מגרסת נייר היא מכשירחשמלי המכיל סכיני חיתוך, ולרוב גם מכל קיבול לפסולת, והוא נועד לגרוסדפים לרצועות צרות או לפתיתים, טרם זריקתם לאשפה או מיחזורם. מטרת הגריסה היא למנוע אפשרות שמסמכים המכילים מידע חשוב, ייחשפו לזרים לאחר פינוים, ובכך לשמור על פרטיות וסודיות המידע שבמסמכים. מטרה נוספת בשימוש במגרסה היא צמצום נפח האשפה המשרדית.
פטנט ראשון למגרסת נייר נרשם בשנת 1909 בארצות הברית, על שמו של הממציאאבוט אוגוסטוס לו (אנ'), אך לא יוצרה מגרסה לפי פטנט זה. בשנת 1935 ייצר אדולף אהינגר בגרמניה מגרסת נייר שמבוססת על מכונה לייצור פסטה המופעלת ידנית.[1] תחילה נועדה המגרסה לשימושו האישי, ולאחר מכן החל לייצרה באופן תעשייתי, עם מנוע חשמלי. החברה שהקים לשם כך, EBA Maschinenfabrik, ממשיכה לייצר מגרסות נייר עד היום, בשמה הנוכחי, EBA Krug & Priester GmbH & Co.[2]
קיים בשוק מגוון רב של מגרסות, בגדלים שונים ובמידות קיבולת שונות. המגרסה היא מצרך נפוץ ושימושי במיוחד במשרדים, שמעוניינים למנוע את החשש שמסמכים מסווגים ובלתי מסווגים שנדפסו על ידי צוות המשרד, יתגוללו באשפה לעין כל, ואף יגיעו לידיהם של בעלי עניין שעלולים להשתמש במידע מתוך המשרד, ולחשוף סודות מסחריים ובכך להזיק לחברה.
במגרסות פשוטות ניתן להזין דף אחד בכל פעם, והדף נכנס למכשיר שגורס אותו באמצעות הסכינים, לרצועות או לפתיתים. במגרסות מתקדמות יותר ניתן להזין מספר רב של דפים בבת אחת.
יצרני גאדג'טים משווקים מגרסה הפועלת על ידי חיבור למחשב באמצעות כבל USB.
משאית גריסה היא משאית שבה פועלת מגרסת נייר גדולה, המאפשרת גריסת כמויות גדולות של נייר במקום שבו נאספו (ובכך מאפשרות פיקוח של בעלי הנייר על השמדתו), והובלתו למפעל למיחזור נייר.[3]
תקן DIN 66399 מסווג מגרסות לפי רמת הבטיחות שהן מספקות:[4]
P-1 - רצועות שרוחבן אינו עולה על 12 מילימטר.
P-2 - רצועות שרוחבן אינו עולה על 6 מילימטר.
P-3 - רצועות שרוחבן אינו עולה על 2 מילימטר או ששטחן אינו עולה על 320 מילימטר רבוע.
P-4 - רצועות שרוחבן אינו עולה על 6 מילימטר ושטחן אינו עולה על 160 מילימטר רבוע.
P-5 - רצועות שרוחבן אינו עולה על 2 מילימטר ושטחן אינו עולה על 30 מילימטר רבוע.
P-6 - רצועות שרוחבן אינו עולה על מילימטר אחד ושטחן אינו עולה על 10 מילימטר רבוע.
P-7 - רצועות שרוחבן אינו עולה על מילימטר אחד ושטחן אינו עולה על 5 מילימטר רבוע.
