מוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה; בעבר נקראה פיגור שכלי, אוליגופרניה) היא הפרעה נוירו-התפתחותית[1] שבה התפקוד האינטלקטואלי נמוך בהשוואה לאדם הממוצע. אנשים עם מוגבלות זו סובלים מאיחור מסוים או קושי מסוים ברכישת אחת או יותר ממיומנויות אלו: למידה, מיומנויות תקשורת ומיומנויות הדרושות לפעולות היומיום.
מתחילת שנות האלפיים נטו אנשי המקצוע להחליף את המושג המקובל בציבור "פיגור", שאינו תקין פוליטית, במונחים "לקות אינטלקטואלית" או "לקות שכלית",[2][3] שכולל גם את מי שיכולתו האינטלקטואלית נמוכה כתוצאה מאובדן ולא בהכרח מבעיה התפתחותית, או בהגדרות מעורפלות מתחום התקינות הפוליטית.[4][5] ב-17 ביוני 2012 קיבל שר הרווחה והשירותים החברתיים, משה כחלון, את המלצת הצוות לבדיקת שם חלופי למונח "פיגור שכלי", להחליף באופן רשמי את המונח "פיגור שכלי" במונח "מוגבלות שכלית התפתחותית"[6] (ראשי תיבות: מש"ה). ב-3 בינואר 2017 אישרה מליאת הכנסת פה אחד בקריאה שנייה ובקריאה שלישית הצעת חוק להחליף את המונח "מפגר" ו"פיגור" על הטיותיהם השונות, במונחים "אדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית" ו"מוגבלות שכלית התפתחותית".[7]
מוגבלות שכלית התפתחותית מאופיינת כיכולת אינטלקטואלית (שכלית) ותפקודית נמוכה מהנורמה המקובלת. שלושה תבחינים הוצעו לאבחון אנשים עם מוגבלות שכלית:
בעבר התבססה ההגדרה של מוגבלות שכלית בעיקר על הערכת כושר שכלי (IQ). כיום נהוג להגדיר מוגבלות שכלית בעיקר על פי יכולת תפקודית. נוכח שינוי עקרוני זה צומצמה כמות האנשים המאובחנים כאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית.[8]
אדם יאובחן כאדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית אם גילו השכלי נמוך באופן משמעותי מגילו הכרונולוגי במבחן IQ. באופן כללי, אם מנת משכל נמוכה ביותר משתי סטיות תקן מהממוצע, כלומר נמוכה מ-70, האדם ייחשב לסובל ממוגבלות שכלית. כל סטיית תקן נוספת מתחת ל-70 מעידה על מוגבלות קשה יותר:
השימוש במנת משכל כקריטריון בלעדי למוגבלות שכלית ספג ביקורת. נמצא שאנשים שהוגדרו כאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית קלה בגלל מנת משכל מסוימת, תיפקדו בצורה שונה לחלוטין ונזקקו לתמיכה ולטיפול מסוג אחר מפרטים אחרים שהוגדרו גם הם כאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית קלה על רקע של מנת משכל דומה (ריקלין, 2004).
יכולתו האינטלקטואלית של האדם מתבטאת בדרך שבה הוא פותר בעיות, רוכש מיומנויות חדשות ויכולות לשפה ותקשורת, יכול לקלוט מידע, לעבדו ולהשתמש בו, ומשתמש ביכולת הפשטה כדי להבחין בין מצבים ולהתמודד עם משימות החיים.
את כושרו האינטלקטואלי של האדם בוחנים על פי מבחן משכל. ייתכן מצב שבו לילד פוטנציאל אינטלקטואלי גבוה, אך במבחנים נמצא כי ביצועיו נמוכים ביותר. לעיתים אין הפוטנציאל האינטלקטואלי של האדם בא לידי ביטוי. הסיבות לכך יכולות להיות רבות ושונות:
מסיבות אלה, מנת משכל נמוכה היא אמנם תנאי הכרחי להגדרת האדם כלוקה במוגבלות שכלית, אך היא איננה תנאי מספיק, ויש צורך בשני התנאים הנוספים.
החל משנות ה-90 של המאה ה-20, הן ב-DSM-IV והן ב-ICD-10, יש התייחסות ליכולות תפקודיות בנוסף למבחן ה-IQ.
