"כביש" – חלק הדרך המיועד לתנועת כלי רכב, או שנסלל או שופר לשם כך, או שתנועת כלי רכב נוהגת לעבור בו, למעט שולי הדרך;
— תקנות התעבורה, תשכ"א-1961, מתוך חלק א': כללי,
פרק ראשון: פרשנות. הגדרות
ובניגוד למשמעות הרחבה של המילה העברית נתיב, מוגדר שם גם
"נתיב" – חלק מרחבו של כביש, בין שסומן ובין שלא סומן, המספיק לתנועת טור אחד של כלי רכב, למעט רכב הנע על שני גלגלים;
— תקנות התעבורה, תשכ"א-1961, מתוך חלק א': כללי,
פרק ראשון: פרשנות. הגדרות
הגדרות דומות להגדרות חוקיות אלו מקובלות כיום בכל העולם, והן דוחקות משמעויות יותר רחבות שהיו נפוצות בעבר.
כבישים מהווים רחובות בתוך ערים ויישובים ומחברים בינם לבין רחובות אחרים ובנוסף ישנן מערכות כבישים בין-עירוניות המחברות בין ערים ויישובים מרוחקים, לאורך קילומטרים רבים.
היסטוריה
קיימות דוגמאות היסטוריות רבות לבניית כבישים. המפורסמים שבהם הם הכבישים של הרומים והאינקה ששימשו לשליחים. הכביש העתיק ביותר הוא Sweet Track causeway שבאנגליה שנבנה בסביבות שנת 3800 לפני הספירה. בימי קדם היה עדיף להשתמש בתעבורה ימית מאשר בכבישים, במיוחד בגלל ההבדל בין הקיבולת של עגלה לבין סירה. במהלך המהפכה התעשייתית התפתחו הדרכים והחלו לכלול גם כבישים סלולים. ג'ון לאודון מקאדם פיתח את שיטת דרך סולינג. במקביל נסללו מסילות רכבות. מאז המאה ה-20 מיועדים הכבישים בעיקר לכלי תחבורה בעלי גלגלים. בארצות רבות משתמשים בכביש ככלי יעיל להעברת סחורות.
מאפייני הכביש
מאפייני הכבישים משתנים בהתאם למאפייני התנועה במקום בהם הם עוברים או הגדרת הדרך, כאשר החלוקה הבסיסית היא לדרך עירונית ודרך בין-עירונית.
מהירות הנסיעה בכבישים נגזרת מתנאי הדרך והתוואי שבו הם עוברים. בדרך-כלל, המהירות המותרת בכבישים בין-עירוניים גבוהה בהרבה ממהירות הנסיעה בדרכים עירוניות, המתאפיינות בתנועה של הולכי רגל ומעברי חציה. כביש מהיר הוא סוג ספציפי של דרך בין עירונית המיועד לזרימת נפח תנועה גדול במהירות גבוהה ועונה על קריטריונים מוגדרים.
כבישים מודרניים בכללותם כוללים פרט למיסעה (פני הכביש) גם חלוקה לכמה נתיבים המאפשרים תנועה מקבילה או מנוגדת ומסומנים באמצעות קו הפרדה צבוע. לרוב ההעדפה היא לקיומן של דרכים דו סטריות המאפשרות תנועה מנוגדת. ב-75 אחוז ממדינות העולם התנועה קדימה היא בנתיב הימני של הכביש[1].
רוחב הכביש ומספר הנתיבים ייגזר מנפח התנועה הצפוי בדרך: בדרכים עירוניות, העשויות להיות מוגבלות ברוחבן בשל מבנים, לרוב יהיה מספר נתיבים מצומצם. לעיתים בערים בהן יש עומס רב ונפח התעבורה אף גדל, ההעדפה תהיה לשנות כבישים דו סטריים עם נתיב אחד בכל כיוון לכבישים חד סטריים עם שני נתיבים. בדרכים בין עירוניות בהן התנועה מצומצמת יחסית, לרוב יהיה רק נתיב אחד בכל כיוון ועקיפה תתאפשר בעזרת הנתיב הנגדי, פרט למקומות בהם העקיפה מסוכנת. בדרכים בהן נפח התנועה גדול יותר יהיו לפחות שני נתיבים בכל כיוון וזאת כדי לאפשר עקיפה בכל שלב של הדרך. בכבישים מהירים יש לפחות שני נתיבים ובנוסף נהוג להפריד את הדרך לשני כבישים חד סטריים מרוחקים או להוסיף הפרדה פיזית לכביש רחב כדי למנוע תאונה חזיתית בשל רכב הסוטה מנתיבו.
