PROFILBARU.COM

מנחם מנדל גרליץ
לידה	1942
פטירה	5 במרץ 2022 (בגיל 80 בערך)
מדינה	ישראל
שם עט	מנחם גץ

יצחק מנחם מנדל גרליץ (ב' באב תש"ב, 1942 – ג' באדר ב' תשפ"ב, 5 במרץ 2022^[1]) היה סופר חרדי, יצירתו כוללת ספרות ילדים ונוער וספרי הגיוגרפיה, עורך, מהדיר ומוציא לאור של ספרות תורנית. ספריו עוסקים בתולדות חכמי ישראל לאורך הדורות ובתולדות היישוב הישן בירושלים, מנקודת מבט חרדית. ידוע גם בשם העט מנחם גץ.

ביוגרפיה

נולד בירושלים, בנם של דוד צבי גרליץ, מחסידי סטריקוב, ורחל, בתו היחידה של המקובל רבי חיים גוטליב^{[דרושה הבהרה]}. למד בתלמוד תורה עץ חיים ובישיבת עץ חיים. ולאחר מכן בישיבת סלבודקה בבני ברק. היה מקורב לרב עמרם בלוי, והוא שידך לו את אחייניתו, בתו של הרב יוסף שיינברגר, ששימש כמזכיר העדה החרדית במשך עשרות שנים.

לאחר נישואיו למד בכולל של ישיבת עץ חיים, שם היה מקורב^{[דרושה הבהרה]} לרב משה יהושע לנדא. כמו כן למד בכולל "מאור התורה" בראשות רבי דב סוקולובסקי. נסמך להוראה ושחיטה על ידי רבני ירושלים, ובהם רבי פנחס אפשטיין ודוד יונגרייז. במשך כמה שנים שימש מפקח ראשי בצוות השוחטים בוועד הכשרות של העדה החרדית וכמו כן שימש כמוהל.

כתיבתו הספרותית

ראשית עבודתו הספרותית של גרליץ הייתה בכתיבתן של סדרות ספרים שעסקו בסיפורים על גדולי ישראל. הסדרה הראשונה הייתה בת חמישה כרכים, בשם בדרכי אבותינו, כשכותרת המשנה שלה היא: "סיפורים מחייהם ומפעלם של התנאים והאמוראים, מלוקטים ומעובדים לנוער מתוך אגדות התלמוד ומדרשי חז"ל, בליווי תמונות וציורים ללא תוספות ספרותיות". בעולם החרדי יש רגישות רבה לגבי ספרים מסוג זה הפונים לנוער ועוסקים בחכמי התלמוד, ומשכך צורפו לסדרה הסכמות מרבנים. היו אלו הספרים הראשונים מסוגה זו שקיבלו הסכמה מטעם בד"ץ העדה החרדית, ובה נאמר: "ראוי הספר להיות כספר חינוך לילדי ישראל לתורה ויראת שמים ומדות טובות".

כסדרת המשך כתב גרליץ את "בעקבות רבותינו" (ארבעה חלקים) - על תולדות הבעש"ט, הגר"א, החתם סופר והבן איש חי; ארבע דמויות המייצגות ארבע קבוצות עיקריות ביהדות החרדית - חסידים, ליטאים, הונגרים ועדות המזרח.

עיקר פרסומו של גרליץ הוא מעבודתו העוסקת בתיאור היישוב הישן בירושלים מנקודת מבטה של היהדות החרדית. בין השאר, הוא מרחיב אודות הוויכוח האידאולוגי שבין אסכולת הרב קוק לאסכולת הרב יוסף חיים זוננפלד. במשך שנים הייתה לו פינה קבועה בתוכנית "מלווה מלכה" של קול ישראל שעסקה במנהגי ירושלים ואורחות חיי תושביה.

באותו נושא פרסם סדרת ספרים בת חמישה חלקים בשם ירושלים של מעלה, הכוללת סיפורים מחיי היישוב הישן שבירושלים. סדרה זו תורגמה לאנגלית וצרפתית.

ספרו מרא דארעא ישראל הוא ביוגרפיה של הרב יוסף חיים זוננפלד, דרכה הוא מגולל את דברי ימיה של היהדות החרדית בארץ ישראל ובירושלים. בספר מובאות תעודות שלא פורסמו קודם לכן, חלקן בליווי פקסימיליות. לשם כך הוא נעזר בארכיוני החברה קדישא הכללית, גמ"ח "שערי-חסד" ומוסדות נוספים שהרב זוננפלד עמד בראשם. שם הספר, "מרא דארעא ישראל", מארמית "רבה של ארץ ישראל", משקף את עמדת העדה החרדית שלא הכירה ברבנות הראשית.

