בארצות הברית היא עבדה כמלצרית בבר ובמסגרת עבודתה פגשה את בעלה, ג'ון ויין בוביט, אשר היה בעבר חייל במארינס. השניים נישאו ב-18 ביוני1989, לאחר תקופת היכרות קצרה, דבר שאיפשר לה להישאר ולעבוד באופן חוקי בארצות הברית בעוד שקודם לכן הייתה מועמדת לגירוש. לאחר הנישואין החלה לורנה לעבוד כמניקוריסטית, בעוד בעלה עזב את הצבא ועבד במספר עבודות, ביניהן שומר סף. השניים התגוררו בעיר מנאסיס, במחוז "הנסיך ויליאם" במדינת וירג'יניה בארצות הברית.
נישואי השניים ידעו עליות ומורדות. משנכנסה לורנה להריון, בניגוד לרצונו של בעלה, הוא הכריח אותה לעבור הפלה מלאכותית. הדבר גרם לשבר ביחסיהם, במהלכו סירבה לורנה לקיים עם בעלה יחסי מין, והוא החל לבגוד בה. לטענתה, הוא כפה עליה יחסי מין באופן משפיל ובניגוד לרצונה.
האירוע
תצלום של אבר המין החתוך, בידי המנתח ג'יימס ט. סהן, במהלך המשפט
בליל ה-23 ביוני1993 לקחה לורנה סכין מטבח חדה באורך של כ-25 סנטימטרים, וחתכה את איבר מינו של בעלה בעודו ישן. היא נמלטה מן הדירה כשהיא אוחזת בסכין, באיבר הכרות ובחפצים נוספים, ובמהלך הנסיעה ברכב השליכה את האיבר מן החלון. לאחר מכן הגיעה לביתם של חברים, שם דיווחה למשטרה על המעשה. במקביל, בעלה התעורר והבין מה קרה לו, הוא הצליח לעצור את הדימום (בזכות הכשרתו הצבאית) והגיע יחד עם חברו לבית חולים באזור. בוביט איבד כשני שלישים מכל כמות הדם בגופו עד שהגיע לבית החולים שם ייצבו את מצבו. אנשי המשטרה, שקיבלו דיווח על הפשע האלים איתרו את הפין הכרות והביאו אותו לבית החולים שם הוא חובר בחזרה בהצלחה בניתוח שארך למעלה משמונה שעות והתבצע על ידי המנתח הפלסטי ד"ר דוד ברמן.
בעדותה במשטרה לורנה טענה כי עשתה את המעשה משום שבעלה היה "אנוכי" ומשום שהוא "תמיד קיבל אורגזמה וסיפק את עצמו, אבל מעולם לא גרם לה לאורגזמה". כמו כן, לפי עדות ידידתה הקרובה של לורנה, לורנה אמרה לה במפורש, שאם היא אי פעם תתפוס את בעלה בוגד בה, היא "תחתוך לו את הבולבול" והחוותה בתנועה את אשר היא עתידה לעשות לו.
יותר מאוחר (כאשר הועמדה לדין), לורנה שינתה את גרסתה המקורית ואמרה כי עשתה זאת כיוון שבעלה היה מכריח אותה לקיים יחסי מין. לורנה טענה כי בליל האירוע, בסביבות 3 בלילה, בוביט חזר עם חברו מלילה של בילויים ושתייה. היא התעוררה כאשר הוא נכנס למיטה, ואנס אותה. בעדותה במשפט היא טענה שהיא זוכרת כי כעסה עליו מאוד, היא הלכה למטבח לשתות מים, ראתה את הסכין החדה בכיור ומיד לאחר מכן הלכה למיטה וחתכה את האיבר. לטענתה, היא לא זוכרת שום דבר מהאירועים עצמם ורק כאשר היא התקשתה לבצע פנייה בעודה נוסעת מביתם המשותף, היא הבינה שהפין של בעלה בידיה והשליכה אותו מהחלון.
בעלה הכחיש סיפור זה וטען כי לאחר שחזר מבילוי עם חבריו ניסה לקיים יחסי מין עם לורנה בהסכמתה. לדבריו הוא נכשל בכך עקב היעדר זקפה, נרדם, והתעורר רק לאחר ביצוע המעשה על ידי לורנה.
המשפטים
ג'ון בוביט, הועמד ראשון לדין באשמת אונס בספטמבר 1993, הוא זוכה על ידי חבר מושבעים, שכלל 8 נשים ו-4 גברים, הזיכוי בא בעקבות קביעת המושבעים הנחרצת כי לא היו שום ראיות לאונס.
לעומתו, לורנה בוביט, הועמדה למשפט בגין הטלת מום וחבלה חמורה בתחילת 1994 (אחרי שהמשפט של בעלה נסתיים), במהלך משפטה התגייסו למענה ארגונים פמיניסטיים וארגונים דרום-אמריקאיים רבים, אשר הפגינו מחוץ לבית המשפט ודרשו כי היא תשוחרר לאלתר. במהלך המשפט, טענה בוביט שעשתה את המעשה בעקבות שנים של התעללות על ידי בעלה דאז, ג'ון בוביט. בסופו של דבר, בית המשפט החליט לשחרר אותה מחמת אי שפיות ופסק כי עליה להיות בהשגחה של בית חולים פסיכיאטרי למשך 45 ימים.
תוצאות האירועים
מיד לאחר המשפט ג'ון ולורנה בוביט התגרשו.
לאחר הפרשה, ג'ון בוביט השתתף במספר סרטים פורנוגרפיים כמו Frankenpenis וכן John wayne Bobbitt Uncut. הוא עבד במספר עבודות מזדמנות (כולל מוביל רהיטים וכומר). הספיק להתחתן עם אישה בשם דוטי ברוור ולהתגרש ממנה. ריצה עונש בכלא בגין גנבה, ונכון ל-2006 הוא נשוי לאישה בשם ג'ואן פארל. ב-2014 נפצע קשה בתאונת דרכים.
לעומתו, לורנה בוביט, שמרה על פרופיל נמוך, מאז הפרשה היא נעלמה מן הכותרות למעט מספר הופעות קצרות: בשנת 1995 עמדה בראשות ארגון פמיניסטי כראש קרן לנשים מוכות (ומיד לאחר מכן נעלמה וכך גם הארגון). בשנת 1998 נעצרה שוב על ידי המשטרה בגין אלימות במשפחה, הפעם היא תקפה את אמה (אוליביה גאלו) והכתה אותה בפניה, האישום נגדה הוסר על ידי האם מבלי שהן הגיעו לבית המשפט. בשנת 2002, היא הופיעה ברשת רדיו מקומית בארצות הברית ותרמה חזייה חתומה שלה לטובת קבוצת בייסבול של נשים. נכון לחודש ספטמבר 2014 היא עוסקת בנדל"ן, נשואה ואם לילד ומתגוררת בעיר גאינסוויל במדינת וירג'יניה.
