קיימים מספר סוגים של קפיצים המשמשים למזרני קפיצים:
קפיצי בונל (Bonnell): קפיצים בצורת שעון חול, בו המרכז בעל רדיוס קטן יותר מהקצוות. הסוג הוותיק והזול ביותר, שמשמש במזרנים מאז המאה ה-19. כיווץ של אחד מהקפיצים ייצור כיווץ חלקי של הקפיצים הסובבים אותו.
קפיצי מרשל (Marshall): קפיצים מבודדים, העטופים כל אחד בשרוול בד. לרוב הקפיצים עשויים פלדה מוקשחת בחום. הקפיצים נארזים בלחץ, כך שהמזרן מגיע לרוב בתמיכה קשה. כיווץ של אחד מהקפיצים לא ישפיע על הקפיצים הסובבים אותו.
קפיצים מוטים (Offset Coils): קפיצים המונחים בצורה לא אנכית במזרן, על מנת ליצור תמיכה נוקשה יותר בנקודות מסוימות במזרן ורכה יותר באזורים אחרים, כדי לתמוך באדם השוכב.
קפיצי מירה (Mira) או קפיצים רציפים: קפיצים ארוכים במיוחד המונחים בתצורה גלית (הקפיץ אנכי או מוטה, אך קשור ישירות לקפיץ הבא אחריו), לרוב לאורך המזרן. כיווץ של אחד מהקפיצים יכווץ את הקפיצים משני צידיו בלבד (המחוברים אליו) אך לא ישפיע על שאר הקפיצים הסמוכים.
מזרן ספוג
מזרן ספוג הוא לרוב משטח דק וקל-משקל, העשוי מספוג בדחיסות משתנה. מזרן זה הוא מהמזרנים הזולים בייצור, היות שהוא מכיל לרוב שכבה בודדת ויכול להיחתך לפי מידה. דחיסות החומר המוקצף קובעת את רכותו של המזרן. שכבת הספוג עטופה בבד טקסטיל, לרוב חסין מים כדי לצמצם את חדירת הלחות לספוג, דבר שעלול לגרום לזיהוםחיידקי או פטרייתי. מזרני ספוג דקים נפוצים כמזרנים לאימוני כושר (מרפדים רצפה כדי למנוע נפילות),טיולי תנועת הנוער ומחמת מחירם הזול וגמישותם נפוצים גם כבסיס לשקי שינה ומזרנים צבאיים. חסרונם הבולט של מזרנים אלו הוא נטייתם להישחק עם השימוש, להיות מצע לפטריות וזיהומים בעקבות לחות הגוף השוכב עליהם, וקריעתם תוך כדי טלטול או החלפת הכסת. קיימים מזרני ספוג מאיכות גבוהה יותר, המטופלים במיוחד כדי לדחות זיהומים (אנטי-בקטריאליות) ומחוסנים כדי למנוע קריעה ושחיקה.
מזרן מים
מזרן מים עשוי מחומר אלסטי חזק (לרוב PVC) המורכב תא אחד או מספר תאים. קיים שסתום מים ראשי המאפשר שאיבה/מילוי מים למזרן, ובמזרנים מרובי תאים קיימים שסתומים לתאים השונים. לרוב, מזרני מים יכללו גוף חימום שמאפשר לחמם את המים לטמפרטורה של כ-30 מעלות צלזיוס.
מזרני המים היו בשימוש כבר במאה ה-17, ודווח שימוש בהם לצורכי חולים ונכים. בשנת 1855 הופיעה מיטת מים המשמשת כמשכבה של גברת הייל ברומןצפון ודרום. מיטת המים "הומצאה" מחדש בשנות השלושים ובשנות השישים - בשני המקרים הממציאים לא הצליחו להוכיח מקוריות של המצאתם לצורך פטנט.
מזרני מים סובלים מבעיות רבות, העיקרית שבהן היא משקל המזרן - מזרן זוגי עשוי לשקול מספר מאות ק"ג. חימום המים במזרן ממולא עשויה לקחת שעות, כתלות באיכות הבידוד, עוצמת החימום וכמות המים. השימוש במזרני מים דורש לרוב מסגרת מיטה מתאימה - קיימים מזרנים שלמטרות יציבות דורשים מסגרת מיטה קשיחה סביב כל המזרן (תיבה), וכמעט כל מזרן מים דורש מסגרת מיטה חזקה במיוחד כדי לשאת את משקל המזרן (לא כולל משקל הישנים עליו).
מזרן אוויר
מזרן אוויר מורכב משכבת תאים העשויים חומר אלסטי חזק ובעלי שסתום לחץ אוויר. לעיתים שסתום הלחץ משותף למספר תאים, ולעיתים לכל תא שסתום בלעדי. כאשר תאי המזרן מנופחים הם מהווים שכבת ריכוך, בעלת התנגדות בהתאם ליחס לחץ האוויר בתוך התא לעומת לחץ האוויר מחוץ לתא. קיימים מספר סוגים של מזרני אוויר, החל ממזרנים בעלי תא אחד המתנפחים במשאבה ידנית, ועד מזרנים בגודל ובצורה של מזרן קפיצים. מזרנים אלו יכולים לכלול שכבת ספוג מעל תאי האוויר, משאבות נפרדות לחלקים שונים במזרן, מידת תמיכה משתנה (מקשה לרך) בהתאם לרצון המשתמש ועוד. ישנן חברות המייצרות אך ורק מזרני אוויר, ומידות מזרנים שונות לעיתים זמינות רק במזרני אוויר - במיוחד מזרני ענק, המשמשים בספורט.
