בנקים, תאגידים ומוסדות אשר צורכים בצורה שוטפת את שירותי הביול, קיבלו היתר לבייל בעצמם מסמכים שהם צד להם.
ביטול המס
בעקבות תוכנית של רשות המיסים להרחיב את גביית מס הבולים בשנת 2004 עלתה ביקורת קשה ונטען שהדבר יביא לעליית מחירים שנתית של 1% בכלל המשק[1] ועלייה של מס החברות ל-48.2%[2]. הדבר גרר מאבק ציבורי אשר הוביל פורום CFO[3], אשר כלל בין היתר עתירה לבג"ץ[4]. כתוצאה ממאבק זה התקבלה החלטה בוועדת הכספים של הכנסת בדצמבר 2004 לשים תקרה לגביית המס בשנת 2005 בגובה של 600 מיליון ש"ח[5].
המאבק הגיע להכרעה עם פרסום צו תיקון למס הבולים על מסמכים, שבו בוטלה החבות בביול מסמכים שנחתמו החל מ-1 בינואר 2006[6] ובהדרגה הגבייה של המס בוטלה עד שסופית לא נגבה החל מתחילת שנת 2008.