מבחן היכולות התפקודיות כולל מיומנויות בין-אישיות, שימוש במשאבים חברתיים, כישורי למידה, יכולת לעבוד, מגורים עצמאיים, דאגה לבטיחות וניהול זמן פנוי.
לצורך אבחון מוגבלות שכלית מגדירים את היכולת או הקושי של האדם להסתגל, מבחינה תפקודית והתנהגותית, לסטנדרטים של התנהגות תפקודית וחברתית הצפויים מבני גילו בקבוצתו התרבותית. מבחנים אלו כוללים את תת-התחומים:
מדדים אלה, כשהם לבדם, אינם נותנים תמונה שלמה, מכיוון שיכולות להתקיים סיבות רבות לקושי בקריטריונים ההסתגלותיים. אולם בצירוף מבחני מנת המשכל יש ביכולתם של הממדים לתת תמונה טובה, באופן יחסי, למצבו של האדם שיש לו מוגבלות שכלית.
המרכיב השלישי בהגדרת מוגבלות שכלית התפתחותית הוא הדרישה כי מנת המשכל הנמוכה והקשיים ההסתגלותיים יופיעו בתקופת התפתחותו של האדם, בילדות, ולא יאוחר מגיל 18. תנאי זה מבדיל בין מצב של מוגבלות שכלית התפתחותית לבין אובדן יכולת אינטלקטואלית שהייתה לאדם בעבר, למשל בשל שבץ מוחי, או כתוצאה מתאונת דרכים או פגיעת חפץ קהה. אולם, מבחינה חברתית, בעשור הראשון של המאה ה-21 יש נטייה להתייחס אל כל קבוצת הלוקים בשכלם כקבוצה אחת ולא להבדיל מתוכם את בעלי המוגבלות הנרכשת. נטייה זו באה מהצורך לסייע לכל המוגבלים בשכלם בלא קשר לסיבת המוגבלות.
ילדים מגיל 3 חודשים עד 18 שנים ו-3 חודשים שאובחנו על-ידי ועדת האבחון של משרד הרווחה זכאים לקצבת נכות על פי אחוזי הנכות שנקבעו להם.
(בנוסף צריכים להתמלא תנאי הזכאות הכלליים לגמלה)
אנשים שיש להם מוגבלות שכלית, על רקע פגיעה מוחית ראשונית, עשויים להתקשות בתקשורת עם הזולת, לגלות חוסר עניין או לחלופין להתקשות בוויסות דחפים. חלקם עשוי לפתח דפוסי התנהגות אופייניים בהתמודדות עם מצוקה, שמתבטאת בתוקפנות כלפי אנשים ורכוש או בפגיעה עצמית. עשויה להתרחש גם התנהגות שאינה מותאמת חברתית, במעשים חוזרים על עצמם שוב ושוב ללא תכלית ומטרה, כמו קפיצות, חיכוך, מחיאות כפיים, נגיעות בזולת, גרימת רעש עוצמתי, חזרה על אותן המילים, הקפדה מוגזמת על סדר וניקיון, ועוד.
במאמרו של ד"ר נחום כץ הוא מציין את ההפרעות והקשיים הנפוצים באוכלוסיית האנשים עם מוגבלות שכלית: הפרעות נפשיות (כולל סכיזופרניה והפרעות הסתגלות), הפרעות קשב וריכוז והפרעות קוגניטיביות שונות (כולל דמנציה) נפוצות יותר אצל המתמודדים עם מוגבלות שכלית.[דרוש מקור]
עם זאת, מחקר אחר שנעשה מצא כי לאנשים עם תסמונת דאון, שלהם יש בדרך כלל מנת משכל נמוכה עוד יותר מרוב האנשים המתמודדים עם מגבלה שכלית התפתחותית (לאנשים עם תסמונת דאון IQ ממוצע של 50), יש רמות גבוהות יותר של אושר, סיפוק מהחיים וביטחון עצמי.[10] על פי מחקר זה, כ-99% מהאנשים עם תסמונת דאון ציינו כי הם מאושרים בחייהם.[10]
מקובל לראות את הלוקים בתסמונת דאון כבעלי מגבלה שכלית התפתחותית - כלומר התפתחותם הקוגניטיבית איטית מהמקובל ואינה מגיעה לשלמות המקובלת.
