מחזיר גרושתו הוא כינוי הלכתי למי שגירש את אשתו בגט ולאחר מכן מבקש לשאתה בשנית. אם בינתיים נישאה לאיש אחר, והתאלמנה או התגרשה ממנו, אינה יכולה לחזור לבעלה הראשון לעולם. אם טרם נישאה לאחר, היא רשאית להינשא לו בשנית, אלא אם הוא כהן.
פוסקי ההלכה נחלקו בשאלה האם יש מצווה ועדיפות מיוחדת בהחזרת גרושתו שטרם נישאה לאחר על פני נישואין לאשה אחרת.
לאחר שנישאת לאחר
במקרא (דברים, כ"ד, א'–ד') נאמר כי אסור לאדם לשאת את גרושתו בשנית לאחר שנישאה לאחר:
טעם המצווה: ”כדי שלא יחליפו נשותיהן זה לזה, יכתוב לה גט בערב – ובבוקר היא שבה אליו, וזה טעם 'ולא תחטיא את הארץ', כי זה סיבה לחטאים גדולים” (פירוש הרמב"ן, דברים שם). טעם נוסף: כדי למנוע אפשרות שהבעל הראשון, המתחרט על גירושיו, יפעל לפירודה של אשתו מהשני (רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, בפירושו "משך חכמה", שם).
האיסור חל רק כאשר נישואי האשה הן לבעל הראשון והן לשני תקפים הלכתית, ולו גם בדרך של קידושין ללא נישואין, אך לא במקרה של קיום יחסי אישות ללא קידושין.[2]
כאשר נעשה האיסור, הילדים הנולדים מנישואין אלה אינם ממזרים.[3]
החשיבות בהחזרת גרושתו
בתורה לא נאמרה מצוות עשה מיוחדת להחזיר את הגרושה בטרם נישאה לאחר. פוסקי ההלכה חלוקים בשאלה האם כאשר בני הזוג רוצים בכך הדבר נחשב כמצווה.[4]
הרדב"ז, מרבני ארץ ישראל ומצרים בדור גירוש ספרד, סבר אחרת:[6]: ”מחזיר גרושתו – איני רואה בה שום מצווה”. לדעתו אמנם יש יתרון בנישואי בני זוג המכירים זה את זה, אבל זוג שהתגרש ואף נדרו שלא להינשא בשנית – מוכח שהייתה שנאה ביניהם: ”וכל זמן שהיה נשוי עמה היו בקטטה, הילכך איני רואה כאן מצווה [המצדיקה] להתיר בשבילה נדר”.
בכמה פרטים הלכתיים הנוגעים לשמחת הנישואין קיימת הבחנה בין הנושא אשה חדשה לבין המחזיר את גרושתו:
הנושא אשה חדשה פטור מלצאת למלחמה במשך שנה: ”כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה - לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא... נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח” (דברים כ"ד, ה); פטור זה אינו חל על המחזיר גרושתו.[12]
אין נושאים אשה חדשה בשלוש הרגלים, מפני ש"אין מערבין שמחה בשמחה", כדי ששמחת החג ושמחת הנישואין לא יאפילו זו על זו;[13] לעומת זאת, מותר להחזיר את גרושתו בימי החג, מפני שהשמחה איננה רבה כמו בנישואי אשה חדשה.[14] על פי זה התירו פוסקי ההלכה לשאתה גם בימי האבלות הנהוגים בספירת העומר.[15]
בסעודת נישואין של אשה חדשה תיקנו בברכת הזימון הוספה מיוחדת: "ברוך אלוהינו שהשמחה במעונו ושאכלנו משלו". לדעת כמה פוסקים, בסעודת נישואין של המחזיר גרושתו אין מוסיפים זאת.[16] כמו כן, יש מתירים לאבל, האסור במשך שנת האבל על אביו ואמו להשתתף בחתונה, להשתתף בסעודת נישואי מחזיר גרושתו.[17]
נישואי כהן לגרושתו
כהן, האסור בגרושה, אסור גם בגרושתו[18]. מכיוון שגירושין של כהן הם בלתי הפיכים, רצו חז"ל למנוע גירושין פזיזים, וקבעו, ביישובים מסוימים שבהם התגוררו כהנים מרובים, שהגירושין יתבצעו באמצעות גט מקושר: גט מקופל ותפור, ועל כל קיפול נדרשת חתימת עדים מיוחדת, ובכך הושהה זמן הכנתו.[19]
^ברוב המקורות שלהלן (פרט לספר החינוך) ההשלכה ההלכתית שנדונה היא מקרה שבו הבעל שגירש את אשתו נשבע שלא יישאנה בשנית, וכעת הוא מתחרט. אם החזרת הגרושה היא מצווה – ניתן לבטל את השבועה בתנאים מסוימים.
^המדרש מספר על רבי יוסי הגלילי שדאג לפרנסת גרושתו ובעלה החדש כל ימי חייהם, על סמך פסוק זה. רבי שמואל ויטאל לומד מכאן קל וחומר שיש מצווה לשאתה שוב.
^מכילתא דרבי ישמעאל על הפסוק המתאר את חזרתה של צפורה למשה "אחר שילוחיה". במדרש שם הדעות חלוקות האם משה גירש אותה באופן רשמי, או רק נפרד ממנה זמנית לצורך שליחותו במצרים.
^בספר שמות, פרק ב', פסוקים א'–ב' משתמע שמשה נולד מיד לאחר נישואי הוריו, והדבר מעורר קושי, שהרי מרים ואהרן היו גדולים ממנו; לפיכך פירשו חז"ל, שעמרם התגרש מיוכבד בעקבות גזירת פרעה: ”כל הבן הילוד – היאורה תשליכוהו” (שמות א', כב), כדי להימנע מלהוליד ילדים, ומרים שכנעה אותו לשאתה מחדש (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ב, עמוד א').
