ב־י"ב באלולה'תקפ"ז (1827) נפטר רבי שמחה בונים ורוב חסידיו ובמיוחד המובחרים שבהם[12] בחרו ברבי מנחם מנדל למנהיגם.[13][14] תחילה התיישבו רבי מנחם מנדל וחסידיו בעיירה טומשוב, אולם לאחר מכן, בסוף שנת ה'תקפ"ט (1829) בעקבות חילוקי דעות והבדלי מנהגים עם רבי יוסף מיאריטשוב וחסידיו, קבע מקומו בקוצק.[15]
ב־תקצ"א (1830) תמך במרד הפולני יחד עם תלמידו רבי יצחק מאיר אלתר. יש הטוענים כי עקב כך ברח לברודי שהייתה תחת שלטון אוסטריה, והחליף את שם משפחתו מהלפרין למורגנשטרן.[16] אולם מקורות מוסמכים יותר שוללים זאת,[17] בחודש מנחם אבתקצ"ז (1837) נפטרה זוגתו הרבנית גליקל ונקברה בבית הקברות בעיר ווארקא. בתחילת שנת תקצ"ח (1837) נישא בזווג שני עם הרבנית חיה בת רבי משה ליפשיץ (חלפן), אחות אשת רבי יצחק מאיר אלטר מגור.[18] בשנים ה'תרי"ג (1852) – ה'תרט"ז (1855) השיא את צאצאיו מהזווג השני כאשר החופות והטישים נערכו בחצר ביתו בהשתתפות קהל חסידים גדול.[19]
בליל שבת פרשת תולדותה'תקצ"ט (1838) בתחילת הטיש כשהשמיע מתורתו, התעלף וחלה מאוד, מצבו היה קשה במשך כתשעה חודשים. בסוכות ה'ת"ר (1839) החלים וחזר לערוך טישים.[20] כארבעים שנה לאחר פטירתו (שישים שנה לאחר התקרית)[21] נפוצה שמועה שבאותה שבת התפרץ, ואמר דברי כפירה או חילל את השבת.[22] אולם לפי עדותו של רבי אלעזר מפולטוסק מחסידיו שנכח שם וטיפל בו כשהתעלף,[23] ועל פי מחקריהם של משה פיירשטיין,[24] דייוויד ביאלה ואחרים[21] נראה ששמועות מאוחרות אלה לא מבוססות. הרב ד"ר יצחק אלפסי כותב כי הסיפור מקורו הוא מ י.ל. אלזט (הרב י.ל. זלוטניק) אין בו קורטוב של אמת ומחוסר ידיעה נלכדו גם טובים בחוטי השקר של הסיפור.[25]
רבי מנחם מנדל נפטר בכ"ב בשבטה'תרי"ט (1859)[26] ונטמן באהל[27] בבית הקברות בקוצק. דבריו האחרונים שאמר כצוואה לדורות היו "כל מי שיניח את ראשו בתורה הנני ערב בעדו שיהיה ממנו בזה ובבא, ומי שהוא בעל רגש ריקם[28] ילך לנוקבא דתהומא רבא".[29] לאחר פטירתו קיבלו רוב החסידים, ובהם בניו וחתניו את הנהגתו של רבי יצחק מאיר אלטר מגור, ומיעוטם נשארו בקוצק אצל בנו רבי דוד.[30]
פרשת איזביצא
בשמחת תורהה'ת"ר (1839) לאחר תקופת מתיחות קשה, עזב את החצר תלמידו רבי מרדכי יוסף ליינר (האדמו"ר מאיזביצה), עם קבוצת חסידים, בימים לפני הפרישה פרצה מחלוקת עם גדולי תלמידים שהיו עוד בפשיסחא ובראשם רבי חנוך העניך לוין האדמו"ר מאלכסנדר אשר חשדו ברבי מרדכי יוסף שמתנהג כאדמו"ר והחלו לרדוף אותו ואת חבורתו, המחלוקת הלכה וגברה ועברה בירושה מדור לדור.[31] קיימות מספר השערות לסיבת עזיבתו את חצר קוצק. לפי גרסה אחת הדבר נובע ממחלוקת על אודות היחס הראוי כלפי המוני החסידים שהחלו לגדוש את קוצק שחלקם התקרבו גם לרבי מרדכי יוסף. האחרון סבר כי יש לקרבם ולא לנהוג בתובענות מקצינה שתותיר רק את יחידי הסגולה. עם הזמן התפתחה סביבו 'אדמו"רות', למורת רוחו של הרבי מקוצק.[32]
