האנדרטה שהשתמרה בצורה הטובה ביותר הייתה מצבת זיכרון מגרניט ורוד, שהתגלה על ידי שארל דה לספס, בנו של פרדיננד דה לספס, ב־1866, 130 קילומטרים מסואץ ליד כרבת במצרים. היא הוקמה על ידי דריווש הגדול, מלך של האימפריה הפרסית העתיקה, שמשל מ־522 לפנה"ס ועד 486 לפנה"ס. האנדרטה, הידועה גם כמצגת שאלוף, מתעדת את בניית תעלה הקודמת לתעלה סואץ המודרנית בידי הפרסים, תעלה דרך ואדי טמילאת, המחברת את ביבסטיס, ענף של הנילוס, עם אגם תמסח שהיה באותה תקופה ממחובר למפרץ סואץ בדרכים טבעיות[2]. המטרה המצוינת של התעלה הייתה יצירת דרך משלוח סחורות דרך הנילוס ודרך הים האדום בין מצרים לבין פרס.
״אומר המלך דריווש: אני פרסי; בצאתי מפרס כבשתי את מצרים. אני הזמנתי לחפור תעלה זו מהנהר שנקרא הנילוס וזורם במצרים, לים שמתחיל בפרס. לכן, כשתעלה זו נחפרה כפי שביקשתי, סירות יצאו ממצרים דרך תעלה זו לפרס, כפי שהתכוונתי.״
הערות שוליים
^William Matthew Flinders Petrie, A History of Egypt. Volume 3: From the XIXth to the XXXth Dynasties, Adamant Media Corporation, ISBN 0-543-99326-4, p.366
^Barbara Watterson (1997), The Egyptians, Blackwell Publishing, ISBN 0-631-21195-0, p.186