מה קרה לקרוקודיל הוא ספר-ילדים מאת ע. הלל, שאויר על ידי אלונה פרנקל. הספר יצא לאור בשנת 1976, במסגרת "ספרית שפן הסופר" של הוצאת עם עובד. הסיפור הופיע גם ב"הספר הגדול של ע. הלל".
הספר מנוקד ועשיר באיורים, כך שילדים בראשית קריאה מסוגלים לקוראו, וניתן לספר אותו גם לילדים שטרם למדו לקרוא.
עלילה
הסיפור, שכל-כולו בחרוזים, עוסק בקרוקודיל שחש כאב שיניים בשִנו האחרונה משמאל, ומגיע למרפאת קופת חולים סניף זמנהוף, שם מקבל את פניו האח חיים סבאח, המפנה אותו לרופא שיניים,
- ”אבל מה -
קודם כל - 'תה צריך לחזור,
לרדת למטה, לקצה הפרוזדור,
שם, אצל הפקידה, תזמין לך תור!”
במרפאה המזכירה והלקוחות נחרדים ממראהו, אך האח חיים סבאח מרגיע את כולם. דוקטור שפיץ, רופא שיניים יקה, מסכים לקבל את הקרוקודיל, אך עקב חוסר ניסיונו בטיפול בשיני קרוקודילים, השן מסרבת לצאת. לבסוף האח חיים סבאח מצליח לעקור את השן, והאחות קושרת מטפחת סביב לסתו של הקרוקודיל, ”נגד עין הרע וגם נגד כאב שיניים”. הקרוקודיל יוצא מאושר מהמרפאה, ו”סביבו כל רחוב זמנהוף מצהיל”.
פרשנות
מרפאת זמנהוף
מרפאת זמנהוף, שבה מתרחש הסיפור, הייתה במשך שנים רבות אחת המרפאות החשובות והנודעות בתל אביב ובסביבתה, וניתנו בה שירותים שונים של רפואה מקצועית. המרפאה החלה לפעול בשנת 1936, ובמרץ 2012 נסגרה, לקראת החלפתה בבניין מגורים גדול.
רופא השיניים היקה
רופא השיניים המטפל בקרוקודיל הוא דוקטור שפיץ, "היקה המלומד, המדויק והאמיץ". דיבורו המתואר בסיפור תואם את הסטראוטיפ של היקים - מבטא שבו יש חילופי אותיות דומות וכן בלבול בין זכר לנקבה, למשל: ”איך, כלומר אני, את הדפר הסה זמים יושפת בכיזא”, כלומר: "איך, כלומר אני, את הדבר הזה שׂמים יושבת בכיסא". העלייה מגרמניה, שבמסגרתה הגיעו לישראל מרבית היקים, התרחשה בשנים 1933–1939, אם כי היו מעטים שהגיעו גם לפני ואחרי תקופה זו. לפיכך, נוכחותם של רופאים בעלי מבטא יקי בלטה בשנות ה-40, ה-50 וה-60, אך הלכה והצטמצמה בעת שהספר יצא לאור, ונעלמה למעשה בשנים שלאחר מכן.
רמזים הומוריסטיים להורים
"מה קרה לקרוקודיל" הוא ספר ילדים, אך משולבים בו הרמזים הומוריסטיים המיועדים להורים:
- ”מרוב מאמץ עיניו זולגות דמעות של קרוקודיל” - רמז לביטוי "דמעות תנין".
- כאשר הקרוקודיל מצטרף לתור, אומר אחד החולים המבוהלים: ”ואולי הוא בכלל לא חבר הסתדרות” - בתקופה שבה נכתב הסיפור, שירותיה של קופת חולים כללית ניתנו רק לחברי ההסתדרות. העובדה שמדובר במוסד הסתדרותי ניכרת גם בפנייתה של האחות לקרוקודיל בחדר ההמתנה של רופא השיניים: ”בבקשה, ייכנס חבר קרוקודיל!” - הפנייה "חבר" הייתה נהוגה במסגרות סוציאליסטיות בישראל, ובפרט בהסתדרות.
- ”דממה גדולה יורדת / ולא נשמע עוד קול התור” - זוהי פרודיה על הפסוק ”קוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ” (מגילת שיר השירים, פרק ב', פסוק י"ב) המקור מתייחס לעוף הקרוי תור, ובסיפורנו זהו תור של ממתינים לקבלת שירות.
- ”מְשֹׁךְ בַּגֶּזֶר! מְשֹׁךְ בַּגֶּזֶר / סַבָּא אֱלִיעֶזֶר!” - זהו הרמז שגם ילדים יבינו, משום שהוא מפנה לשיר הילדים של לוין קיפניס, "אליעזר והגזר"[1]
הערות שוליים