רבים מהחסידים שדבקו בתחילה ברבי מרדכי יוסף חזרו לקוצק ובקשו את סליחת הרבי.[33] נטישת תלמידים את רבם נחשבה בעיניו כמרידה בה'.[34]
הסתגרותו
החל מאז שחלה בליל שבת פרשת תולדותה'תקצ"ט (1838) ועד פטירתו, במשך 20 שנה, שהה בביתו ומיעט לצאת ממנו, אף לאחר שהחלים וחזר לערוך טישים כתשעה חודשים לאחר מכן.[35] למרות זאת המשיכו חסידים רבים להגיע לקוצק.[36][37] בתקופה זו, חסידים שרצו להיכנס אליו לעיתים נאלצו להמתין במשך ימים ואף שבועות, פרט לגדולי התלמידים ולמקורבים שהורשו להיכנס מיד.[38][39] בעקבות כך נפוצו שמועות על כך שבכל אותה התקופה הסתגר בחדרו, הפסיק את הקשר עם חסידיו ורק מקורבים מעטים הורשו להיכנס אליו. חסידי קוצק מכחישים את השמועות הללו בטענה שמקורם במשכילים ובמתנגדי דרכו ומביאים לכך סימוכין על ידי אירועים שונים שהתרחשו ממש באותה תקופה בה נטען כי הסתגר.[40] בתאריך כ"ז באדר ראשון שנת ה'ת"ר (1840) כחמשה חודשים לאחר פרישת רבי מרדכי יוסף, כתב רבי יצחק מאיר אלתר מגור מכתב חריף לידידו רבי אלעזר הכהן מפולטוסק מגדולי חסידי קוצק, בו הוא מזים את השמועות ומדגיש שפורסמו על ידי אנשים שרדפו את הרבי מקוצק והפיצו עליו עלילות שוא.[41][42]
תורתו
”
סיפר לי האדמו"ר רבי חנוך בורנשטיין מסוכטשוב, רב אחד בא אצל זקנו הגאון אגלי טל חתנו של הרב ר' מנחם מקוצק ואמר לו שהוא מחבר ספר על קוצק וביקש ממנו שיספר לו קצת דברים על קוצק. גער בו אותו גאון, אמר, מקוצק נשתיירו ספרים חיים, ולא נענה לו.
הרבי מקוצק לא השאיר אחריו כתבים או ספרים מודפסים. על פי המסופר, שרף קודם פטירתו את כל כתביו, אולם נינו רבי יצחק זליג מורגנשטרן ואחרים טוענים שלא כתב כלל.[43][44] פורסם ממנו מכתב לרבי יצחק מאיר אלתר מגור מתאריך כ"ג בשבטתקפ"ח (1828).[45]
נכדו, רבי ישראל מפילוב, הסביר שאביו וסבו לא השאירו אחריהם חידושים כיוון שאת כל כוחם השקיעו בהעמדת תלמידים.[46]
במשך השנים יצאו ספרים שנכתבו על ידי נכדיו ניניו ותלמידיו בהם מובאות אמרותיו ששמעו ממנו או על פי עדות שומעיהן. הספרים הראשונים שיצאו הם 'רמתים צופים' שחיבר תלמידו רבי שמואל משינאווא והודפס בשנת ה'תרמ"א (1881). והספר 'מדרש משה' שחיבר נינו האדמו"ר רבי משה מרדכי מפילוב ונדפס בשנת ה'תרס"ז (1906). אמרות רבות עם ביאורים נמצאות בספר 'שם משמואל', שחיבר נכדו האדמו"ר השני לחסידות סוכאטשוב, רבי שמואל בורנשטיין שיצא לאור בשנת ה'תרפ"ז (1926), אמרות נוספות רבות מובאות בספרי אדמור"י בית גור 'שפת אמת' 'אמרי אמת' 'בית ישראל' 'לב שמחה' ו'פני מנחם' ובספרי תלמידים נוספים, 'נפלאות חדשות' ו'ליקוטים חדשים' שכתב רבי יחיאל משה אב"ד יאדימאווע שיצא לאור בשנת ה'תרנ"ז (1896), 'יד אבי שלום' שכתב רבי מאיר צבי שו"ב בזאמושטץ שיצא לאור בשנת ה'תרמ"ב (1882), 'ומקדש מעט'
שכתב רבי אהרון ואלדן (וואלדען) שיצא לאור בשנת ה'תר"ן (1890).
