שותפות הסחר המובילות של יוון, נכון ל-2017 הן איטליה, גרמניה, טורקיה, קפריסין, ובולגריה. יותר מ-60% מהיצוא היווני מוכוון למדינות באירופה, ועל פי נתוני 2022 סך נפח היצוא מיוון עומד על 55.7 מיליארד דולר, כ-25% מהם דלק מזוקק. סך כל היבוא עומד על 94.5 מיליארד דולר, ורובו מגיע מסין, גרמניה, רוסיה, איטליה ועיראק.
מאז שנת 2009, אז פרץ ביוון משבר חוב חמור (החוב עמד ב-2011 על כ-170% מהתמ"ג) הייתה המדינה במיתון שנמשך עד שנת 2017 ובמשטר צנע. בשנת 2011 ו-2012, צנח התמ"ג ביותר מ-6% בכל שנה. שיעור האבטלה הגיע לשיא של 26.9% באפריל 2013, אך נמצא בירידה ונכון ל-2023 עומד על 12%.[2]
היסטוריה
מחקר שבחן את התפתחותה ההדרגתית של התעשייה והספנות במדינה שרוב כלכלתה הייתה חקלאית והגיע למסקנה כי התוצר המקומי הגולמי ביוון בין השנים 1833 ל-1911 היה רק נמוך מעט מן הממוצע במדינות אחרות במערב אירופה. למרות זאת יוון ידעה בתקופה זו קשיים כלכליים והתמודדה עם אי-פרעון חובותיה בשנים 1826, 1843, 1860 ו-1893[3].
התפתחותה של יוון לאחר מלחמת העולם השנייה זכתה לכינוי "הנס הכלכלי היווני" (אנ'). בין השנים 1950 עד 1973 ידעה יוון שנים של צמיחה כלכלית מהירה בשיעור ממוצע של 7% בשנה, והייתה שנייה בעולם בקצב הגידול אחרי כלכלת יפן. שיעורי הצמיחה הגבוהים ביותר היו בשנות ה-50. לאחר 1970, האטה הכלכלה. השגשוג הכלכלי ביוון הסתיים בפתאומיות בשנת 1974 עם התמוטטות המשטר הצבאי ביוון.
כניסה לגוש האירו
יוון התקבלה לקהילה הכלכלית האירופית ב-1981 ומתוקף כך הייתה גם חברה באיחוד האירופי עם הקמתו. עם זאת, בתחילת שנות ה-90 נתוניה הכלכליים היו עדיין רחוקים מלענות על הקריטריונים של האיחוד להצטרפות לאיחוד המוניטרי האירופי. ב-19 ביוני 2000, לאחר שעמדה במספר קריטריונים (שיעור אינפלציה, גירעון תקציבי, חוב ציבורי, שיעור הריבית ארוכת הטווח, שער חליפין) בהתבסס על נתוני שנת 1999, היא התקבלה לאיחוד המוניטרי והפכה לאחת ממדינות גוש האירו. לאחר ביצוע בקרה כלכלית שבוצעה על ידי הממשלה החדשה בשנת 2004, התברר על ידי אירוסטט כי נתוני הגירעון התקציבי לשנת 1999 לא דווחו במלוא היקפם לנציבות.