מזרן ממולא
מזרן ממולא הוא שם כללי למזרנים העשויים מעטפת בד וממולאים במילוי רך כלשהו, שלא נמנו מעלה. מזרנים ממולאים היו מהמזרנים המוקדמים ביותר בהיסטוריה, והמילוי השתנה בהתאם לתרבות, הגידולים המקומיים, האקלים ועוד. מילויים נפוצים היו קש, אצות, כותנה, צמר, פוךאווזים, קליפות כוסמת וקטניות ואף חציר. מרבית המילויים רגישים ללחות ונוטים לספוח את נוזלי הגוף המופרשים במהלך השינה, ולפיכך מפתחים זיהומים ומושכים חרקים שונים. מזרנים ממולאים פחות נפוצים החל מאמצע המאה ה-20 במדינות המתועשות, אך גם כיום ניתן למצוא אותם במדינות העולם השלישי הודות לזמינותם ולמחירם הנמוך.
מידות תקניות למזרני שינה
תצוגת יחסי-גודל של מידות תקניות אמריקאיותתצוגת יחסי-גודל של מידות תקניות בריטיות
מזרני שינה יכולים להמכר כיחידה, אך לעיתים יוצעו למכירה עם אביזרים נלווים שונים, ביניהם:
ריפוד עליון (Pillow Top): שכבת ריפוד נוספת המונחת על המזרן. שכבה זו מהווה ריפוד נוסף ומסייעת לרכך מזרנים קשים[2]. לעיתים יהיו למזרן שתי שכבות ריפוד, עליון ותחתון, על מנת לאפשר הפיכתו. לעיתים הריפוד העליון יהיה נתיק וניתן לכיבוס (בניגוד למזרן עצמו).
חיפוי אבק (Dust Ruffle, או Bedskirt): חצאית בד המולבשת סביב המזרן ומונעת חדירת אבק לגוף המזרן. הייתה פופולרית לפני כניסתו של הסדין המותאם, והולבשה סביב המזרן והסדין שעליו. הבד היה משתלשל מצדי המזרן ומגיע לעיתים עד הרצפה, ובכך מכסה גם את רגלי המיטה והחלל מתחת למיטה, ומונע חדירת והצטברות אבק שם.
מגן מזרן (Mattress Cover, או Mattress Protector): שכבת בד המותאמת לגודל המזרן ומהודקת מצדיו. משמשת כשכבת בידוד בין הסדין למזרן, מונעת הצטברות של כתמים, ריחות, אבק ושיער מהאדם השוכב על המזרן, ואף מונעת שחיקה של שכבת הטקסטיל העוטפת את המזרן. מגן המזרן נתיק וניתן לכיבוס ושטיפה.
סדין מותאם (Fitted Sheet): סדין ששטחו כשטח המזרן בתוספת עוביו ומעט מעבר לכך, שמטרתו לעטוף את פניו העליונים של המזרן ודפנותיו ולהיות מהודק מתחתיו, בדרך כלל בסיוע רצועת גומי אלסטית. משמש כשכבה מבודדת בין השוכב על המיטה לבין גוף המזרן (ולעיתים מגן המזרן). הסדין המותאם מחליף פעמים רבות את חיפוי האבק, והוא תוספת מודרנית לכלי המיטה. לרוב יימכר כחלק ממערכת מצעים, בצירוף סדין, ציפה ושתי ציפיות.
מזרנים כאמצעי בטיחות
מזרנים מסוגים שונים (בעיקר מזרני ספוג או מזרנים ממולאים) נמצאים בשימוש באמצעי בטיחות. בבתי חולים פסיכיאטרים, בהם יש חשש כי החוסים בחדרים ינסו לחבול את עצמם כנגד הקיר, הקירות והרצפות מכוסים בשכבת מזרני ספוג העטופים בחומר קשיח וחסין רטיבות; חדרים מרופדים דומים קיימים בבתי מחסה בהם חוסים אנשים הנוטים ליפול או להיחבל כתוצאה מנכות או לקות מסוימת. מידת הריפוד משתנה בהתאם לנסיבות ולצורכי ההגנה.
במתקנים בהם מתאמנים פעוטות או ילדים הנוטים ליפול, לרוב יותקנו מזרני ספוג על הרצפה ועד הקירות עד לגובה מסוים.
על השם
המילה מזרן היא מילה המופיעה פעמים ספורות בתלמוד[3], בהקשר דומה לנוכחי, כלומר ככלי מיטה. עם השנים הפכה המילה בלשון הדיבור למזרון (ברבים מזרונים או מזרנים), באופן דומה למילה התלמודית סינר, שכיום נהגית פעמים רבות כסינור[4].
האקדמיה ללשון העברית מחזיקה בעותק במאגר המונחים מתקופת ועד הלשון העברית בו מוגדרת המילה מזרן (בכתיב ובניקוד מִזְרָן) כבר משנת תרע"ד (1914). התיאור המלווה את המילה הוא "כר ממֻלא בצמר ולפעמים שמים בו גם קפיצים". אמנם בתקופות קדומות מזרנים הכילו קליפות דגנים, נוצות, צמר, כותנה וייתכן ואף זיפים, אך כיום מילויים אלו אינם בשימוש נפוץ. קפיצים, לעומת זאת, נפוצים היום מאוד כמילוי מזרנים.
בהלכות טומאה וטהרה
למזרן יש השלכות רבות בהלכות טומאה וטהרה. עצם המזרן נחשב כראוי להיטמא טומאת מדרס, וניתן להיטהר על ידי טבילת המזרן כולו במקווה טהרה.
