כתובות פרוטו-סינאיות

הכתובות הפרוטו-סינאיות הוא כינוי לקבוצת כתובות עתיקות, מתוארכות לאלף השני לפני הספירה, שהתגלו בשני אתרים, בסרביט אל-ח'אדם שבסיני ובואדי אל-חול שבמצרים. בכתובות אלו, לפי ההשערה, נבחרו סימנים מכתב ההירוגליפים או מכתב היראטי מצרי, והוסבו לכתב פרוטו-כנעני, הוא האלפבית העיצורי הראשון. עם זאת, הכתובות עדיין לא פוענחו במלואן. הכתובות מוואדי אל-חול מתוארכות למאה ה-18 לפנה"ס, והכתובות מסרביט אל-ח'אדם מתוארכות למאה ה-19 או המאה ה-15 לפני הספירה. מספר קטן של חפצים מארץ ישראל נושאים כתב דומה, והם מתוארכים למאות ה-17 או 16 לפני הספירה.

הכתובות הפרוטו-סינאיות מסרביט אל-ח'אדם

מקטע מכתובת פרוטו-סינאית, ובו רצף האותיות "עת ; מתלבעלת" (בשתי שורות היורדות באלכסון משמאל לימין)

כ־30 או 40 כתובות בכתב זה התגלו עד כה בסרביט אל-ח'אדם, אתר בדרום-מערב חצי האי סיני אליו נשלחו עובדים ממצרים לשם כריית אבן טורקיז. רבים מהעובדים והאחראים עליהם היו מדרום-מערב אסיה, אשר משערים כי שפתם הייתה שמית, מהענף השמי המערבי - אולי כנענית. הכתובות בסרביט אל-ח'אדם נמצאו בעיקר בסביבת המכרות, ומקצתן על פסלונים במקדש לאלה חָתְחוֹר, אלת-המכרות במיתולוגיה המצרית.

הכתובות הראשונות התגלו בחורף 1904–1905 על ידי האגיפטולוג הבריטי סר פלינדרס פיטרי. משלחות מאוניברסיטת הארוורד גילו נוספות בשנות השלושים, וארכאולוגים ישראליים הוסיפו עליהן בתקופת השליטה הישראלית בסיני.

ספינקס שנמצא בסרביט אל ח'אדם, ועליו כיתוב מצרי שמשמעותו "אהוב חתחור, גבירת הטורקיז", וכיתוב פרוטו־סינאי שמשמעותו "אהוב בעלת"

למרות מעל מאה שנות מחקר, רק מקטע אחד בכתובות פוצח. בשנת 1916 האגיפטולוג הבריטי סר אלן גרדינר פענח את המילה "לבעלת", שמשמעותה 'לגברת', 'לגבירה'. פעמים רבות המילה "מאהב", שמשמעותה 'אהוב', באה אחרי "בעלת".

הכתובת משקפת נקודות דמיון גרפיות לכתב ההיראטי, שהוא צורה מפושטת וסדירה של ההירוגליפים. באמצע המאה ה-20, הציג הארכאולוג-בלשן ויליאם אולברייט, תאוריה שלפיה הכתב הכנעני נגזר מההיראטי, לאחר תהליך אקרופוניה ומעבר מכתב ציורים לאבג'ד (כתב עיצורי). התאוריה של אולברייט התקבלה היטב במחקר וקודמה מעט בשנים שלאחר מכן, אך לאחר שההתקדמות בפענוח הכתבים נעצרה, עלו חששות שהתאוריה אינה מבוססת דיה.

פרופסור אורלי גולדווסר משערת שהאלפבית העיצורי הומצא כאן לראשונה בהיסטוריה של תולדות הכתב, על ידי עובדים כנענים חופשים שעבדו במקום. על פי השערתה זו, עובדים אלה ששפתם הייתה כנענית, לא ידעו קרוא וכתוב ואמצו מספר סימני הירוגליפים תוך שימוש בצליל המילה הכנענית המתאימה. דווקא משום שלא ידעו את הכתבים הפיקטוגרפיים היו חופשיים ליצור שיטת כתב חדשה ופשוטה יותר שאינה מצריכה לזכור מאות סימנים.^[1] גולדווסר בחנה אסטלה לכבודו של חבדד, בעל משרה בסרביט אל-ח'אדם ממוצא כנעני, ומצאה שגיאת כתיב, שלדעתה מצביעה על כך שאנשיו השתמשו בכתב הפרוטו-סינאי.

אחת הכתובות הארוכות ביותר מסרביט אל-ח'אדם מפורשת לעיתים ככתובת נדר פיניקית מוקדמת במיוחד לתשופ.^[2]

הכתובות מואדי אל-הול

ערך מורחב – כתובת ואדי אל-הול

כתובות ואדי אל-הול הן שתי כתובות ארכאולוגיות שנחקקו בסלעים, אשר התגלו בשנת 1999 על ידי ג'ון ודבורה דרנל, ומתוארכות לשנת 1800 לפנה"ס לערך.

ראו גם

• השתלשלות כתבים מהכתב הפרוטו-סינאי
• אלפבית פרוטו-כנעני
• אלפבית פיניקי
• אלפבית עברי
• אבג'ד

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כתובות פרוטו-סינאיות בוויקישיתוף

• כתובות פרוטו-סינאיות באתר ancient scripts (באנגלית)
• "כתובת ואדי אל-חול" - תמונות באתר West Semitic Research Project
• The genesis of the alphabet and its development in the second millenium B.C. (1988)(הקישור אינו פעיל), דיסרטציה של בנימין זאס, כוללת קטלוג מלא של כתובות סרביט אל-ח'אדם

הערות שוליים

1. אורלי גולדווסר, יציאת מצרים של הכתב, באתר הארץ, 12 באפריל 2012.
2. Aren Max Wilson-Wright, Sinai 357: A Northwest Semitic Votive Inscription to Teššob, Journal of the American Oriental Society 136, 2016, עמ' 247–263 doi: 10.7817/jameroriesoci.136.2.247 – לפי פירוש זה, תוכן הכתובת הוא: ”אל תתֿפ נדר מלא בבמנ כ שמע אמר ורבצנ”, כלומר "לְתשופ, נדר <אשר> מילא בבמן (שם פרטי) כי שמע אמרו (דברו) וירביצני (ייתן לי לנוח, ראו תהילים, כ"ג, ב')".