את ריחן תפסה פלוגת חי"ר[4], בדרך כלל הפלחה"ן או הפלנ"ט של החטיבה[5], וכן כוחות שריון, על בסיס קבוע של תחלופה בסבבים של ארבעה חודשים, למעט שבעה חודשים רצופים עד לנסיגת צה"ל מרצועת הביטחון. במוצב היה צוות שהפעיל מכ"ם "קשת", מכ"ם קרקעי נייד, שנועד לעקוב אחר תנועת כוחות אויב בלילה (אז מגדוד 414 שהיה חלק מחיל הקשר). עקב מיקומו הצפוני שימש המוצב כנקודת יציאה לפעילות בתוך רצועת הביטחון ומחוצה לה[6]. היו שכינו את המוצב "מוצב המוות" עקב כמות הנפגעים הגדולה מתוך אלה ששירתו בו במשך שנות פעילותו[7].
באוקטובר 1995 עלה כוח של חטיבת גולני מהפלוגה המסייעת של גדוד 51 יחד עם צוות לוחמים מפלוגת הקשר החטיבתית על מטען צד בזמן שהיה רכוב על נגמש, שישה חיילים נהרגו וחייל אחד נפצע קשה, האירוע כונה "אסון הנגמ"ש הראשון", ובו נהרג מפקד הפלוגה המסייעת רס"ן יוסי אוחנה.
באפריל1999 תקפו עשרות פעילי חזבאללה את כוחות צד"ל שבמוצב סוג'וד. כוח הצנחנים ממוצב ריחן הסמוך סייע להבריח את אנשי חזבאללה. שמונה חיילי צה"ל ושלושה חיילי צד"ל נפצעו קל[8]. ביוני 1999 נתקל כוח מחלקתי מגדוד 101 בחוליה בת ארבעה מחבלים בעת שעמדה להציב מארב ברכס נבי אבו רקב שבסמוך למוצב ומפקדו נפצע[9]. כוח הצנחנים שאליו התווסף כוח בפיקוד המג"ד, איתי וירוב, לחם במחבלים בשטח הררי וסבוך והרגם[10]. המוצב פונה ופוצץ ב-23 במאי2000 בעת נסיגת צה"ל מלבנון.