לאחר פטירת הרב יעקב ישראל קניבסקי החל גרליץ בכתיבת הביוגרפיה שלו, בהכוונת בנו הרב חיים קנייבסקי, ואף פרסם ממנה פרקים ראשונים בעיתון "המודיע", מדי יום ששי, אך כעבור שנה מיום פטירתו של הרב יעקב ישראל קניבסקי הוחלט לא להשלימה^{[דרושה הבהרה]}.

ביקורת

על אמינותו של גרליץ כהיסטוריון יצאו עוררים; יהושע מונדשיין מתח ביקורת בסדרת מאמריו "סיפורים וגלגוליהם" על הספר "ירושלים של מעלה" וטען ביחס לכמה סיפורים בו שלא יכלו להתרחש^[2]. איתם הנקין פרסם מחקר לפיו ישנם סילופים בספרו "מרא דארעא ישראל"^[3].

ספרות תורנית

בשנות השמונים של המאה ה-20 ייסד את המכון הספרותי-תורני "אורייתא-אדרת". במסגרת המכון יצאו בהוצאה מחודשת חידושי הרשב"א, חידושי הרב חיים הלוי סולובייצ'יק על הש"ס, חידושי הגרנ"ט השלם, וספר קצות החושן השלם עם הגהות 'פיתוחי חותם'. גרליץ צירף לספרים אלו הקדמות מפורטות. כמו כן בשנת תשמ"ב (1981) הוציא לאור "הגדה של פסח מבית לוי" - מתורתה של שושלת רבני בריסק לבית סולובייצ'יק. הספר עורר פולמוס בקרב נאמני בריסק ורבני משפחת סולובייצ'יק, הנחשבים שמרנים בכל הקשור להעלאת תורת בית בריסק על הכתב^[4]. גם על חידושי הרב חיים סולובייצ'יק על הש"ס עלו טענות שהדברים שוכתבו^[5].

לקראת ברכת החמה בשנת תשמ"א הוציא לאור את הספר ברכת החמה כהלכתה, והיה מיוזמי ומארגני המעמד הגדול ברחבת הכותל המערבי.

ספר המאירי על מסכת בבא מציעא מכתב יד עם השוואות ומראי מקומות והערות;

חידושי ופסקי הרשב"ץ למסכת נדה מתוך כתבי יד בפעם הראשונה, בתוספת ציונים והשוואות; הלכות נדה לרבינו אהרן ב"ר יוסף הלוי ברצלוני, על פי כתבי יד בתוספת ציונים והשוואות.

גרליץ עסק גם בעריכת ביבליוגרפיות והקדמות לספרים תורניים. בשנות השישים של המאה ה-20, כתב את ההקדמות לספרים "מתוק מדבש", "טוב ירושלים" ו"אילת אהבים" לרבי שלמה אלקבץ.

כתיבתו המגזרית

במשך השנים, היה גרליץ מקורב לחוגי "העדה החרדית", וככזה הוא נבחר לכתוב את גיליון "העדה החרדית" לרגל פטירתו של האדמו"ר מסאטמר רבי יואל טייטלבוים (1979). כמו כן נבחר לכתוב את הספר "ישראל עושה חיל" על ישראל זופניק, התורם הגדול של "העדה החרדית". עם זאת, לימים היה גרליץ בין הפעילים הבולטים של מפלגת דגל התורה בשנת 1988 וחלק מהאסיפות והדיונים שקדמו להקמת המפלגה התנהלו במשרדי מכון "אורייתא-אדרת" של גרליץ.

בעיתון "יתד נאמן" התפרסמו חילופי מכתבים בין גרליץ לבין הרב שך. גרליץ גם כתב מאמרים בביטאון "מחזיקי הדת" של חסידות בעלז. גרליץ היה מקובל אצל כל החוגים ביהדות החרדית^[^{דרוש מקור]}, כולל "העדה החרדית". תעיד על כך העובדה שהיה בין היוזמים לצירוף הרב ישראל יעקב פישר לבית הדין של "העדה החרדית"^[^{דרוש מקור]}. בניו של גרליץ הם בוגרי ישיבת פוניבז' ומאמריו מתפרסמים בעיתונים חרדיים כמו המודיע והמבשר.

צאצאיו

בנו משה שמעון היה מנאמני ביתו של הרב חיים קנייבסקי, ועוסק בפרסום כתביו. בנו משולם-זישא הוא מחבר את ספרי "צוהר לתיבה". בנו ירחמיאל שלמה הוא כותב במוסף התורני של עיתון "המבשר". בנו אריה הוא טוען רבני. בנו חיים הוא יו"ר קופת היתומים "תפארת שבחסד".