ספר ליקוטים ראשון שיצא וכולל ליקוט של אמרות רבות הוא 'אוהל תורה',[47] שנדפס בלובלין בשנת ה'תרס"ט1909 על ידי הרב אליעזר ציגלמן. ספר נוסף שכולל 900[48] אמרות הוא הספר 'אמת ואמונה', שיצא לאור לראשונה בשנת ה'ת"ש1940 על ידי רבי ישראל ארטן שעוד הכיר אחדים מגדולי חסידי קוצק, שמע מפיהם וזכה לברכתו של רבי אברהם מרדכי אלתר מגור.[49]אמרות נוספות מכתב יד שנכתבו על ידי האדמו"רים רבי צבי הירש מורגנשטרן מלאמז' ובנו רבי יחיאל מאיר מקאצק, וכן הבית ישראלהפני מנחם ועוד מתפרסמות לראשונה בספר 'אמת ואמונה' החדש שיצא לאור בשנת ה'תשפ"א. את תורתו ליקטו גם הספרים 'עמוד האמת' 'אמת מקאצק תצמח' 'להבות קודש'.
היה רגיל ללמוד עם תלמידיו בשיטת הפלפול בהזדמנויות שונות[50] ובפרט מדי שבת לפנות בוקר.[51][52]
תפילתו
הרבי מקוצק לא היה מאריך בתפילתו[53] ונהג להתפלל בחדר הסמוך לבית המדרש ולא עם הקהל. בניגוד לאחרים שתפילתם מלווה בהתלהבות ותנועות חיצוניות, הרבי מקוצק תלמידו של רבי שמחה בונם מפשיסחא, סבר כמוהו כי מהות התפילה הינה מצד השכל והמוח, והרי התפעלות הנובעת מהתבוננות שכלית בלבד אינה ניכרת כלפי חוץ.[54] בנוסף, התנועות החיצוניות אינן לגמרי אמיתיות ביחס לגישה הדורשת אמת מוחלטת וחסרת פשרות, לכן לא סבלו בקוצק שום תנועות בשעת התפילה, פרט למי שהיה מוכר כאיש אמת והתייחסו כלפיו ביראת כבוד שתנועותיו אמיתיות.[55]
הגותו
”
סיפר תלמידו הרב יצחק פייגנבויםרבאב"דווארשא: הרבי מקוצק היה שונא שקר ולא היה יכול לסבול תנועה של שקר, והיה רגיל לצטט בשמו, 'קימוט אחד מהמצח צריך שלא יהיה שוא'
“
– ישראל איסר פייגנבוים, אור פני יצחק, עמוד מח הערה קכה
תפיסתו של ר' מנחם מנדל הייתה רדיקלית, טוטאלית וקיצונית; הוא שנא את הבינוניות, כאמרתו: רק סוסים הולכים באמצע הרחוב, בני אדם הולכים בקצוות [דרוש מקור], תבע מחסידיו לבקש את האמת באופן חסר פשרות, אף מתוך התנגשות עם החברה הסובבת.[56] אמרה נוספת המשקפת גישה זו; "מה לי עם כל אלפי החסידים, די לי בשלוש מאות צעירים שיחבשו עלה כרוב לראשם ויחגרו חבל מקש למתנם, יעלו עמי על הגגות, ונצעקה יחדיו; לה' הארץ ומלואה.[57]
גישתו הייתה חריגה בקרב החסידים. בעוד שרוב מובילי החסידות הדגישו את אהבת ישראל, את החדווה והשמחה ואת מידת הרחמים, הרי שהאדמו"ר ר' מנחם מנדל שם דגש על קונפליקט שעל האדם לקיים עם עצמו במטרה להגיע לחקר האמת וכן על מסירות מוחלטת של תלמיד לרבו ועל ציות מוחלט לדברי הרב, בבחינת "כזה ראה וקדש".
הרבי מקוצק עצמו הטיל מרות בתלמידיו,[58] ולא היסס לבקר את עצמו ואת האחרים באופן נוקב וחריף. הוא קבע רף גבוה של למדנות תורנית הנדרש מהמעוניינים ללמוד בקוצק. לעג באופן ישיר לציפיותיהם שיהיה אדמו"ר ככל האדמו"רים[דרוש מקור] (עשיית מופתים). חסידי קוצק היו חוזרים על אימרתו הידועה של הרבי שמחה בונם מפשיסחא בנושא, "אותות ומופתים – באדמת בני חם"[59] גישתו עוררה, כצפוי, כעס הן בקרב המתנגדים והן בקרב החסידות הממוסדת יותר. וגם התעניינות שנגמרה באכזבה מטעם קבוצות מיסיונרים ומשכילים, שציפו, לנוכח ההתנגדות אליו, שיצטרף למחנם, אולם ד"ר אביעזר כהן במחקרו בשנת ה'תשס"ו כותב 'שמועה זו הובררה לאחר בדיקה כמופרכת'.[60] גם הסופר מאיר אידלבוים בכתבה בעיתון העולם (שבועון)[61] כותב כי הסיפור לא נתאמת משום מקום, גם מדברי ראש עירית קוצק במכתב לקהילה היהודית במזריץ מ-17 בינואר 1924 והזקנים שהתגוררו בקוצק בשנים אלו נראה כי הסיפור הוא מאגדת המשכילים.[62]
בחיים הציבוריים
מעורבותו במינוי רבנים
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא פירוט יתר שמתאים לספר ולא לערך אנציקלופדי.