רוב התיקונים בנתוני הגירעון התקציבי באו כתוצאה משיטות דיווח חשבונאי שונות על ידי הממשל החדש, כך למשל, רישום הוצאות על הזמנות ציוד צבאי בעת ההזמנה ולא בעת קבלת הציוד. אולם, היה זה ישומו הרטרואקטיבי של תקן ESA95 (שיושם מאז שנת 2000) על ידי אירוסטט, אשר הביא לשינוי שיעור הגירעון התקציבי לשנת 1999 והעלה אותו ל-3.38% מן התוצר המקומי הגולמי, מעל לגבול 3% שהיה תנאי לכניסה לגוש האירו. חשיפה זו הביאה לטענות כי יוון לא עמדה למעשה בחמשת התנאים לכניסה לאיחוד הכלכלי, וכי למעשה נכנסה לאיחוד זה לאור נתונים מסולפים. בדו"ח ארגון ה-OECD לשנת 2005 על יוון נאמר במפורש כי "השפעת תקני החשבונאות החדשים על הנתונים הכלכליים לשנים 1997 עד 1999 הייתה בשיעור של 0.7 עד אחוז מן התוצר המקומי הגולמי; שינוי רטרואקטיבי זה בשיטת החישוב הניב נתוני גירעון העולים על 3% לשנת 1999, השנה שבה עמדה יוון בתנאי ההצטרפות לאיחוד הכלכלי האירופי." קביעה זו הביאה את שר האוצר היווני להודיע כי חישוב הגירעון התקציבי לפי תקן ESA97 הניבה פחות מ-3% גירעון תקציבי, וכי אותו תקן היה בתוקף בזמן החישוב ולכן יוון עמדה בתנאי ההצטרפות. בחודש ינואר 2010 גונתה יוון על ידי הנציבות האירופית על שסילפה מידע באשר לכלכלתה ואיפשרה ללחצים פוליטיים להשפיע על איסוף נתונים סטטיסטיים מדויקים[4]. אחת השגיאות הנפוצות באשר לגורמים למשבר בכלכלת יוון היא לבלבל בין משבר האשראי העולמי בשנת 2008 לבין כניסתה של יוון לגוש האירו. אף שעסקת החלפת מזומנים עם גולדמן זקס איפשרה ליוון "להסתיר" מיליארד דולר של חוב לאומי, אולם לעסקה זו הייתה השפעה בשנת 2001, לאחר כניסת יוון לגוש האירו ואיננה קשורה לשיטות החשבונאיות שנקטה יוון לצורך עמידה בתנאי גוש האירו[5].
מחקר שנערך על ידי יועצים בתחום חשבונאות משפטית מצא כי המידע שהועבר על ידי יוון למינהל הסטטיסטיקה של האיחוד האירופי, אירוסטט, מכיל התפלגות סטטיסטית המעידה על מניפולציה[6].
לאחר 15 שנים רצופות של גידול כלכלי, יוון נכנסה למיתון בשנת 2009. אחד המאפיינים המעידים על הלוואות-יתר ביוון בעשור הראשון של המאה ה-21 הוא היחס בין סכום ההלוואות לחסכונות, העולה על 100% במחצית הראשונה של שנת 2011.
בסוף שנת 2009 כלכלת יוון התמודדה עם מצב בו היחס שבין הגירעון התקציבי והחוב הממשלתי לבין התוצר המקומי הגולמי היה הגבוה ביותר באיחוד האירופי. הגירעון התקציבי לשנת 2009 היה 15.4% מן התוצר המקומי הגולמי. עובדה זו ועליה ברמת החוב הובילו לעלייה בהוצאות על הלוואות, אשר הובילו בסופן למשבר כלכלי חמור. יוון הואשמה בכך שניסתה להסתיר את שיעורו האמיתי של הגירעון התקציבי אל מול המשבר הכלכלי העולמי. ההאשמות בניסיונות הסתרה באו לאחר שינוי חד בתחזיות הגירעון התקציבי לאחר עליית הממשלה הסוציאליסטית החדשה באוקטובר 2009, משיעור של "6–8%" לפני הבחירות, לשיעור של 12.7% אחריהן (ואחר כך אף 15.4%).
כוח העבודה היווני, שבו כ-5 מיליון עובדים, עובד בממוצע את מספר השעות השני בגובהו בין מדינות ה-OECD, אחרי קוריאה הדרומית. במחקר אחר נמצא כי בין השנים 1995–2005 העובד היווני הממוצע עבד יותר שעות בשנה מכל עובד אחר באירופה, 1,900 שעות בשנה.
