מאיר אביזוהר (אביזֹהר) (27 בספטמבר 1923 – 31 באוגוסט 2008) היה חבר הכנסת מטעם הרשימה הממלכתית בכנסת ה-7, חוקר מורשת בן-גוריון ומחבר ספרים בנושאי מדע המדינה והיסטוריה ארצישראלית.
חייו
אביזוהר נולד בירושלים. אביו, יהושע אביזֹהר (1882–1967), היה איש העלייה השנייה, ממניחי התשתית ללימודי הכימיה בארץ ישראל והבוטניקה של צמחי הארץ ומחבר ספרי הלימוד מהראשונים בעברית בשנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים. אמו, לאה בת דב לוין, הייתה מראשוני שכונת הפועלים. דודו, אחי אביו, ד"ר אהרון סינגאלובסקי, היה ממייסדי אורט העולמי ומקים רשת אורט ישראל.
אביזוהר למד בבית הספר היסודי והתיכון "בית הכרם" שבבית הכרם ובאוניברסיטה העברית. בנעוריו היה חבר תנועת "המחנות העולים" והצטרף למפא"י ב-1940, בגיל 17. ב-1942 הצטרף למחדשי ההתיישבות בקיבוץ חמדיה ונישא לאסתר קלוגר.
בשנת 1947 עזב עם משפחתו את הקיבוץ והחל ללמוד חקלאות באוניברסיטה העברית. במלחמת העצמאות השתתף בקרבות גדוד "מוריה" בירושלים ואחריה היה קצין תרבות והסברה. שימש כעורך "במחנה" בשתי תקופות 1949–1950, 1954–1957).
אביזוהר נטל חלק בשח"ל, מפעל ציוני ליישוב הנגב והערבה ונמנה עם הגרעין המייסד של העיר אילת ב-1951. נמנה עם "צעירי מפא"י" בתקופת בן-גוריון וכיהן תקופה מסוימת כדובר מפא"י. בשנים 1952–1953 עמד בראש האגף לפיתוח הנגב והערבה במשרד הפיתוח. חזר לשרת צה"ל בדרגת רב-סרן כעורך ראשי של "במחנה". ב-1958 חזר לאוניברסיטה ללמוד היסטוריה. בין השנים 1961–1965 הוא היה חבר מערכת "דבר" ועד 1963 חבר מערכת "הפועל הצעיר".
בשנת 1965 פרש אביזוהר עם בן-גוריון ממפא"י והיה בין מקימי רפ"י. היה העורך הראשון של ביטאון רפ"י, "מבט חדש" והתמודד מטעם המפלגה על מזכירות מועצת הפועלים בספטמבר 1965.[1] ב-1969 היה בין מקימי הרשימה הממלכתית בראשות בן-גוריון וכיהן כחבר הכנסת מטעמה בכנסת השביעית. בנובמבר 1970 התפטר אביזוהר מראשות הסיעה בכנסת,[2] ולאחר מכן עמד בראש קבוצת המיעוט ברשימה הממלכתית, שפרשה מהרשימה בינואר 1972[3] בעקבות התנתקות בן-גוריון מהרשימה הממלכתית והצטרפה למפלגת העבודה ב-1973. הוא עצמו נשאר במעמד סיעת יחיד אך תמך בקואליציה שבהנהגת העבודה ובתום הקדנציה פרש מפעילות פוליטית. ביולי 1973 הודיע על התמזגות סיעתו עם המערך,[4] במהלך כהונתו בכנסת היה חבר בוועדת החינוך והתרבות, בוועדת חוקה, חוק ומשפט ובוועדת העבודה.
אביזוהר קיבל תואר דוקטור מבית הספר לכלכלה של לונדון. החל בשנת 1970 שימש מרצה בחוג ללימודי עבודה אוניברסיטת תל אביב וב-1979 עבר לאוניברסיטת בן-גוריון, שבה כיהן כפרופסור. אביזוהר היה ראש המכון למורשת בן-גוריון בשדה בוקר ועמד בראש המפעל של פרסום יומני בן-גוריון ומחקרים אודות האיש ותקופתו. הוא עצמו ערך וכתב מבואות והערות לכרכי היומנים מהשנים שלפני הכרזת העצמאות.
היה נשוי לאסתר (לבית קלוגר, נפטרה ב-2004). השאיר אחריו בן ובת.
ספריו
- אקדמאים, פוליטיקאים וביטחון סוציאלי, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1975
- כסף לכל - התפתחות הביטחון הסוציאלי בישראל, הוצאת יריב, תל אביב, 1978
- הציונות הלוחמת - מבוא ליומן בן-גוריון ולזיכרונותיו (1939), הוצאת מוסד ביאליק והמרכז למורשת בן-גוריון, תל אביב, 1985
- בראי סדוק: אידיאלים חברתיים ולאומיים והשתקפותם בעולמה של מפא"י, הוצאת עם עובד והמרכז למורשת בן-גוריון, תל אביב, תש"ן - 1990, 447 עמ'[5]
- גולדה - צמיחתה של מנהיגה (1956-1921), הוצאת עם עובד, 1994
- מוריה בירושלים בתש"ח, גדוד החי"ש הראשון בקרבות ירושלים, הוצאת מחברות לספרות, 2002
ספרים בעריכתו
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ רק ארבע רשימות תתמודדנה בבהירות להסתדרות ברעננה, מעריב, 7 בספטמבר 1965
- ^ מ. שמריהו, אביזוהר התפטר מראשות סיעת ע"מ בכנסת, מעריב, 15 בנובמבר 1970
- ^ מ. שמריהו, ח'כ אביזוהר וכמה עסקנים פרשו מהרשימה הממלכתית, מעריב, 3 בינואר 1972
- ^ יהושע ביצור, ח"כ אביזוהר מצטרף למערך, מעריב, 5 ביולי 1973
- ^ ביקורת: יחיעם ויץ, נפש מפלגה, קתדרה 59, מרץ 1991, עמ' 170-165
