ב-1895 עברה המשפחה לפינסק כנראה בגלל עיסוקיו הרבים של אב המשפחה.
בצעירותה הצטרפה ויצמן לתנועת הבונד הסוציאליסטית. עם סיום לימודיה בגימנסיה, נסעה מינה לברלין, שם למדה רפואה ב-אוניברסיטת הומבולדט של ברלין. ויצמן נחשבה לפורצת דרך, שכן עד תחילת המאה ה-20 מקצוע הרפואה היה נחלתם הבלעדית של הגברים, נשים עסקו בסיעוד ובמיילדות אך לא הורשו ללמוד רפואה באוניברסיטאות בעולם[6]
עלייה לארץ ישראל
בשנת 1913עלתה לארץ ישראל התיישבה בירושלים, ועבדה כרופאה. ויצמן הייתה האחות השנייה מבין 10 האחיות והאחים לבית ויצמן שעלו לישראל.
פריפר ניצל את העובדה שבתחילת המלחמה גורשו מארץ ישראל למצרים כל הנתינים של מדינות זרות שלא קיבלו אזרחות עותמאנית. פריפר הציע לכמה מהם לרגל אחר הבריטים במצרים – והד"ר מינה ויצמן הייתה אחת מהם. כסוציאליסטית וכיהודיה, ויצמן שנאה את שלטון הצאר ברוסיה בגלל רדיפות היהודים שם ולכן הייתה מוכנה לפעול למען אויביו הגרמנים.
ויצמן הגיעה למצרים (שהייתה תחת שליטת הממלכה המאוחדת), ל-קהיר בתחילת 1915,[9] והחלה לעבוד כרופאה. במהרה השתלבה בחיי החברה של קהיר. עובדה זאת סייעה בידה לאסוף מידע רב על הצבא הבריטי במצרים, אך במבצע הריגול של פריפר הייתה נקודת תורפה משמעותית: המרגלים ששיגר נדרשו לשלוח אליו את המידע שאספו, באמצעות השגרירות הגרמנית ברומא. איטליה אומנם נכנסה למלחמת העולם הראשונה, לצד צרפת ואנגליה, אבל רק במאי 1915. עד אז הייתה איטליה נייטרלית והשגרירות הגרמנית ברומא פעלה כסדרה.
ויצמן הגיעה לאיטליה, כאשר נשלחה ללוות חייל צרפתי פצוע קשה, שהוחזר לצרפת – ומייד התקשרה עם השגרירות הגרמנית כדי למסור לשגריר את כל המידע שאספה. ויצמן לא ידעה שהשגרירות הייתה תחת מעקב הדוק של המודיעין הבריטי, שחשף את התקשרות מינה עם השגריר. היא נעצרה מייד, נשלחה למלטה ומשם הועברה לכלא במצרים.
בארץ ישראל
לא ברור כיצד נחלצה ויצמן מגזר דין מוות, או ממאסר ממושך, אולם ויצמן גורשה לאירופה ומשם חזרה לארץ ישראל. מיד עם שובה לירושלים, התקבלה מינה לעבודה כרופאה-מיילדת בבית החולים "הדסה", שהופעל במבנה הישן של בית החולים רוטשילד, ברחוב הנביאים מספר 37 בירושלים.
בנובמבר 1918 נפתח בית החולים מחדש תחת הניהול של ארגון נשות הדסה, בשמו החדש "בית החולים רוטשילד- הדסה". לאחר המלחמה שופץ בית החולים בעזרת משפחת רוטשילד, ונוספו שני בניינים חדשים ותוקנה מערכת הביוב. בית החולים הכיל 90 מיטות, ב-1935 הגיע מספרן ל-190.