מוגבלות שכלית יכולה לנבוע מגורמים גנטיים, ביולוגיים שאינם גנטיים: התפתחותיים או נרכשים. ברוב המקרים לא ניתן להצביע בוודאות על גורם ספציפי יחיד למוגבלות שכלית התפתחותית, ולרוב קיימת אינטראקציה מורכבת של מספר גורמים. בכשני שלישים מהמקרים של מוגבלות שכלית, ניתן למצוא את הסיבה אשר גרמה ככל הנראה למוגבלות.
בעיות כרומוזומליות אוטוזומליות מקושרות לרוב למוגבלות שכלית, לעומת בעיות בכרומוזומי המין, אשר מקושרות יותר לתסמונות פיזיות שונות אולם אינן מקושרות למוגבלות שכלית (תסמונת קליינפלטר ותסמונת טרנר). קיימים כמה גורמי סיכון שעלולים להביא לבעיות כרומוזומליות: גיל מתקדם של האם או האב, וקרינת רנטגן.
בחלק מן התסמונות קיים פנוטיפ התנהגותי ספציפי - כך למשל, מטופלים הסובלים מתסמונת ה-X השביר, יש להם שיעור גבוה של ADHD (עד 75% מהם). להלן דוגמאות למוגבלות שכלית התפתחותית כתוצאה מפגם גנטי:
גורמים ביולוגיים שאינם גנטיים-התפתחותיים
במהלך התקופה הפרה-נטלית (כלומר, תוך כדי ההריון) ישנם מצבים שונים הקשורים להתפתחות של מוגבלות שכלית התפתחותית. כך למשל, מחלות כרוניות של האם כגון סוכרת לא מאוזנת, אנמיה, יתר לחץ דם, שימוש ארוך טווח באלכוהול ובחומרים שונים - תסמונת אלכוהול עוברית, וכן חשיפה לזיהומים עלולים להביא למוגבלות שכלית התפתחותית אצל העובר. בין הזיהומים העלולים לגרום למוגבלות שכלית בעובר נמנים, בין היתר, אדמת, זיהומי הרפס וביניהם ציטו-מגלו-וירוס, עגבת, טוקסופלסמוזיס, ואיידס. כמו כן, סיבוכי רעלת הריון, שימוש בסמים ונזק מוחי ליילוד הנגרם ממחלת RH הם גורמים נוספים העלולים לגרום למוגבלות שכלית התפתחותית.
שימוש באלכוהול במהלך ההריון עלול להביא למוגבלות שכלית התפתחותית, ולעיתים רעלת הריון עלולה להביא לכך. מצבים הקשורים בטראומה במהלך הלידה - כגון צניחת חבל הטבור, היפרדות שליה או שליית פתח עלולים להביא למצב בו לעובר נגרמת פגיעה באספקת הדם למוח. כמו כן ישנן פגיעות נוספות כגון: הפרעות פסיכאטריות נרכשות כמו טראומות, פגיעות פיזיות במוח, אי-בשלות של המערכות החיוניות לוולד, תזונה וחילוף חומרים לא תקין, הפרעות פסיכיאטריות ועיכוב באחד החושים ועיכוב סביבתי. תינוקות אשר נולדו פגים, בעיקר במשקל הנמוך מ-1 ק"ג, הם בסיכון גבוה יותר למוגבלות שכלית.
תנאי עוני עלולים להיות כרוכים בתנאי תברואה והיגיינה ירודים ובתזונה גרועה, המהווים סיכון ללידת תינוקות עם ליקויים שונים. גם הילד עצמו יכול לגרום להשפעת הסביבה על התפתחותו. ציפיות המבוגרים כלפיו נמוכות, והדבר עלול להשפיע לרעה על המשך התפתחותו. בהתבגרו, הוא נוטה לבחור בסביבה מוגבלת ומצומצמת מבחינת דרישותיה מהפרט, היא איננה מקדמת אותו. תפקודם של ההורים בתחומים הקוגניטיביים גם כן גורם חשוב[11]
ניתן לזהות שלושה סוגי מניעה:
כדי למנוע גורמים ביולוגיים למוגבלות שכלית התפתחותית, לפני ההיריון ההורים יכולים לערוך בדיקות גנטיות וחיסונים בפני מחלות. בתקופת ההיריון, במהלך הסריקות האבחוניות (למשל: בדיקת מי שפיר) מייעצים להורים במטרה להחליט אם להמשיך בהריון או להפסיקו. בנוסף, בתקופת ההיריון ניתן לנקוט באמצעי מניעה וטיפול בזיהומים אצל האם והעובר, תזונה הולמת לאם, מניעת היחשפות לרעלים (סמים, אלכוהול, עישון), וטיפול למניעת פגות ומשקל לידה נמוך.