הרבי מקוצק היה מעורה עד לשנותיו האחרונות בכל הנוגע להעמדת רבנים בעלי שיעור קומה.
בשנת ה'תרי"ג (1853) שלח לכתוב לרבי זאב וואלף לנדא (לימים האדמו"ר מסטריקוב) לקבל את הרבנות בטשכנוב במקום אביו שעבר לפלאצק.[66] בסוף אותה שנה הגיעה לקוצק משלחת מקהילת זוואלין בהצעה למנות את רבי חנוך הניך הכהן לוין (האדמו"ר מאלכסנדר) למשרת הרבנות, המינוי מצא חן בעניו,[67] אולם לא יצא לפועל בסופו של דבר.[68] בשלהי שנת ה'תרט"ו נשלח בשמו מכתב לרבי חנוך הניך ובו הוא ממליץ ומאיץ בו לקבל את הרבנות בנובידבור.[69]
בשנת ה'תרט"ו (1855) פעל למנות את מחותנו רבי זאב נחום בורנשטיין למשרת הרבנות בביאלא במקום רבי משה מיכל שנפטר.[70] באותה שנה הוצע לתלמידו רבי אלעזר הכהן מפולטוסק לכהן כרב בעיר פלוצק, ר' אלעזר התייעץ עימו בנושא, מאחר שעיר זו הייתה מעורבת בין חסידים ומתנגדים. הרבי מקוצק הורה לו להוכיח אותם בחריפות על המצב הירוד של שמירת תורה ומצוות בעיר, ואם יקבלו את מרותו זה יהיה סימן עבורו לקחת את רבנות העיר ויצליח במשימה.[71]
בתחילת שנת ה'תרט"ז (1856) הצליח למנות את נכד היהודי הקדוש רבי אפרים הכהן חעלעמער לרבנות בעיירה שטעקאטשין, במכתב ששיגר בנו רבי דוד מקוצק לעסקנים בעיר כתב כי נותן בהם אמון שיבצעו את רצון הרבי. גם תלמידו החידושי הרי"ם הצטרף למכתב והוסיף מספר מילים.[72]
בחודש אב ה'תרי"ח (1858) נתן הסכמה לספר 'אבן משה' של רבי משה פרלמוטר, ההסכמה נכתבה על ידי נאמן ביתו רבי הירש טומשובר.[73] ספר נוסף שראה והביע את קורת רוחו היה 'קב חן' של רבי נח מקארוב.[74]
יחסו לתנועת ההשכלה
בשנת ה'תרי"ב (1852) נתקבל הרב צבי הירש חיות רבה של זולקוב, שהיה מקורב לתנועת ההשכלה, לכהן כרב בעיר קאליש. הרבי מקוצק, שחווה את ההשפעה שחוללה תנועת ההשכלה הן מבחינת יהודים דתיים הן מבחינת החילוּן שבא בעקבותיה, הביע את מורת רוחו מהמינוי באומרו לחסידי קאליש שבאו אליו (כפי שנמסר מהרב ישכר תמר)[75]: "בשביל קאליש, היושבת על הגבול לא יצלח רבכם. הוא לא חזק שיוכל לשמור את בני העיר מרוחות ההרס והטמיעה הפורצות דרך ארץ אשכנז".[76]
בשנים ה'תר"ד–ה'תרי"ג (1844–1853) בתוקופת הצאר ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה, נחקקו חוקים שבמסגרתם נאסר על היהודים ללבוש את לבושם היהודי ולהחליפם בלבוש אירופי, וכן נדרשו לגלח את פאות ראשם ופאת זקנם, דעתו של הרבי מקוצק הייתה כי בעניין החלפת הביגוד אין למסור את הנפש ולצאת בהתנגדות נחרצת מול השלטונות.[77]
בשנת ה'תר"ו (1846) נודע לרבי מקוצק כי האדמו"ר רבי ישראל יצחק מוורקא עומד להיפגש עם השר משה מונטיפיורי ולבקש ממנו לפעול אצל הצאר לביטול הגזירה, אמר הרבי מקוצק כי 'נסיעתו לשווא מאחר שדבר זה לא קרוב ללבו של מונטיפיורי', ואכן השר מונטיפיורי לא סייע לביטול הגזירה.[78]
באותה תקופה נסע החסיד רבי אבא מטשכנוב לרבי מקוצק וסיפר לו כי הגאונים בווארשא דעתם מכרעת שגזירה זו היא בדין של 'יהרג ואל יעבור', התרעם ואמר 'גם אני הייתי פעם ילד של גמרא ולא ראיתי שם דין של 'יהרג ואל יעבור' והוסיף, אולי בנוגע ללבוש יהיה להם שליטה אבל 'בנוגע לגילוח הזקן והפאות לא יהיה להם חס ושלום שום שליטה'.[79][80]
