ממלכת פָּרַס היא ישות תרבותית עתיקת יומין, ששורשיה נטועים בעת העתיקה ובגלגולה המודרני היא מוכרת בשם איראן. באופן היסטורי פרס נחשבת לכלל השטח ההררי ברובו הנמצא במרכז אסיה בין מסופוטמיה לעמק האינדוס. שרובו לאורך ההיסטוריה נשלט על ידי הפרסים. לאור אופיה ההררי של פרס שהקשה על כיבושה על ידי אימפריות לאורך ההיסטוריה, שמרה על עצמאות יחסית לאורך תקופות רבות.
הרקע ההיסטורי וממלכת מדי
מָדַי הייתה ממלכה שהתקיימה במחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה ברמה המרכזית של איראן המודרנית. מדי הייתה יריבה מרה של אשור ובמאה ה-7 לפנה"ס, כרתה ברית עם בבל ויחדיו עלה בידם להביס את אשור. היא שמרה על עצמאותה כ-100 שנה עד אשר נכבשה על ידי כורש הפרסי בשנת 550 לפנה"ס. מדי לא נהפכה לפרובינציה אלא הייתה במעמד שווה לפרס באימפריה. לאחר כיבוש האימפריה הפרסית על ידי אלכסנדר הגדול איבדה סופית את עצמאותה והתבוללה באימפריה.
האימפריה האחמנית או "האימפריה הפרסית" הייתה ממלכה ששלטה בחלק גדול של אסיה במשך תקופה של כמאתיים שנה (550–331 לפנה"ס). היא הייתה הגדולה בממלכות העולם העתיק עד תקופתה, ושלטה על עמים רבים השונים בדתם, שפתם ותרבותם. בספרות חז"ל נמנית האימפריה כאחת משלוש האימפריות ששלטו "בכיפה", כלומר בכל העולם המוכר.[1]
השושלת נוסדה על ידי האחמניש, והגיעה לשיא כוחה בתקופת כורש השני, הידוע כ"כורש הגדול", ששחרר את פרס מידי ממלכת מדי ואף כבש את שטחי ממלכת מדי, שהייתה אחת מן הממלכות החזקות באזור באותה עת. לאחר מכן פלש כורש לאסיה הקטנה, וכבש את ממלכת לידיה ואת ערי המדינה היווניות השוכנות באזור. לאחר מכן, כבש כורש את בבל – בין הממלכות הגדולות ביותר באותה תקופה.
התרחבות תחת הכליפים של שושלת של בית אומיה, 661–750
במאה ה-7 נכבשה האימפריה הסאסאנית על ידי המוסלמים מחצי האי-ערב ורוב תושביה קיבלו עליהם את דת האסלאם. אף על פי שהיו מוסלמים, שמרו הפרסים על עצמאות לאורך מרבית תקופת ח'ליפות אומיה ועבאס.
דוגמה לעצמאות זו באה בדמותה של השושלת הסמאנית שנאבקה ממושכות בשושלת העבאסית. וכך קרה שבמאה ה-9 איסמעיל סמאני, אציל פרסי שהתאסלם, השיג מהח'ליף הסכמה לשליטתו באזור. השושלת הסאמאנית היא למעשה שושלת פרסית מוסלמית שנקראה על שם סמאני הנ"ל. נכדיו סייעו לח'ליף אל מאמון ומונו למושלים בח'וראסאן. בשנת 874 הוכרו הסאמאנים כשליטי טרנסאוקסאניה (אזור בוכרה באוזבקיסטן של היום). הם כוננו ממלכה תקיפה ובוכרה נהייתה לבירתם. בימי האמיר איסמעיל הראשון ששלט בבוכרה (892–907) נקרעה טרנסאוקסאניה מעל ח'וראסאן ונעשתה ממלכה חזקה, שנתפשטה מן הערבה בצפון ועד המפרץ הפרסי בדרום, בואכה בגדד במערב. הוא היה שליט מוכשר ונמרץ. בנו אחמד (907–913) ונכדו נאצר (913–943) היו אף הם שליטים מעולים (בימי נאצר בן אחמד השתרעה ממלכת הסאמאנים כמעט על כל פני איראן). בזמנם פרחה הארץ. ממלכת הסאמאנים שגשגה, כנראה, בגלל קשרי מסחר הדוקים עם אירופה. השושלת הסאמאנית השיבה את זוהר התרבות הפרסית לאזור – הפעם עם ניחוח איסלמי. ב-999 כבשו הטורקים (גזנווים) את טרנסאוקסניה וחיסלו את מלכות הסמאנים. ואולם כיבוש זה הוחלף במהרה על ידי הסלג'וקים שגם כן היו ממוצא טורקי.
בתחילת המאה ה-11 נכבשה הח'ליפות העבאסית על ידי השושלת הסלג'וקית. במאה ה-12 נשלטה פרס בידי האימפריה הח'ווארזמית.
במאה ה-13 נכבשה פרס מידי הח'ווארזמים ועברה לשליטת האימפריה המונגולית במסגרת כיבושי שטחים שביצעה בקרב ארצות האסלאם.
כיבוש פרס והעברתה לידי האימפריה הספווית בשנת 1500 סימל את החזרה והתחייה של השליטה האסלאמית בפרס. על פרס שלטו 3 אימפריות/שושלות מוסלמיות שיעיות עיקריות: האימפריה הספווית (משנת 1500 עד 1722), השושלת הקאג'ארית (משנת 1794 עד 1925) ושושלת פהלווי (משנת 1925 עד 1979). בין היתר החלו ארצות אירופאיות: פורטוגל, בריטניה, האימפריה הרוסית וצרפת לייסד היאחזויות קולוניאליות באזור. כתוצאה מכך איבדה פרס את שלטונה על רבים ממחוזותיה בחוזים עם האימפריה הרוסית – הסכם טורקמנצ'אי, הסכם גוליסטן ואחרים.