לאחר הלידה, יש לבצע המשך טיפול בריאותי תקין, הדרכה לאם בנתינת גירויים נכונים לתינוק, בדיקות לצורך איתור מחלות, חיסונים לתינוקות, הדרכת הורים בגידול הולם של הילדים (בריאות, תזונה, חינוך). ככל שהילד יחווה יותר גירויים ויהיה בסביבה תומכת ומתאימה הוא יתקדם מבחינה התפתחותית.[12]
בישראל נקבעת הגדרת מוגבלות שכלית על ידי ועדת מומחים מיוחדת, בשם "ועדת אבחון", מטעם "האגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית" במשרד הרווחה והשירותים החברתיים. ועדת האבחון היא הסמכות המקצועית לקביעת הגדרת המוגבלות השכלית. אמנם, הגדרות רפואיות של מוגבלות שכלית, הניתנות על ידי רופאים שונים, יכולות לשמש כאבחנות ולצרכים רפואיים, אך הן אינן מזכות את האדם ואת משפחתו בשירותים שהמדינה מעניקה לאדם עם מוגבלות שכלית.
ביצוע אבחון מקיף, מטעם "האגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית" במשרד הרווחה, הוא זכות הניתנת ללא תשלום לאנשים שיש חשש כי יש להם מוגבלות שכלית, כמו כן ישנן הטבות נוספות אליהם הם זכאים (להטבות נכים, ארנונה, הקלות מס, טיפולי שיניים, קצבאות ועוד).
האבחון עצמו מתקיים במרכזי אבחון בערים השונות, שזכו במכרזים של משרד הרווחה מעת לעת. האבחון מורכב משלושה חלקים, שאמורים להקיף את מכלול המאפיינים המקיפים את הגדרת המוגבלות השכלית:
כל אחד מאנשי המקצוע רושם את התרשמותו המלאה ואת חוות דעתו. בסיום תהליך האבחון מגיש מכון האבחון את חוות הדעת המשוקללת לוועדת האבחון, שחבריה אינם קשורים לוועדת האבחון.
ועדת האבחון איננה חלק ממכון האבחון, וחבריה לא היו שותפים באבחון עצמו. חברי ועדת האבחון הם: היושב ראש שהוא עובד סוציאלי, רופא, פסיכיאטר, פסיכולוג, ומורה מחנך. הוועדה מקבלת לידיה את מסקנות האבחון, נפגשת עם האדם שיש לו מוגבלות שכלית ועם בני משפחתו הקרובים, ויש לה הזכות לקבוע האם יש לאדם מוגבלות שכלית ולהמליץ את המלצותיה. המלצות הוועדה (למשל, בנוגע למתן יום לימודים ארוך לילד שיש לו מוגבלות שכלית) מחייבות את המדינה ואת הרשות המקומית. ערעור על החלטות הוועדה יכול להתקיים על ידי פניה לבית המשפט המחוזי.
המשפחה או האפוטרופוס זכאים לקבל את סיכום האבחון במלואו מידי העובד הסוציאלי המטפל, במחלקה לשירותים חברתיים (לשכת הרווחה) המקומית.
החקיקה בישראל, בדומה למספר מדינות אחרות, האריכה את תקופת החינוך חינם בעבור תלמידים שיש להם מוגבלות שכלית ואוטיזם, ואלו זכאים לחינוך מיוחד בגילאי 3–21 וליום לימודים ארוך. בנוסף קיים שילוב של תינוקות במעונות יום עם מטפלת אישית. במקרים של מוגבלות שכלית בינונית וקשה, השילוב בכיתה רגילה בבית ספר רגיל נדיר יותר, ומקובל לשלבם בבית ספר לחינוך מיוחד. במקרים של מוגבלות שכלית עמוקה מדובר על ילדים ונערים עם יכולת תפקודית נמוכה, שאינם עצמאיים ברוב תחומי חייהם וזקוקים לעיתים לטיפול סיעודי. במקרים אלה תהיה המסגרת החינוכית עבורם מסגרת בעלת מאפיינים טיפוליים סיעודיים.