כתוצאה מן המשבר הכלכלי הנמשך ביוון ירדה התפוקה התעשייתית במדינה בשיעור של 8% בין מרץ 2010 למרץ 2011. אחד הענפים שנפגעו באופן הקשה ביותר היה ענף הביגוד, אחד הענפים הבולטים בכלכלת יוון. בענף הבנייה חלה ירידה של 73.1% בפעילות בין ינואר 2010 לינואר 2011. בתקופה שבין פברואר 2010 לפברואר 2011 חלה ירידה של 9% במכירות הקמעונאיות. בין השנים 2008 ל-2011 הייתה עליה חדה בשיעור האבטלה במשק היווני. ברבעון השני והשלישי של 2008 שיעור האבטלה עמד על 7.2%, באוגוסט 2011 היה שיעור האבטלה ביוון 18.4%, למעלה מ-900,000 עובדים מובטלים.
בשלהי שנת 2009, כתוצאה מצירוף של נסיבות לאומיות ובינלאומיות (משבר האשראי העולמי ותקציב לאומי בזבזני), כלכלת יוון עמדה בפני המשבר החמור בתולדותיה מאז שיקומה של הדמוקרטיה היוונית בשנת 1974, זאת לאחר שממשלת יוון תיקנה את תחזית הגירעון משיעור של 6% ל-12.7% מן התוצר המקומי הגולמי[7].
בתחילת שנת 2010 התברר כי מספר ממשלות ביוון סילפו דיווחים באשר לנתונים הכלכליים הרשמיים של המדינה כדי שיתאימו להנחיות המוניטריות של האיחוד האירופי. דיווחים מעוותים אלה איפשרו לממשלות יוון להתחייב להוצאות מעבר ליכולתה הכלכלית של המדינה, בעודם מסתירים את גודלו האמיתי של הגירעון הלאומי מן המפקחים מטעם האיחוד האירופי. בחודש מאי 2010 תוקן פעם נוספת שיעור הגירעון הרשמי ל-13.6% ביחס לתוצר, אחד הגבוהים בעולם[8].
משנתפרסמו הנתונים המתוקנים חלק משבר אמון בינלאומי ביכולתה של יוון לשלם את חובותיה. כדי למנוע אי-יכולת לפריעת חובות, במאי 2010 החליטו מדינות גוש האירו האחרות וקרן המטבע הבינלאומית לחבילת סיוע אשר כללה מתן הלוואה מיידית ליוון בגובה 45 מיליארד אירו, עם תוכנית להלוואות נוספות בסך כולל של 110 מיליארד אירו[9]. כתנאי להבטחת המימון נדרשה יוון לאמץ מדיניות קיצוב נוקשה כדי להשתלט על הגירעון[10]. הוחלט כי על יישום התוכנית יפקחו הנציבות האירופית, הבנק המרכזי האירופי וקרן המטבע הבינלאומית.
ב-15 בנובמבר 2010 תיקן אירוסטט את נתוני המימון והחוב של יוון לאחר ביצוע חקירה שיטתית באמצעות משלחת לאתונה, וקבע כי הגירעון התקציבי של ממשלת יוון בשנת 2009 היה 15.4% ואילו הגירעון הציבור היה 126% מן התוצר המקומי הגולמי, הגירעון הגדול ביותר (כאחוז מן התמ"ג) מבין כל מדינות האיחוד האירופי[11]. המשבר הכלכלי ובאופן מיוחד, מדיניות הקיצוב שדרשו מדינות האיחוד האירופי וקרן המטבע, זכו לתגובות זועמות בציבור היווני אשר התבטאו במהומות ובאי-סדר חברתי.
במהלך העשור השני של המאה ה-21 היה שיקום וב-2017 שב המשק היווני לצמיחה מתונה של כ־2%, תוך עלייה בהיקפי היצוא וההשקעות וירידה בגירעון[12]. יוון יצאה מתוכנית החילוץ האחרונה שלה במאי 2018[13]. ב-2021 צמחה הכלכלה ב-8% וב-2022 ב-6%. ב-2023 כלכלת יוון צמחה ב 2% בעיקר עקב האטה ביצוא למדינות האיחוד האירופי. בנוסף, ב-2023 יוון חזרה לרמת דירוג אשראי סולידית[14].
יוון נהנית מרמת חיים גבוהה. מדד הפיתוח האנושי ביוון גבוה מאוד והיא מדורגת 29 בעולם במדד זה בשנת 2011[15]. על פי נתוני אירוסטט (מינהל הסטטיסטיקה של הנציבות האירופית) כוח הקניה של תושבי יוון בשנת 2008 היה בשיעור 94% מן הממוצע באיחוד האירופי.