בשנת ה'תרי"א (1851) כאשר נאסר רבי יצחק מאיר מגור על מנת לאלצו לחתום על כרוז לציית לשלטונות, יצא משלחת לרבי מקאצק להזכיר את תלמידו לטובה, אולם לא נראה בו שום התפעלות ולא השיבם דבר, אך הורה למשמשו רבי הירש טאמשובר לכתוב מענה בשמו לחסידים בוורשה שאינם צריכים לדאוג כלל 'כי בוודאי לא יוכלו ליגע בפאות ראשו וזקנו', ואדרבה בזכותו תבוא הישועה לכלל ישראל והגזירה תתבטל'.[81][82]
על אף הפשרה שנתקבלה בשנת ה'תרי"ג (1853) בה נסוגו מהדרישה לגילוח הזקן והפאות והוסכם ללכת בלבוש הסוחרים הרוסים שכלל כובע מצחיה (אידיש'ע היטל) סבר הרבי מקוצק שכובע זה הוא חוקות הגוים ולא העזו החסידים להיכנס אליו בכובע זה רק בכיפה. גם לאחר הסתלקותו לא ההין איש להיכנס לאהל קברו בכובע הנהוג, מפחד ומורא מהקפדתו.[83]
תלמידיו
לרבי מקוצק היו אלפי חסידים ובתוכם רבים מגדולי רבני פולין.[84] שמותיהם של מאות מתוכם נמנו על ידי יהודה אריה לייב לוין בספרו 'בית קוצק' ועל ידי החוקר יצחק אלפסי בספרו 'הרבי מקוצק'.[85] עם תלמידיו החשובים נמנים:
רבי יצחק מאיר אלתר בעל ספר "חידושי הרי"ם" ומייסד חסידות גור. גיסו ומחותנו של הרבי מקוצק, אליו נסעו מרבית החסידים כולל שני בניו (רבי בנימין ורבי משה ירוחם) ושני חתניו של רבי מנחם מנדל מקוצק.
הקבר הגדול של: רבי מנחם מנדל (מצבה שלישית משמאל), שנים מבניו - רבי דוד (משמאל לו) ורבי בנימין (מימין לו), נכדו רבי יעקב יושע (מצבה ראשונה משמאל) וחתנו רבי דוב זאב (מצבה ראשונה מימין) בבית הקברות היהודי בקוצק
אחותה התאומה, ברכה (ה'תקצ"ט - י"א בתמוזה'תרע"ב), אשתו של הרב דב זאב הכהן רפפורט, רבה של קוצק.
לקריאה נוספת
אליעזר צבי ציגלמן אוהל תורה, ליקוט מאמרותיו, עם מקורות , דפוס ראשון לובלין תרס"ט.
פנחס זליג גליקסמן, דער קאצקער רבי, עם מקורות פיטרקוב תרח"צ (ביידיש). תרגום לעברית משה שנפלדהרבי מקאצק וששים גבורים,עם מקורות תשי"ט.
ישראל יעקב ארטן, אמת ואמונה – קוצק ת"ש. עריכה מחודשת של שמחה מורגנשטרן, עם ביאורים, ומקורות, תרגום מדויק של האיידיש שנאמרו ביידיש עתיקה, פרקי תולדותיו והרחבות נוספות, תשפ"א, מהדורה שנייה מורחבת, תשפ"ב.
^חתנו האדמו"ר מסוכטשוב כתב על מצבת זוג', בת 'שרף מעופף' (צבי יהודה ממלוק, סימן עג, אביר הרועים), כלומר שהוא כמלאך העולה מעל כל המלאכים, על פי ישעיה יד, כט, פירוש אברבנאל (שמחה מורגנשטרן, מצבות, אמת ואמונה, ֿתשפ"ב, עמ' תקיב)
^הרב יצחק פייגנבוים ראב"ד ווארשא תלמידו של הרבי מקוצק אמר: הרבי מקוצק היה שונא שקר ולא היה יכול לסבול תנועה של שקר, ומצטט בשמו של הרבי מקוצק, 'קימוט אחד בהמצח צריכה שלא תהיה שוא' (אור פני יצחק, עמ' מח הערה קכה)
^פנחס זליג גליקסמאן, 'דער קאצקער רבי' עמוד יג הערה ב; משה שנפלד "הרבי מקוצק וששים גבורים", פרק ג הערה 3; יהודה אריה לייב לוין, "בית קוצק" עמ' ד.
