השם מנחם הוא שם כנעני ממוצא שמי שמופיע עוד במאה ה-17 לפנה"ס בפפירוס ברוקלין 35.1446 - Munahhima (מֻנָחִימָה), ומהווה ביטוי ככל הנראה לכך שהרך הנולד הוא נחמה להוריו.[5]
יש הסוברים ש"בן-גדי" מכוון להיותו בן שבט גד.[6]
מלכותו
מנחם בן גדי רצח את קודמו, שלום בן יבש, אך בניגוד לשני קודמיו הצליח לשרוד זמן רב יחסית.
מנחם הצליח להחזיר לישראל מידת מה של יציבות פנימית, אך לא את שלטונה והשפעתה במרחבי ארץ ישראל וסוריה. תקופת שלטונו ארכה עשר שנים ובמהלכה עלה תגלת-פלאסר השלישי מלך אשור על ישראל ומנחם העלה לו מס.[2] זהו האזכור הראשון של ממלכת אשור בספר מלכים, וזאת על אף שממלכת ישראל כבר הייתה מעורבת במלחמה עם אשור בימי אחאב (כמאה שנה לפני כן) ועל אף שיהוא העלה לה מס בשנת 841 לפנה"ס עקב כניסת מלך אשור לארץ ישראל.[7]
השתעבדותו של מנחם - על אף שמלך אשור כלל לא התקרב ולא סיכן את ממלכת ישראל - באה ככל הנראה על רקע מצבה המדיני המעורער של ישראל, ומעמדו האישי של מנחם, וייתכן שגם בשל האיום שנשקף לממלכתו מממלכת יהודה שהגיעה אז לשיאה.
על גודלו של המס השתמרו ידיעות במקרא: 1,000 ככר כסף = 3,000,000 שקל כסף (ישנם 3,000 שקל בכיכר). ומאחר שעל כל "גיבור חיל" הוטלה מכסה של 50 שקל משמע שהיו בישראל אז 60,000 "גיבורי חיל",[8] היינו השכבה האמידה.
התואר "גיבור חיל" התייחס לכל אזרח חופשי בעל רכוש, החייב בשירות צבאי, ובתקופה זו השכר השנתי של פועל היה 10 שקלים לערך.[9] לדעת פרשנים, המילה "שם" במשפט "וַיָּשָׁב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא-עָמַד שָׁם בָּאָרֶץ", מעידה על כך שהסופר המקראי שהביא את הידיעה הזו, לא ישב בארץ ישראל, וייתכן שישב בבבל.[9]
הטלת המס מוזכרת אף באנאלים של תגלת פלאסר השלישי, לצד הזכרת שמות מלכים נוספים שהעלו אף הם מס למלך אשור: ”קיבלתי מס מכשתשפ מכמח, רצין מארם דמשק, מנחם משומרון, חירם (אנ') מצור, ...פנמו משמאל” (אנאלים משנת 738 לפנה"ס).[1][2]
בחפירות שומרון התגלו בשטח המצודה, סמוך להיכל המלך, שרידי בנין ובו אולמות ששימשו, כנראה, מחסנים לאגירת כלי יין ושמן. בתוך חורבות האולמות הללו התגלו ב-1910, 75 חרסים ועליהם כתובות. מהם 63 כתובים עברית בכתב עברי עתיק. הם מהווים מערכת אחידה של מסמכים הכתובים לפי נוסחה חוזרת, כגון: (אוסטרקון 9) "בשנה התשיעית מן יצית (שם מקום) לאחינועם, נבל יין ישן". אלו ככל הנראה חשבונות משלוח של נבלי יין ושמן שנשלחו לבית המלך כמס בעין מידי הפקידים שגבו אותם מבעלי האחוזות. החוקר יגאל ידין סבור שיש ליחס חרסים אלו למנחם, ולקשרם למס שהטיל מנחם על "גבורי החיל". החוקר חיים תדמור הצביע על כך שסברה זו אפשרית מבחינה כרונולוגית.
מנחם נשאר נאמן לאשור עד סוף ימיו, אך שושלתו לא האריכה ימים אחר מותו: בנו פקחיה הומת, לאחר שהספיק למלוך זמן קצר בלבד (שנתיים לפי ספר מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק כ"ה), על ידי פקח בן רמליהו שנקט מדיניות אנטי-אשורית.