על גבי הכביש יופיעו סימוני צבע שונים בנקודות עניין מסוימות כגון בהשתלבות דרכים, מעברי חצייה או לפני פסי האטה. כן מסומנים על הכביש חצים המשמשים כאמצעי נוסף להכוונת תנועה, פרט לתמרורים המופיעים בצידי הכביש ולעיתים מעליו. בכבישים מסוימים בהם מופעלת בקרת תנועה ייתכן שהמהירות בנתיב אחד או יותר, עצם התנועה[2] או כיוון התנועה[3] בו יוכתבו על ידי תמרורים דינמיים, בהתאם להחלטת מרכז בקרה. כן ייתכן שיועברו דיווחי תנועה באמצעות שלטים אלקטרוניים.
מחסום מרומזר בחציית כביש A970 עם מסלול שדה התעופה Sumburgh (שטלנד). הרמזור מופעל והמחסום נסגר ידנית לפני כל נחיתה או המראה.
מפגשי דרכים מופיעים הן בדרכים עירוניות והן בדרכים בין-עירוניות, בעיקר בתור צמתים. מעגלי תנועה נפוצים יותר בדרכים עירוניות ואילו בכבישים מהירים לא יהיו צמתים אלא מחלפים ודרכים משתלבות (נתיב האצה). מדרכות ומעברי חצייה למעבר הולכי-רגל יופיעו בעיקר בדרכים עירוניות אך עשויים להופיע גם בדרכים בין עירוניות (בעיקר בכניסה ליישובים). בכבישים בעלי נפח תחבורה גדול בהם נדרש מעבר הולכי רגל לעיתים יבנו גשר להולכי רגל. באופן דומה, בכבישים מהירים רבים יוצרים מעברים מיוחדים המיועדים לבעלי חיים ומאפשרים להם לעבור מעל או מתחת לנתיב הכביש מבלי להיפגע.
מפגשי דרכים נוספים אפשריים הם מפגש כביש-מסילה[4] או גשר מעל נהר (מקרה פרטי שלו – גשר נפתח מעל תעלה המאפשר מעבר כלי שיט). מקרה נוסף נדיר הוא כביש החוצה מסלול המראה שקיים בסקוטלנד.
התפתחות טכנולוגית בתחומי הנדסה שונים[5] לצד גידול בנפחי התחבורה ורכב פרטי בפרט הביאו לכך שרכיבי תשתית שונים נהיו נפוצים יותר, גם במקומות שבהם הדבר לא התאפשר בעבר (או לא היה כדאי כלכלית): גשרים, מנהרות, מחלפים עיליים מרובי נתיבים.
כמו כן, נוספו צורות תחבורה שונות לכלי רכב כגון מעבר מכוניות מקטע כביש אחד למשנהו באמצעות מעבורות.
כביש אגרה הוא כביש שהנסיעה בו כרוכה בתשלום. ישנם כבישי אגרה שבהם מוצבות עמדות-לתשלום לאורך תוואי-הכביש, ורק לאחר תשלום ניתן לנסוע עליו. קיימים כבישי אגרה שבהם התשלום הוא ביציאה מן הכביש, וכן כבישי אגרה שבהם מותקנות לאורך הכביש מצלמות, המאפשרות לחייב את הנהגים בתשלום בעבור נסיעתם באמצעות מנוי או כרטיס אשראי.