^כשהבעש"ט היה מבקר בזאסלאב, היה מתאכסן בביתו ("שבחי הבעש"ט" ו"מזכרת גדולי אוסטראה" סימן ס אות ג, וראו שם סימן נח על אביו רבי ישראל (חריף) היילפרין רבה של אוסטראה וזסלב, נפטר ערב ראש חודש שבט ה'תצ"א (1731)).
^ יועץ קים קדיש ראקאץ, "תפארת היהודי" דף כד עמ' ב; יועץ קים קדיש ראקאץ, אות ער, שיח שרפי קודש א, באתר היברובוקס אולם לפי גרסת חתנו רבי אברהם בורנשטיין בעל ה'אבני נזר' רק בגיל עשרים נסע לרבי מלובלין, ("מיכאל באחת" עמוד לט). ובשם נכדו רבי יוסף מקוצק נסע לחוזה מלובלין רק לאחר נישואיו, (פנחס זליג גליקסמאן, "דער קאצקער רבי" עמודים יג–יד; " משה שנפלד, הרבי מקאצק וששים גבורים" חלק א עמ' כד הערה 6).
^יהודה אריה לייב לוין,"בית קוצק" עמ' יז. אולם לפי גרסה אחרת היה שמו יצחק איזייק רייז (פנחס זליג גלקסמאן,"דער קאצקער רבי", עמ' 149).
^ראו יועץ קים קדיש ראקאץ, "נפלאות היהודי" דף כז עמ' ב, בשם רבי יוסף לוינשטיין אב"ד סעראצק.
^כמעט כל הנהגות הרבי ר' בונם נעשו על ידו. אברהם ישכר בנימין אליהו אלטר, אות קפה, מאיר עיני הגולה, תל אביב, תשי"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
^צבי מאיר רבינוביץ, אישים ושיטות בחסידות פולין, ה'תשנ"ז, עמ' 323
^ראו בספר 'פנת יקרת' (ניו יורק תשכ"ח, עמ' 86–89) ובספרו של יהודה לייב לוין, 'בית קוצק' (עמ' מ–מה).
^מנשה אונגר "פשיסכע און קוצק" עמודים 4–202. חוקר החסידות ד"ר יצחק אלפסי כותב בספרו 'הרבי מקוצק' (תשי"ב) עמוד 6 כי הספר מלא בשגיאות מתמיהות.
^רבי אהרן ישראל בורנשטיין נין הרבי מקוצק כותב בספרו "מראה הדשא" עמ' קפט "אין לגרסה זו כל יסוד", ובהערה 6 מוסיף: אין כל אסמכתא להחלפת השם, אלא אביו של הרבי מקוצק שינה את שם משפחתו. וכן כותב פנחס זליג גליקסמאן בספרו: בשנת ה'תק"ע (1809) חתם אבי הרבי מקאצק בפנקס החברה קדישא בעיר גוריי בשם. יהודה לייבוש מארגנשטערן. (פנחס זליג גליקסמאן, דער קאצקער רבי עמוד ז' ההערה ב). ראו עוד צילום תעודת נשואי רבי דוד מורגנשטרן. בשנת ה' תקפ"ז (1826) 4 שנים לפני המרד (ספר 'אהבת דוד השלם' עמ' טו) שם חתום הרבי מקוצק בשם מורגנשטרן.
^אברהם ישכר בנימין אליהו אלטר, אות רכה – רלא, מאיר עיני הגולה, תל אביב, תשי"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
^צבי יהודה ממלוק, "אביר הרועים" אות כט – לה; אברהם ישכר בנימין אליהו אלטר, "מאיר עיני הגולה" אות תלא – תלב; יועץ קים קדיש ראקאץ, "שיח שרפי קודש" חלק ד אות לא;. יצחק אלפסי "הרבי מקוצק" עמ' 69; וראו בהרחבה "אמת ואמונה" מהדורת ה'תשפ"א פרק זרעו בקודש.
^"חידושי מהרא"ך", קונטרס עץ אבות, חלק ב, דף ד עמ' ב. ורשא, ה'תרנ"ח; יהודא אריה לוין "בית קוצק," עמ' עב.
^יצחק אלפסי, הרבי מקוצק חייו ותורתו, עמ' נו-נז, הוצאת ביתן הספר, תל אביב, ה'תשי"ב
^ראו בהרחבה הרב ד"ר מאיר שוורצמן, 'דער יידישער פלאם' עמודים 409–418; שמחה מורגנשטרן, 'אמת ואמונה' מהדורת תשפ"א, פרק אשכבתיה דרבי.
