מנחת קרני (ידוע גם כ"שדה התעופה בעזה") היה שדה תעופה ובהמשך מנחת תעופה בדרום מזרח העיר עזה, כ-6 קילומטרים מצפון מערב לקיבוץ עלומים ובסמוך למעבר קרני שבמערב הנגב[1], בשנים 1924 עד 1937 פעל במקום שדה התעופה הבינלאומי הראשון של ארץ-ישראל.
באוגוסט 1927 נחת בשדה התעופה פייסל מלך עיראק לאחר ביקור בארץ ישראל.
פעילות השדה דעכה והדבר הגיע למצב בו פרסם הנציב העליון לארץ-ישראל, ארתור ווקופ, הודעה בה נכתב כי "בזמן האחרון עמד הנציב העליון על הצורך בהקמת אווירודרום אזרחי במקום יותר מרכזי מאשר בעזה, או במגרשי תעופה אחרים שהוקצו לתעופה אזרחית. נבחר והוכן מגרש מתאים - 2.5 ק"מ צפונית ללוד, והוא ישמש באופן זמני כמגרש תעופה, החל מיום 26 באפריל בצהריים", לימים יהפוך שדה התעופה החדש שיקום בלוד לנמל התעופה בן-גוריון שמתפקד כנמל התעופה הראשי של מדינת ישראל.
על אף פתיחתו של שדה התעופה בלוד לא דעכה לגמרי פעילות השדה, כך למשל ב-1936, כאשר נוסדה חברת התעופה העברית הראשונה בארץ-ישראל - "אווירון", היא ניהלה משא-ומתן להטסת ערבים עשירים תושבי הארץ למכה על מנת לקיים את מצוות החאג'. הטיסות תוכננו לצאת משדה התעופה בעזה אך לבסוף תוכניות אלו לא יצאו לפועל.
בשנות הממשל המצרי ברצועת עזה היה השדה בשימושו של כוח האו"ם ששכן ברצועת עזה ומטוסיו נחתו בשדה על מנת להקל על העברת אספקה לחיילי הכוח. במהלך תקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, האו"ם נענה לדרישת נאצר לפינוי כוחות האו"ם מסיני ורצועת עזה. לאחר תום מלחמת ששת הימים וכיבוש הרצועה על ידי ישראל הופעל השדה בשנית ושימש בעיקר מטוסים קלים של חיל האוויר, המנחת קיבל את שמו החדש "מנחת קרני" על שם בית אריזה לפרי הדר שהוקם במקום ב-1967 על ידי היזם והפרדסן יוסף קרני מכפר יונה (גם מעבר קרני שיוקם כמה שנים לאחר מכן בסמוך למנחת - קיבל את שמו מסיבה זהה).
ב-1968 מצאו מספר יזמים ישראליים בשטח המנחת סדרה של אלפי פגזים שככל הנראה ננטשו על ידי הצבא המצרי לאחר שנסוג במלחמת ששת הימים, לבסוף פונו הפגזים ואף שופץ במעט המנחת על מנת שיכול לשמש גם לאימון טייסים של חיל האוויר. פעילות המנחת הופסקה בשנת 1992, כאשר הוקם מעבר קרני.
