כריסטיאן איפוליט פרנסואה ז'ורז' בוש-וילנב (בצרפתית: Christian Hippolyte François Georges Bouche-Villeneuve; 29 ביולי1921 – 29 ביולי 2012), הידוע בשם העטכריס מרקר (בצרפתית: Chris Marker) היה סופר, צלם, במאי, אמן מולטימדיה ויוצר תיעודי צרפתי.
נולד בצרפת ב-29 ביולי1921. במלחמת העולם השנייה הצטרף למאקי (maquis), קבוצות לוחמי גרילה של תנועת ההתנגדות הצרפתית במלחמה. לאחר המלחמה החל לכתוב ולביים סרטים, בשלהי שנות ה-40. החל את דרכו כמשורר, סופר ומבקר בכתב העת הצרפתי "אספרי". הוא נסע במדינות סוציאליסטיות רבות ותיעד את מה שראה בסרטים וספרים. כמה מסרטיו הראשונים נעשו במשותף עם אלן רנה (ביניהם "גם פסלים מתים", 1950–1953; "לילה וערפל", 1955). על הפקת סרטיו המוקדמים של מרקר, ועוד שנים לאחר מכן, היה אמון אנטול דאומן (Anatole Dauman), אשר הפיק עבורו את "יום ראשון בבייג'ינג" ו"מכתב מסיביר".
רק בשנת 1962 הפך מרקר ידוע בעולם, עבור סרטו הקצר "המזח" (La jetée). הסרט מספר על ניסוי בנסיעה בזמן שנערך לאחר מלחמה גרעינית. באמצעות סדרה של תצלומים שצולמו ופותחו בפוטומונטז' של קצב משתנה, עם קריינות מוגבלת ואפקטים קוליים, יצר מרקר מבע קולנועי חסר תקדים. סרט זה היווה מקור השראה לבמאים רבים, בהם הבמאי מאמורו אושיי (Mamoru Oshii) בסרט הפעולה "המשקפיים האדומים" (1987, The Red Spectacles), וכן השראה לסרטו המוערך של טרי גיליאם, "12 קופים" (1995), בו כריס מרקר בעצמו היה שותף לכתיבת התסריט.
בשנת 1982 השלים מרקר את סרטו "Sans Soleil", אשר מתח את גבולות ז'אנר הסרטים התיעודיים. הסרט הוא מעין מונטאז', ערבוב חלקים של סרט תיעודי עם הערות בדיוניות ופילוסופיות, אשר יצר אווירה של חלום ומדע בדיוני. הנושאים המרכזיים בעלילה הם יפן, אפריקה וזיכרון הנסיעה. בסרט ישנה מחווה לסרט "ורטיגו" של אלפרד היצ'קוק, בסיקוונס באמצע הסרט המתרחש בסן פרנסיסקו.
בשנת 2007 יצאה מהדורה משותפת לסרטים "Jetée La" ו"Sans Soleil", אשר כללה חיבור קצר מאת מרקר בשם "עבודה בתקציב שרוך נעל". בחיבור הודה מרקר כי כל הצילומים בסרט "Sans Soleil" צולמו עם מצלמת פילם, ואת הקלטות השמע הקליט על קלטות סליל פרימיטיביות. מרקר גם ציין כי רק סצנה אחת קצרה ב"המזח" היא של תמונה נעה, זאת מכיוון שמרקר יכול היה לשאול את המצלמה רק לצהריים אחד במהלך צילומי הסרט.
לאורך הקריירה שלו, כריס מרקר כמעט ולא התראיין, וצולם לעיתים נדירות אף יותר. כשביקשו ממרקר תמונה של עצמו הוא נהג להציע תצלום של חתול, שהייתה החיה האהובה עליו.