^בית החיים נהרס בימי המלחמה. בשנת תשמ"ה נמצא מקום האהל על ידי האדמו"ר מגור רבי יעקב אריה אלתר, אשר יצק מצבה על מקום האהל ושיחזר את נוסח המצבה (ראו אמת ואמונה, תשפ"א, עמ' תקה). בשנת תשמ"ח הקים משה אירנשטיין ראש עירית בני ברק על פי בקשת הרב יהודה מאיר אברמוביץ את הגדר סביב בית הקברות. (שליח ציבור, חלק שני, בני ברק תשנ"ט, עמ' 938)
^פירשו, 'חסידות ריקנית', התעטפות בטלית של חסידות שאין מאחוריה כלום (אמת ואמונה קאצק, מדורת תשפ"א עמ' תצ
^פנחס זליג גליקסמן,"דער קאצקער רבי," עמוד קח, אות ד: צבי מאיר רבינוביץ, רבי שמחה בונם מפשיסחא, הוצאת תבונה ה'תש"ה, תל אביב, עמ' 43
^ראו בהרחבה יהודה אריה לייב לוין, "בית קוצק" עמודים עג - עד; פנחס זליג גליקסמאן, דער קאצקער רבי עמודים 54–55.
^ראו יהודה אריה לייב לוין, "בית קוצק" פרק יא, עמוד עה, ואילך.
^פנחס זליג גליקסמן,"דער קאצקער רבי", עמוד נד אות ה; משה שנפלד, "הרבי מקוצק וששים גבורים" עמוד סב.
^”כאשר חזר מאיזביצא חסידו רבי הלל בארנובר ונכנס לקבלת שלום, שאל אותו הרבי מקוצק בקול, "מורא רבך כמורא שמים, האם יש שני שמים?” (יועץ קים קדיש ראקאץ, אות כט, שיח שרפי קודש ד, עמ' לה, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום))
^David Biale et al., Hasidism: A New History, Princeton University Press, 2018. עמ' 341–345.
^צבי רבינוביץ, (צבי מאיר רבינוביץ בין פשיסחא ללובלין, ירושלים, ה'תשנ"ז, עמ' 475) ומרצ'ין וודזינסקי בספרו (Hasidism and Politics עמ' 290) מספרים כי גם בשנים אלו נסעו לקוצק 5000 חסידים לקראת ראש השנה, וראו בספר 'מאור הגולה' (יהודה אריה לייב לוין, ירושלים ה'תשע"ו, עמ' תפה.)
^ אברהם ישכר בנימין אליהו אלטר, "מאיר עיני הגולה" חלק ב עמ' ג; וכן בספר הרבי מקוצק וששים גיבורים פרק חמשה עשר עמ' סו-עב
^שמחה מורגנשטרן, כצאת השמש בגבורתו, אמת ואמונה, ה'תשפ"א
^יצחק אלפסי, מחלוקת איזביצא, הרבי מקוצק, תל אביב: ביתן הספר, תשי"ב, עמ' נד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום) אברהם ישכר בנימין אליהו אלטר, אות רמו, מאיר עיני הגולה, תל אביב, תשי"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
^”הייתי בקאצק וב"ה הכל טוב. ג' שבתים היה יושב עם העולם, הקולות בודאי יצאו מזדים ארורים אשר כקוץ מכאיב בעיניהם מה שיש בעולם הרוצים ללכת בתורת ה'” (אברהם ישכר בנימין אליהו אלטר, אות שסא, מאיר עיני הגולה, תל אביב, תשי"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום))
^במכתב ששלח לסופר פנחס זליג גליקסמן כתב "זקיני הקדוש מקוצק התנגד לכתיבת חידושי תורה, על כן גם סבי (רבי דוד) לא רשם אף דבר תורה אחד".(פנחס זליג גליקסמן,"דער קעצקער רבי" עמוד לה; 'הרבי מקוצק וששים גבורים' פרק ט עמוד מד); ישראל ארטן בהקדמה לספר 'אמת ואמונה'.
^החוקר צבי מאיר רבינוביץ כותב: צדיקי בית פשיסחא בכלל והרבי מקוצק בפרט, לא כתבו ספרים. הכל נאמר בעל פה וביידיש (צבי מאיר רבינוביץ בין פשיסחא ללובלין שנת ה'תשנ"ז, עמ' 464: החוקר ד"ר יצחק אלפסי כותב, גם כאן מצאו להם מושכי חוט השקר לספר ספורים בשוא יסודם, הרבי מקוצק שנת ה'תשי"ב עמ' עח )
^צילום המכתב בספר "מכתבים ואגרות קודש", באתר HebrewBooks;שמחה מורגנשטרן, 'אמת ואמונה' מהדורת תשפ"ב עמ' תצו–תצז, ראו שם הערה 2.