התעשיות העיקריות ביוון הן תיירות, ספנות, ייצור תעשייתי, מזון ועיבוד טבק, טקסטיל, תעשיות כימיות, תעשיות מתכת, מכרות ודלק. שיעור הגידול בתוצר המקומי הגולמי ביוון מתחילת שנות ה-90 היה גבוה מן הממוצע במדינות האיחוד האירופי. אולם, כלכלת יוון מתמודדת עם קשיים משמעותיים, כולל גידול מהיר בשיעור האבטלה, מגזר ציבורי לא יעיל, כולל תופעות של בירוקרטיההעלמת מס ושחיתות ותחרותיות נמוכה[16]. ליוון את הדירוג הנמוך ביותר מבין מדינות האיחוד האירופי במדד תפיסת השחיתות (מקום 78 בעולם), מדד החופש הכלכלי (מקום 88) ומדד התחרותיות העולמי (מקום 90)[17]. שחיתות, לצד גביית מיסים נמוכה, הם גורמי המפתח למצוקתה הנוכחית של כלכלת יוון והאתגרים שעימם תצטרך להתמודד כדי להתגבר על המשבר החוב הלאומי.
יוון היא מדינת רווחה המספקת לאזרחיה שורה של שירותים חברתיים כגון מערכת בריאות ציבורית ותוכניות פנסיה. תקציב יוון לשנת 2012 מקצה למדינת הרווחה (לא כולל הוצאות על חינוך) כ-22,487 מיליארד אירו (מתוכם 6,577 מיליארד אירו לפנסיה, 15,910 מיליארד אירו לביטוח לאומי והוצאות בריאות), המהווים 31.9% מכל הוצאות הממשלה.
המגזר הראשוני
חקלאות ודיג
עצי זית באי תאסוס ביוון
בשנת 2010 הייתה יוון היצרנית הגדולה ביותר באיחוד האירופי של כותנה (בהיקף של 182.8 אלף טונות), השנייה באיחוד בתנובת אורז (229.5 טונות) וזיתים (147.5 טונות), השלישית בתנובת תאנים (11 אלף טונות) עגבניות (1.4 מיליון טונות) ואבטיחים (578.4 אלף טונות), ורביעית בטבק (22 אלף טונות). החקלאות מהווה 3.3% מן התוצר הלאומי הגולמי ביוון ו-12% מכוח העבודה היווני עוסק בחקלאות.
יוון אחת המדינות המפיקות את התועלת הרבה ביותר ממדיניות החקלאות המאוחדת של האיחוד האירופי. כתוצאה מכניסת יוון לקהילה האירופית שופרה באופן ניכר התשתית החקלאית היוונית והתפוקה השתפרה. בין השנים 2000 ו-2007 עלה מספר העוסקים בחקלאות אורגנית ביוון ב-885%, השינוי הבולט ביותר באיחוד האירופי.
בשנת 2007 חלקו של הדיג היווני היווה 19% מן הדיג האירופי בים התיכון והיא הייתה שלישית בכמות הדגה (85,493 טונות) וראשונה במספר ספינות הדיג בים התיכון בין חברות האיחוד. יוון הייתה במקום ה-11 באירופה בכמות הכוללת של הדגה.
מגזר השירותים
ספנות
ענף ספנות היווה באופן מסורתי ענף תעסוקתי מרכזי בכלכלת יוון מאז ימי קדם. בשנת 1813 היו בצי הסוחר היווני 615 אוניות. צי הסוחר המודרני של יוון התהווה לאחר מלחמת העולם השנייה כאשר אנשי עסקים יוונים החלו קונים מספר רב של אוניות אותן מכר הממשל האמריקאי כעודפים שלאחר המלחמה. בשנות ה-60 של המאה ה-20 כמעט הוכפל גודלו של צי הסוחר היווני הודות להשקעות של אילי הספנות אריסטוטלס אונאסיס וסטאברוס ניארכוס.
