מלחמת אלף הימים
Guerra de los Mil Días |
| שקיעת ה"לאוטרו" (20 בינואר 1902, פנמה סיטי) |
|
תאריכים |
17 באוקטובר 1899 – 21 בנובמבר 1902 (3 שנים) |
|---|
|
מקום |
קולומביה, שטח פנמה של היום. |
|---|
|
תוצאה |
ניצחון של המפלגה השמרנית, והמשך השלטון הנוכחי. |
|---|
| הצדדים הלוחמים |
|---|
המפלגה הליברלית של קולומביה
|
המפלגה השמרנית של קולומביה
|
|---|
| מפקדים |
|---|
רפאל אוריבה אוריבה, בנחמין הררה
|
פרוספרו פינזון, רמון גונזלס ולנסיה, פדרו נל אוספינה
|
|---|
| |
מלחמת אלף הימים (בספרדית: Guerra de los Mil Días) היה סכסוך מזוין ברפובליקת קולומביה בין המפלגה השמרנית, המפלגה הליברלית וגורמים קיצוניים אחרים, אשר נערכה בין השנים 1899 ל-1902. הסכסוך החל ב-1899, לאחר שהשלטון השמרני הואשם בכך ששימר את כוחו באמצעות זיוף הבחירות, והאווירה הוחרפה כאשר פקד את הרפובליקה משבר כלכלי כתוצאה מירידה גלובלית במחירי הקפה. במלחמה נהרגו כ-120,000 איש.
רקע
במהלך המאה ה-19 סבלה קולומביה מחוסר יציבות פוליטי, אשר הקצין במיוחד במהלך 1886, אז הוחלפה החוקה מ-1863 במסמך שמרני יותר ועוררה התנגדות מצד הליברלים. השלטון ואלו הבאים אחריו לא הצליחו להרגיע את הבעיות הפוליטיות שהתעוררו, וביחד עם הבעיות הכלכליות שמהן סבלה קולומביה באותן שנים, העימותים בין הליברלים לשמרנים החריפו, כאשר בבחירות שנערכו במדינה הליברלים טענו לזיוף ורמאות מצד השמרנים, כאשר הנשיא השמרן מנואל אנטוניו סנסלמנטה היה חולה באותה תקופה, וכתוצאה מכך נוצר מעין ואקום שלטוני.
מרד ליברלי
התאריך שנקבע לתחילת המרד היה ה-20 באוקטובר 1899, אך כיוון שהיו ספקות והססנות בקרב הליברלים לגבי האפשרות שיצליחו להתעמת בכח עם השמרנים הוא נדחה מעט. בנוסף, המרד התחיל במחוז סוקורו, סנטנדר, שם המורדים חיכו לתגבור צבאי מוונצואלה.
המשטר השמרני ידע על המתרחש, והחל להיערך צבאית בבוקרמנגה, בירת סנטנדר, אך הכח שנשלח לשם סירב להגיע לנקודה כיוון שלא הסכים לקבל את שיטת התשלום של המשטר, שנאלץ לחלק תלושים דחויים במקום כסף בשל הבעיות הכלכליות, ובשל כך המשטר נכשל בגדיעת המרד בעודו קטן, והמרידה התפשטה לכדי מלחמת אזרחים שהגיעה לכל מחוז בקולומביה, נמשכה 3 שנים והביאה לקטסטרופה.
השמרנים סבלו מפילוג פנימי והתפצלו לשני זרמים, שהביאו לכך שהנשיא סנסלמנטה הוחלף בחוזה מנואל מרוקין. בתגובה, הליברלים מינו את גבריאל ורגס סנטוס לנשיאות מצידם. שני הצדדים זכו בהישגים משמעותיים בקרבות כאלו, והפסדים כואבים בקרבות אחרים.
תחילת הסוף
לאחר הקרב בפלונגרו, בו הדפו השמרנים את הליברלים במתקפת-נגד עקובה מדם, התפצלו גם הליברלים לשני פלגים שונים והשמרנים האמינו שהגיעה ההזדמנות לסיים את המלחמה, שהתרכזה אז במחוז פנמה (שהייתה בשליטת קולומביה דאז) ובחוף הקריבי.
במקביל, דעכה התמיכה מוונצואלה בליברלים, אשר חזתה בתבוסותיהם והאמינה שלא יוכלו לנצח במלחמה, דבר שהוביל להתדרדרות מהירה במצבם.
הסכמי ויסקונסין ונרלנדיה
הסכם שלום נחתם בין שני הצדדים בנרלנדיה ב-1902 וסיים את הלחימה בפנמה.
מאוחר יותר הגיע איום מצד נשיא ארצות הברית, טדי רוזוולט, שהיה מעוניין בהמשך חפירת תעלת פנמה ועצירת הלחימה באותו אזור הייתה אינטרס חשוב מבחינתו. בשל כך נחתם בעידוד אמריקאי הסכם ויסקונסין – שסיים לחלוטין את המלחמה.[דרושה הבהרה]
קישורים חיצוניים