^הקדמה לספר 'אהבת דוד השלם' מאת ברוך יצחק גוטטער, עמודים ג–יח.
^רוב הספר מלוקט מהספרים 'רמתים צופים', 'נפלאות חדשות','ליקוטים חדשים', 'ליקוטי מגדים', 'יד אבי שלום', 'מקדש מעט' וכן ממה שקיבל מרבנים וחסידים ששלחו לו.
^במהדורת ה'תשפ"א מאת שמחה מורגנשטרן נערכו תיקונים, אימרות אשר במקורות שונים מיוחסים גם לבנו האדמו"ר רבי דוד סומנו בכוכבית, ראו בהקדמה עמוד 17.
^כך כתב בנו רבי שמחה בונם אלתר מגור במכתב למחבר, צילום המכתב מכתב ידו מתפרסם לראשונה במהדורת תשפ"א.
^”... בשבת בבוקר בשעת שתיית הקאווע עם כל גדולי תלמידיו שהיה דרכו בקודש של הרבי מקוצק לדבר עמהם אז בלימוד התורה בחידוד של פלפול והקשה אז הרבי מקוצק קושיה זו וכל אחד מתלמידיו היו אומרים תירוצים” (ישראל ניסן קופרשטוך, סימן טז, שו"ת עני בן פחמא, ירושלים: ציון, תרפ"ח)
^”רבי אהרן מזאוויכוואסט נכדו של רבי אהרן בירנבוים למדן מפורסם ובעל כישרון גדול ... מדי שבת בשבתו לפנות בוקר נכנסו הרבנים וגאוני התורה המובהקים שהיו בקוצק לחדרו של השרף והיו מתווכחים בהלכה. מאז בואו של רבי אהרן לקוצק וכל אימת ששהה במחיצת השרף נצטווה אף הוא להופיע יחד עם הרבנים והשרף הרבה לשוחח עימו” (יהודה אריה לייב לוין, בית קוצק - השרף, תש"ע, עמ' קכז, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום))
^רבי ליפמן דוד שובקס היה נשוי לבת אחותו היתומה מרת חוה לאה.
^חידושי הגר"ד, חלק א, פרקי חייו עמוד ה; שמחה מורגנשטרן, 'אמת ואמונה,' מהדורת תשפ"א, עמוד תקמא.
^נוסח המכתב, 'אמת ואמונה,' מהדורת תשפ"א עמוד תקלה.
^בנו רבי דוד ורבי הירש טאמשובר שלחו בשמו מכתב לרבי חנוך הניך הכהן לוין לקבל את הרבנות צילום המכתבים בן ציון קלוגמן, 'אור זרוע לצדיק,' חלק א עמודים לא – לג; וראו עוד 'אמת ואמונה,' מהדורת תשפ"א עמודים תקלו–תקלז.
^ראו יחיאל בן ציון פישאהף, אוסף מכתבים ואגרות קודש, ה'תשס"ג עמודים 220–223.
^ צילום המכתב מתפרסם לראשונה, שמחה מורגנשטרן, 'אמת ואמונה,', מהדורת תשפ"א עמוד תקלט.
^”כבוד אדמו"ר הרב שיחי' לאוי"ט ראה בספר הזה אבן משה ואי"ה כשיצא מבית הדפוס ייקח גם כן בעזה"י ספר אחד. פה קאצק ז' מנחם אבתרי"ח. הכותב בפקודת הרב שיחי' לאוי"ט” ראו בהרחבה 'אמת ואמונה', מהדורת תשפ"א עמוד תקמב.
^”רבינו הקדוש היה מכיר את אדוני אבי זקיני זצללה"ה כי לעת זקנתו של אא"ז ז"ל נסע איזה פעמים לקאצק והסתופף בצל קדושת אותו צדיק זי"ע. ושם בעצמו הראה לפניו את ספרו היקר ויישר בעיניו” (רבי חיים משה זאב וארשואר נכד המחבר - בהקדמה לספר דף ב' עמוד א) נח בן שמואל, קב חן, ברסלאו, תרכ"ו, באתר היברובוקס
^ישראל דוד בית הלוי, "רבי צבי הירש חיות" עמוד 104, תל אביב, ה'תשט"ז.
^משה שינפלד, "אמת מקאצק תצמח,", מהדורת ה'תשנ"ד, הוספות, עמוד שכה.
.jpg)