על פי דוח של ועידת האומות המאוחדות לסחר ולפיתוח, משנת 2010, צי הסוחר היווני הוא הגדול בעולם ומהווה 15.96% מכלל מעמס צי הסוחר העולמי. המעמס הכולל של צי הסוחר היווני הוא 186 מיליון טונות. צי הסוחר היווני מייצג 41.9% מן המעמס הכולל של הצי הסוחר של מדינות האיחוד האירופי. זאת, על אף שמספר האוניות בצי הסוחר היווני הצטמצם במידה ניכרת משיא של כ-5,000 אוניות בשלהי שנות ה-70. בשנת 2010 הפליגו בצי הסוחר היווני 3,150 אוניות, עובדה המציבה אותו במקום הרביעי בין ציי הסוחר בעולם.
צי הסוחר היווני מכיל 22.5% מכלל מעמס המיכליות בעולם, ו-16.8% מכלל מעמס אוניות הצובר בעולם. תעשיית הספנות מהווה את אחת התעשיות החשובות ביוון. לספנות נתח של 6% מן התוצר הלאומי הגולמי וביוון 160,000 עובדי ספנות (4% מכוח העבודה). בשנת 2010 הכניסה תעשיית הספנות 15.4 מיליארד אירו. ביוון פועלות כ-750 חברות ספנות שונות.
בין השנים 1949 ועד שנות ה-80 הייתה תקשורת טלפונית ביוון מונופול ממשלתי שהופעל בידי ארגון התקשורת ההלני (ביוונית:Οργανισμός Τηλεπικοινωνιών Ελλάδος Α.Ε.), הידוע יותר בראשי תיבות OTE. למרות ליברליזציה של שוק התקשורת ביוון החל משנות ה-80, OTE ממשיכה לשלוט בשוק זה והפכה לאחת מחברות התקשורת הגדולות בדרום-מזרח אירופה. מאז שנת 2011 הפכה חברת דויטשה טלקום (Deutsche Telekom) לבעלת השליטה ב-OTE והיא מחזיקה ב-40% ממניותיה, בעוד ממשלת יוון הותירה בידה 10% מן המניות. ל-OTE 13 חברות בנות בארבע ממדינות הבלקן, כולל חברת הטלפון הסלולרי הגדולה ביוון "קוסמוט" (Cosmote).
חברות הטלפון הסלולרי נוספות הפעילות ביוון הן Wind Hellas ווודאפון. המספר הכולל של טלפונים סלולרים ביוון בשנת 2009, על פי נתוני החברות, הוא למעלה מ-20 מיליון, חדירה של 180% ביחס למספר אזרחי המדינה. ביוון אף 5.93 מיליון מנויי טלפון קוויים.
דירוגה של יוון במדד שימוש אישי באינטרנט הוא נמוך ביחס למדינות אירופה. מתוך 27 מדינות האיחוד האירופי יוון מדורגת במקום ה-26, יחד עם בולגריה, עם חדירה של 47% לשוק. נתון זה הוא הרבה מתחת לממוצע של 69% באירופה. מאותה סיבה יוון אף מדורגת במקום השני באיחוד האירופי באחוז האוכלוסייה אשר מעולם לא השתמש באינטרנט, 52% מאוכלוסייתה. בשנת 2009 השתמשו באינטרנט 4.791 מיליון איש ביוון.
תיירות, במובנה המודרני, החלה לשגשג ביוון לאחר שנות ה-50 של המאה ה-20, אף שכבר בימי קדם, לאחר סיפוחה של יוון לאימפריה הרומית, היו רומאים עשירים רבים שביקרו במרכזי ההגות של יוון כדי להרחיב השכלתם. מאז שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 ענף התיירות ביוון גדל באופן ניכר, גידול נוסף בא בעקבות אולימפיאדת אתונה בשנת 2004.
מדי שנה מבקרים ביוון למעלה מ-17 מיליון תיירים. בשנת 2009 ביקרו ביוון 19.3 מיליון תיירים, גידול ניכר לעומת 17.7 מיליון תיירים בשנת 2008. הכנסות מתיירות היוו 18.2% מן התוצר הלאומי הגולמי בשנת 2008. על פי דו"ח ארגון ה-OECD, התייר הממוצע מוציא ביוון 1,073 דולר, דבר המציב את יוון במקום העשירי בעולם בהוצאות תיירים. מספר המשרות בשוק היווני הקשורות במישרין או בעקיפין לענף התיירות היה כ-840,000 עובדים בשנת 2008, 19% מכוח העבודה ביוון.
המשרד הממשלתי האחראי לענף התיירות ביוון הוא משרד התרבות והתיירות. ממשלת יוון אף מחזיקה בארגון התיירות היווני הלאומי אשר מטרתו לקדם תיירות ליוון. בשנת 2009 דירגה הוצאת לונלי פלנט את העיר סלוניקי במקום החמישי בעולם בין "ערי המסיבות", לצד ערים כמונטריאול ודובאי[18]. בשנת 2001 דורג האי סנטוריני כאי הטוב באירופה על ידי המגזין Travel + Leisure, אותו מגזין דירג את האי מיקונוס במקום החמישי באירופה באותו דירוג[19][20].
תחבורה
אגנטיה אודוס הוא כביש מהיר לחיבור צפון-מזרחה של יוון עם צפון-מערבה המהווה קטע מהכביש הטראנס-אירופי E90
בשנת 2010 פעלו ביוון 81 שדות תעופה, מהם ב-67 היו מסלולי נחיתה סלולים, ב-3 היו מסלולים ארוכים מ-3 ק"מ. שני שדות תעופה ביוון מסווגים כ"בינלאומיים" על ידי רשות התעופה האזרחית ההלנית, אולם מ-15 שדות תעופה ביוון קיימות טיסות בינלאומיות. בנוסף פועלים ביוון 9 מנחתימסוקים.
ליוון אין חברת תעופה לאומית, אולם ענף התעופה האזרחית ביוון נשלט על ידי חברת אולימפיק, החברה הגדולה במדינה במספר יעדיה, ועל ידי חברת אגאן איירליינס, הגדולה ביוון במספר נוסעיה. בין השנים 1975 - 2009 הייתה חברת אולימפיק, חברת התעופה הלאומית של יוון, אולם קשיים כלכליים אילצו את הפרטת החברה בשנת 2009. חברות אולימפיק ואגאן זכו בפרסים על שרות לנוסע. בשנת 2009 זכתה אגאן באות "חברת התעופה האזורית הטובה באירופה" המוענק על ידי חברת הייעוץ סקייטרקס (Skytrax) ואף לשני אותות זהב ואות כסף מהתאחדות חברות התעופה האירופית האזורית (ERA), בעוד אולימפיק זכתה לאות כסף כ"חברת התעופה של השנה" מאותו ארגון ולציון לשבח ממגזין התיירות קונדה נאסט טראבלר.
רשת הכבישים ביוון אורכה 116,711 ק"מ, מהם 948 ק"מ של כבישים מהירים, נתון המדרג את יוון במקום ה-37 בעולם. מאז הצטרפות יוון לאיחוד האירופי נבנו מספר כבישים מהירים במדינה כחלק מרשת הכבישים האירופית, במימון חלקי של האיחוד האירופי. בשנת 2007 דורגה יוון במקום השביעי באירופה בהיקף הסחורות ששונעו בכבישיה, כמעט 500 מיליון טונות.
אורך רשת מסילות הרכבת ביוון הוא על פי הערכה 2,548 ק"מ. הרכבות ביוון מופעלות על ידי חברת TrainOSE, חברה בת של ארגון הרכבות ההלני (ביוונית: Οργανισμός Σιδηροδρόμων Ελλάδος or Ο.Σ.Ε. (OSE). רוב רשת מסילות הרכבת ביוון (1,565 ק"מ) הן ברוחב תקני ויתרתן הן מסילות צרות. 764 ק"מ מן המסילות מחושמלות. רשת מסילות הרכבת ביוון קשורה לרשתות מסילות רכבת בבולגריה, מקדוניה, וטורקיה. ביוון שני קווי רכבות פרבריים, באתונה ובסלוניקי, באתונה פועלת אף מערכת רכבת תחתית ומערכת נוספת נמצאת בשלבי בניה.
נמל הסחורות הגדול ביוון הוא אגיו תאודורי במחוז קורינתוס. נמל סלוניקי הוא השני בהיקף תנועת הסחורות ביוון, ונמל פיראוס השלישי. היקף תנועת הסחורות בנמלי יוון בשנת 2010 היה 124.38 מיליון טונות, ירידה משמעותית לעומת 164.3 מיליון טונות בשנת 2007. נמל המכולות העיקרי במדינה היה נמל פיראוס, בו עברו 513,319 TEU בשנת 2010. בשנת 2010 עברו בנמלי יוון 83.9 מיליון נוסעים, 12.7 מיליון מתוכם בנמל פאלוקיה באי סלמיס, ו-9.5 מיליון נוסעים בנמל פיראוס.
אנרגיה
ייצור האנרגיה ביוון נשלט על ידי חברת החשמל הציבורית (DEH)(ביוונית: Δημόσια Επιχείρηση Ηλεκτρισμού). בשנת 2009 סיפקה DEH 85.6% מן הדרישה לחשמל ביוון, ובשנת 2010 77.3% מן הדרישה. כמעט מחצית (48%) מייצור החשמל ב-DEH בשנת 2009 בא מתחנות הצורכות ליגניט, 20% מתחנות המופעלות בגז טבעי ו-12% היא אנרגיה הידרואלקטרית. ייצור חשמל בתחנות כוח פרטיות עלה בין השנים 2009 - 2010 ב-168%.
אנרגיה מתחדשת היוותה 8% מכלל צריכת האנרגיה ביוון בשנת 2008, זוהי עליה לעומת 7.2% בשנת 2006, אולם עדיין נתון זה נמוך מן הממוצע האירופי של 10% בשנת 2008. 10% מכלל האנרגיה המתחדשת ביוון בשנת מקורו באנרגיה סולארית, בעוד שרוב מקורות האנרגיה המתחדשת ביוון הם ביומסה ומיחזור. בהתאם להנחיות
הנציבות האירופית על אנרגיה מתחדשת, מטרתה של יוון הוא להגיע למצב שבו 18% מן האנרגיה במדינה בא ממקורות מתחדשים עד לשנת 2020. נכון לשנת 2011 אין ביוון תחנת כוח גרעינית, אולם בשנת 2009 הציעה האקדמיה היוונית באתונה כי יש לחקור את האפשרות להקמת תחנות כוח גרעיניות במדינה.
נכון לינואר 2011 ליוון יש רזרבות נפט של 10 מיליון חביות. חברת הדלק "הלניק פטרוליום" היא חברת הדלק הגדולה במדינה ואחריה "מוטור אויל הלאס". הפקת נפט ביוון היא 7,946 חביות ביום, והיא ממוקמת במקום ה-90 בעולם בין מפיקות הנפט. בשנת 2011 אישרה ממשלת יוון את תחילתם של חיפושי נפט וקידוחים בשלושה מקומות במדינה, בהערכה שניתן להפיק מהם 250 -300 מיליון חביות בתקופה של 15 עד 20 שנים ובשווי של כ-25 מיליארד אירו. סכסוך גבול ימי עם טורקיה מגביל חיפושי נפט בים האגאי.
קיימים מספר צינורות להולכת נפט וגז טבעי הנמצאים בשלבי תכנון ובנייה ביוון. בקו בורגס - אלכסנדרופולי, אשר יעביר נפט מרוסיה לבולגריה ומשם ליוון ולשאר מדינות אירופה וצפון אמריקה, יבנה בהשקעה של 800 מיליון אירו, מהם 23.5% מחברות יווניות. פרויקט נוסף הוא צינור גז המחבר בין טורקיה, יוון ואיטליה.
מערכת המיסוי
מערכת המיסוי היוונית היא מערכת מדורגת כיוון שיוון מיישמת שיטות מיסוי פרוגרסיבי. החוק היווני מכיר בשש קטגוריות של מקורות הכנסה לצורכי מס: נדל"ן, מיטלטלין, חקלאות, עסקים, עבודה שכירה ועבודה מקצועית. שיעור מס הכנסה על פרטים (להבדיל מתאגידים) ביוון נע 0% על הכנסות מתחת ל-12,000 אירו בשנה, ל-45% על הכנסה מעל 100,000 אירו בשנה. על פי הרפורמה בשיטת המס משנת 2010, בוטלו הזכאויות לפטור ממס. מס חברות ביוון ירד בשנת 2010 ל-20%, לעומת שיעור של 40% בשנת 2000. בשנת 2011 בלבד יהיה שיעור מס החברות 24%. השיעור המקסימלי של מס ערך מוסף עלה ביוון בשנת 2010 לשיעור של 23%, לעומת 19% בשנת 2009. שיעור המע"מ הנמוך ביותר הוא 6.5% על עיתונים, ירחונים וכרטיסים למופעי תרבות, בעוד ששיעור המע"מ על חלק מן השירותים המקצועיים הוא 13%. עובדים ומעבידים משלמים ביטוח לאומי ומס בריאות בשיעור כולל של 16% מן השכר במקצועות צווארון לבן ו-19.5% במקצועות צווארון כחול.
יוון סובלת משיעור גבוה מאוד של השתמטות ממס. ברבעון האחרון של שנת 2005 הגיע שיעור ההשתמטות מתשלום מיסים ל-49%, בעוד שבינואר 2006 הוא ירד ל-41.6%. על פי הערכות קיימים כ-20 מיליארד אירו של יוונים המוחזקים בחשבונות בנקים בשווייץ וכ-10,000 חברות בבעלות יוונית הרשומות במקלטי מס.
ממשלת יוון מנהלת שיחות עם ממשלת שווייץ, בדומה לממשלות בריטניה וגרמניה, במטרה למסות חשבונות בנק שווייצרים הנמצאים בבעלות אזרחי יוון. משרד האוצר היווני חשף כי על פי התוכנית חשבונות בנק שווייצרים בבעלות יוונית יאלצו לשלם מס, או לגלות מידע באשר לזהות בעל החשבון היווני לשלטונות המס ביוון. עד לתום שנת 2011 צפוי כי יושג הסכם לעניין זה בין ממשלות יוון ושווייץ[21].
משרד האוצר היווני צופה כי הכנסות המדינה ממיסים לשנת 2012 תהיינה בשיעור 52.7 מיליארד אירו (23.6 מיליארד ממיסוי ישיר ויתרתם במיסוי עקיף), עליה של 5.8% לעומת שנת 2011. העלייה העיקרית במיסוי לשנת 2012 צפויה בענף הדיור.
תמ"ג
ממוצע תוצר מקומי גולמי לנפש באזורי יוון השונים
על פי נתוני אירוסטט, מינהל הסטטיסטיקה של הנציבות האירופית, האזורים החשובים ביותר ביוון מבחינה כלכלית בשנת 2008 היו אטיקה (אשר תרמה 103.334 מיליארד אירו לכלכלת יוון), מרכז מקדוניה (35.458 מיליארד אירו), תסליה (12.905 מיליארד אירו), כרתים (12.854 מיליארד אירו), ומרכז יוון (12.530 מיליארד אירו). האזור בעל ההשפעה הכלכלית הפחותה ביותר ביוון הוא צפון הים האגאי (3.579 מיליארד אירו) ואחריו האיים היוניים (4.646 מיליארד אירו).
על פי נתוני תוצר מקומי גולמי לנפש, אזור דרום הים האגאי נמצא במקום הראשון ביוון (28,300 אירו לנפש), אחריו אטיקה (28,200 אירו), מרכז יוון (25,100 אירו). התוצר המקומי הגולמי לנפש הנמוך ביותר ביוון הוא במזרח מקדוניה ותראקיה (16,600 אירו) ומערב יוון (18,200 אירו). בשנת 2008 היה התוצר המקומי הגולמי הממוצע ביוון בשיעור 23,100 אירו לנפש, מתחת לממוצע האירופי של 25,000 אירו.