שלולית בצד הכביש בעקבות גשמי החורף
בכבישים או לצידם ישנם אמצעים שונים שמטרתם לשמור על בטיחות המשתמשים בדרך: מעקות בטיחות או חומות הפרדה (אנ') המונעים התדרדרות למדרון או מעבר לנתיב נגדי על ידי רכב סוטה, שלטים המתריעים לפני פנייה חדה, או פס צבע על הכביש שיוצר רעש חזק כאשר סוטים מנתיב וכן צבעים שאינם מחליקים כדי למנוע איבוד שליטה בעת בלימה. כבישים חדשים מתוכננים באופן שימנע הצטברות מי גשמים עליהם על ידי ניקוז (אנ') יעיל. כחלק מהמאבק בתאונות הדרכים, התווספו לכבישים גם אמצעים שנועדו לצמצם נזקים אפשריים במהלך תאונות דרכים, כדוגמת מעקות בטיחות סופגי אנרגיה (אנ'). כמו כן יש חיישני מהירות ומצלמות שנועדו לתעד נסיעה במהירות מופרזת או מעבר ברמזור באור אדום. בדרכים עירוניות נהוג לשים פסי האטה כאמצעי פיזי שמגביל את מהירות הנסיעה ויש מקומות שבהם יש שלט המציג את מהירות הרכב המתקרב כאשר הוא חורג מהמהירות המותרת. בעקומות חדות לעיתים משאירים כביש מרובד כדי למנוע החלקה בחורף. בנוסף ישנן מערכות תאורה, מחזירי אור וצבעים זורחים שמטרתם להבליט את סימוני הדרך בשעות הלילה.
איכות הסביבה
מנהרות מתחת למעבר אקולוגי בפארק לאומי בנף, קנדה. בולטים שני הנתיבים של אחד משני הכבישים החד סטריים המרכיבים את הכביש כולו.
סלילת כבישים בשטחים פתוחים ופראיים פוגעת לעיתים בתצורות הנוף, בעולם החי ובצמחייה. לקראת סוף המאה ה-20 הותקנו ברוב מדינות המערב תקנות וחוקים המחייבים את סוללי הכביש לוודא כי הפגיעה באיכות הסביבה תהיה מינימלית ככל האפשר, ואת בוני הכביש לפנות את כל פסולת הבנייה, אולם בפועל הדבר לא תמיד נעשה. ארגונים לשמירת הסביבה מוחים לעיתים קרובות נגד הקמת כבישים ראשיים באזורי טבע פראי. בישראל, לדוגמה, ארגונים ירוקים הפגינו רבות נגד התוואי המיועד של כביש 6 וביקשו שלא יעבור באזורים בהם הוא עלול לפגוע בסביבה המקומית.
בעיות נוספות שיוצרים הכבישים: פגיעה במגוון הביולוגי שמשני צדי הכביש הנובעת מהפרדה בין אוכלוסיות שונות של אותו מין, וכן תאונות דרכים בין בעלי חיים לכלי רכב, בהם נפגעים לעיתים גם בני אדם. פתרון המקובל במדינות אחדות לבעיה זו הם מעברים אקולוגיים, המאפשרים לבעלי החיים לחצות בנקודות מסוימות את הכבישים ללא סכנת פגיעה מצד כלי הרכב. בכבישים העוברים דרך בתי גידול של חיות בר, ניצבים שלטים המזהירים את הנהגים מפני חיות בר חוצות וניתנת זכות-קדימה לבעלי החיים.
^לא ברור מה המקור להעדפה זו. ישנה תאוריה שסוברת שנפוליאון הנהיג בצרפת ובכל חלקי אירופה שכבש, תנועה בצד הימני של הדרך בשל היותו שמאלי-ולכן העדיף שאויבו יגיע אליו מכיוון היד שאוחזת בחרב, אך היסטוריונים רבים דחו תאוריה זו. ב-25% ממדינות העולם בהן נוהגים בצד שמאל (בראשם: יפן, הממלכה המאוחדת ורוב הארצות שתחת השפעתה)-ישנם קולות רבים שקוראים לעבור לצד הימני כמו רוב העולם. אך כרגע, מהלך כזה לא עומד על הפרק, מפני שעל פי השערות שונות, עלות מהלך כזה במדינה גדולה יכול להגיע למיליארדי דולרים.
.jpg)
