קורניצר נולד בווינה למרי (לבית דומן) ולאדולף קנטור, בני משפחה מוזיקלית שהוציאה מקרבה מספר חזנים. הוא החל את לימודיו המוזיקליים אצל אביו ולאחר מכן למד בווינה (אצל אונגר) ובברנו (אצל שמידט) השכלתו המוזיקלית כללה נגינה על פסנתר, שירה, חזנות עיבוד וניצוח.
בשנת 1900 לערך נישא לברטה לבית שמידט[1] ונולדה להם בתם ליזי (לוינזון).
סריקת עמוד 1 של גיליון 1 (אפריל 1927) של כתב העת "החזן היהודי"
ב-1898 היה מנצח המקהלה בבית הכנסת של ייהלבה, ב-1899–1905 היה החזן הראשי בקלטאו (אנ') ובשאטק (אנ') שבצ'כיה, ב-1906–1913 היה החזן הראשי של בית הכנסת הגדול "ירושלים" שבפראג, וב-1913 מונה כחזן הראשי בבית הכנסת הגדול של המבורג.
הקים[2] והיה העורך הראשי של כתב העת הדו-חודשי[3] "החזן היהודי" (Der jüdische Kantor) שיצא לאור בהמבורג ובברלין בין אפריל 1927 לאוגוסט 1938, שם פרסם מאמרים בנושא שאלות מעשיות בקשר בין החזן לשפה, בין הכותבים בכתב העת היה החזן מגנוס דוידזון (אנ').
ב-1926 פרסם את הספר "רוממות אל"[4] הכולל תווים לפרקי חזנות עם ובלי ליווי של עוגב וכן פרקי מקהלה, הן מקהלת גברים בלבד והן מקהלה מעורבת של גברים ונשים. ב-1933 הוציא לאור בהוצאת לסמן (Lessmann) ספר בשם "קולות יהודים" (Jüdische Klänge) ובו פרסם גם יצירות של מלחינים אחרים.
קורניצר כיהן גם כיו"ר איגוד החזנים היהודים בגרמניה (Allgemeiner Deutscher Kantoren-Verband) ושל התאחדות החזנים היהודים (Vereinigung jüdischer Kantoren). עמדה זו עזרה לו להשיג סרטיפיקט שבעזרתו הצליח בשנת 1939 לצאת את גרמניה לארץ ישראל.
לאחר עלייתו הוא התגורר בחיפה ועבד כחזן ומנצח המקהלה בבית הכנסת המרכזי בחיפה. בתקופה זו הוא פרסם יצירות נוספות וכן ערך ושידר תוכניות על מוזיקה בשירות השידור של פלשתינה מירושלים (אנ').