לרוב, מערכת החינוך המיוחד מתמקדת לא רק בלימוד חומר הלימודים הרגיל (בקצב ורמה המתאימים להם), אלא גם בהקניית עצמאות ומיומנויות חיים אותן הם יתקשו להשיג בעצמן, כגון שימוש בכסף, שימוש בתחבורה ציבורית ומיומנויות הקשורות לחיי משפחה.
לתלמידים עם מוגבלות שכלית ישנו צורך רב בידיעת כישורי חיים והוראה על ידי שילוב של הוראה יחד עם טיפול סיעודי, בריאותי, חינוכי, שיקומי ומקצועי. כל התחומים הללו חייבים להיות יחד, כמקשה אחת. כאשר מגיעים לסביבתם החינוכית של תלמידים עם מוגבלות השכלית, למשל מערכת החינוך, קיים הצורך להעניק לתלמידים אלו סביבת לימודים ראויה, כבוד, רצינות והתייחסות מיוחדת למגבלותיהם. תוכנית הלימוד ומערכת השעות נבנות לכל תלמיד בנפרד, זה קורה מכיוון שכל תלמיד יכול להיות בכיתה במשך זמן שונה. בניית מערכת שעות זאת נעשית על ידי תקציב ממשרד החינוך. מורה המלמד תלמיד עם מוגבלות שכלית, עומד בפני אתגר ייחודי. כיום, נראה כי ישנם תחומים הכרחיים אשר מורים שמים את דגשם, כאשר בונים תוכנית לימודים לתלמידים עם מוגבלות שכלית, כמו: כישורי תקשורת, כישורי תעסוקה, עזרה עצמית, כישורים חברתיים, קוגניטיביים ומוטורים. ממחקר שנעשה, נראה כי מורים העובדים עם תלמידים שיש להם מוגבלות שכלית, אינם שבעי רצון מכך, כיוון שאין הם מקבלים תוצאות מעבודתם באופן שוטף והם אינם יכולים להגדיר את הזמן שיביא עמו שיפור והתקדמות אצל התלמידים.[13]
במרץ 2019 הושקה תוכנית הפיילוט "שובל". במהלכה 15 סטודנטיות וסטודנטים המאובחנים עם מוגבלות שכלית התפתחותית למדו למשך סמסטר בנושאים נבחרים במשפטים, תקשורת ופסיכולוגיה. המיזם נוצר על ידי הסטודנטים עדי ויזל, עודד הורוניאן ותומר גוברין, במסגרת תוכנית רבין למנהיגות, במרכז הבינתחומי הרצליה.
באוקטובר 2019 המחזור השנתי הראשון באורך של שני סמסטרים יצא לדרך עם 15 סטודנטים וסטודנטיות חדשים.
אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית נמצאים באוכלוסייה בכל הגילאים. עד גיל 21 הם זכאים ללימודים בבתי ספר מתאימים בהתאם לחוק החינוך המיוחד. מגיל 21 מספקת להם המדינה מסגרות יומיות או חוץ ביתיות לפי הצורך ובהתאם לבקשתם ולבקשת האפוטרופוס שלהם, ותוך הסכמה ושיתוף פעולה.
קיים רצף של מסגרות יומיות לאנשים עם מוגבלות שכלית, הממשיכים להתגורר בבית הוריהם או משפחתם, או לבד, בקהילה. עקב מצבם הם זקוקים לליווי, ברמות השגחה משתנות. המסגרות היומיות המוצעות הן:
בישראל, המשרד הממונה על תחום הדיור לבני אדם עם מוגבלות השכלית ההתפתחותית הוא משרד הרווחה באמצעות "האגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית". קיימים בישראל סוגי רבים של מעונות, הוסטלים ומערכי דיור לאנשים עם מוגבלות שכלית, הן ממשלתיים, הן ציבוריים והן פרטיים.
קיים רצף של מסגרות דיור לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית: