ממאפייני כביש מהיר: הפרדה מפלסית והיעדר צמתיםממאפייני כביש מהיר: מסלולי האצה והאטה ורדיוס סיבוב מינימלי מותרממאפייני כביש מהיר: הפרדת מסלוליםממאפייני כביש מהיר: סימון נתיבים ושולייםממאפייני כביש מהיר: שילוט והבחנה בצבעיוממאפייני כביש מהיר: גדר בטיחותכביש מהיר בשעת לילה
כביש מהיר או דרך מהירה או דרך מבוקרת גישה (בלעז: אוֹטוֹסְטְרָדָה) הם דרך לרכבמנועי המיועדת לזרימת נפח תנועה גדול במהירות גבוהה. כביש חייב לענות על קריטריונים מסוימים כדי להיחשב כביש מהיר. בישראל מקובל גם הכינוי "אוֹטוֹסְטְרַדָה" – נגזרת של המילה האיטלקית לכביש מהיר (Autostrada).
מאפייני כביש מהיר
העלייה עליו נעשית באמצעות מסלול האצה, והירידה ממנו – באמצעות מסלול האטה.
אין צמתים, רמזורים, מעברי חצייה או מפגשי מסילות ברזל לאורכו.
השוליים מסומנים בבירור ועומדים בתקן נדרש של רוחב, גובה ויציבות.
נמנעת עליית בעלי חיים, בני אדם וכלים חקלאיים מצידיו, וקיימים הסדרים נאותים לאפשר חצייתם ללא הפרעה לתנועה.
קיים רדיוס קשת עיקול מינימלי המותר בכביש.
קיימת רמת שיפוע מקסימלית עבור כל ק"מ לאורך הכביש.
קיימת רמת שיפוע מינימלית לרוחב הכביש (לכיוון חלקו הפנימי או החיצוני) לצורך ניקוז מים.
קיים עובי מינימלי של כל שכבות הביסוס של הכביש (קרקע, יסוד, וכיסוי).
כללים אלה, בעיקרון, נהוגים בכל העולם אך עשויים להשתנות, ממדינה למדינה על פי התקן הנהוג בה.
דרך מסויגת גישה
במדינות רבות בעולם קיים דרג נוסף של כבישים, שמצד אחד אינם מהירים אך מצד שני יש בהם כמה מהמאפיינים של כביש מהיר. כבישים אלה נקראים דרכים מסויגות-גישה. הגדרתם של כבישים אלה משתנה ממדינה למדינה. המכנה המשותף לכבישים אלו ברוב המדינות הוא שגם בהם אין צמתים, רמזורים, מעברי חציה או מסילות ברזל והם ממוחלפים לכל אורכם. למרות זאת, בכבישים אלו לעיתים יש רק נתיב אחד לכל כיוון ולעיתים גם אין הפרדה בנויה בין הנתיבים. כמו כן, לעיתים המרחק בין המחלפים בכבישים אלו קטן יותר מהמרחק הדומה בכבישים מהירים. המהירות המרבית המותרת בדרכים אלה היא בדרך כלל נמוכה מזו שבדרכים מהירות. במדינות שבה קיימות דרכים מסויגות גישה ישנם תמרורים מיוחדים בכניסות וביציאות מדרכים אלה השונים מתמרורי הדרך המהירה. צבע השילוט וסימון מספר הכביש בדרכים אלו לפעמים זהה לאלו שבדרך מהירה, ולפעמים שונה; הדבר משתנה ממדינה למדינה.
כביש מהיר נועד אמנם לנסיעה מהירה, אך מגבלת המהירות בו (בין מרבית ובין מזערית) עשויה להשתנות ממדינה למדינה, מאזור לאזור, מכביש לכביש ואף ממקטע למקטע.
המדינה הידועה כליברלית ביותר בהתייחסה למהירות המקסימלית בכביש המהיר היא גרמניה, שם כבישים רבים נטולי מגבלת מהירות. אמנם, גם בכבישים שבהם אין מגבלת מהירות, מגדירה גרמניה, מהירות מרבית מומלצת של 130 קילומטר לשעה. המהירות המרבית המותרת ברוב מדינות אירופה נעה בין 110 קמ"ש ל-130 קמ"ש.
בישראל ישנה הבחנה במוסדות התכנון בין דרך מהירה לדרך פרוורית מהירה או דרך פרוורית מעויירת. בעוד הדרכים המהירות הרגילות מיועדות לתנועה בינעירונית, הדרכים הפרווריות המהירות הן דרכים מהירות במטרופולין שהמרחק בין המחלפים בהן הוא קצר בהשוואה לדרכים מהירות בינעירוניות. דרכים מהירות בינעירוניות מיועדות בדרך כלל להכיל מהירויות נסיעה של 110–120 קמ"ש, ודרכים פרווריות מהירות מיועדות להכיל מהירויות נסיעה של 90–110 קמ"ש. למרות זאת, מבחינת חוקי התנועה, אין כל הבחנה בין דרך מהירה לדרך פרוורית מהירה. בדרכים שמוצב בכניסות אליהן תמרור "דרך מהירה" (ראו למטה את התמרור הראשון בפסקה "תמרורים ייחודיים או אופייניים לכביש מהיר") המהירות המרבית המותרת היא 110 קמ"ש, אלא אם כן הוצב תמרור המורה על מהירות מיוחדת, גבוהה או נמוכה מ-110 קמ"ש.
בישראל, שילוט הכוונה לכביש מהיר יהיה בצבע כחול, לעומת כבישים לא מהירים שבהכוונה אליהם השילוט הוא בצבע ירוק. ישנם קטעי כביש בישראל הממוחלפים לכל אורכם ולעיתים צבע השילוט שהוצב בהם הוא כחול. עניין זה מטעה רבים לחשוב שמדובר בכביש מהיר, אך הגורם החוקי בישראל הקובע כביש כדרך מהירה הוא התמרור "דרך מהירה" המוצב בכניסות אליו.
^ 12התימרור במחלף עתלית שגוי וסותר את עצמו: לחולפים במחלף מדרום לצפון, לא מוצב תמרור המודיע על קצה דרך מהירה וגם לא צפונית מהמחלף עד חיפה, אך למתחברים לכביש במחלף לכיוון צפון – אין תמרור המודיע על כניסה לדרך מהירה. לחולפים במחלף מצפון לדרום מוצב תמרור המודיע על כניסה לדרך מהירה, וכן למתחברים לכביש במחלף לכיוון דרום.
,_StVO_1992.svg)
,_StVO_1992.svg)
