הפיוט נכתב בימי הביניים באשכנז (גרמניה) ומחברו אינו ידוע. הוא נזכר כבר בספר הראבי"ה[1] במאה השתים עשרה. קיימים הבדלים קלים בין הנוסח של מנהגי אשכנז המערבי ואיטליה ובין הנוסח של מנהג פולין, ונראה שמנהג אשכנז המערבי הוא הנוסח המקורי, ונוסח פולין הוא נוסח מעובד.[2][3] קיימים גם שינויים קלים בכתבי היד השונים.[4] בצרפת ובוורמייזא לא אמרו פיוט זה כלל.[2]
מבנה הפיוט
בכל בית יש שלושה חלקים:
יעלה (משתנה) מערב
ויבוא (משתנה) מבקר
ויראה (משתנה) עד ערב
במילים המשתנות קיימות מילים שבדרך כלל מביעות תחינה או תפילה עם כינוי קניין של מדברים (אנחנו). והכוונה שהתפילה-תחנון-זעקה של כל ציבור המתפללים תעלה לפני האל מערב יום הכיפורים דרך יומו ועד נעילת החג לקראת הערב למחרת.
השיא הוא בשורה האחרונה: "וְיֵרָאֶה אֵלֵינוּ עַד עָרֶב". לא המענה הוא שְ"יֵרָאֶה", אלא הקב"ה עצמו.
המבנה הבסיסי בנוי על נוסח התפילה יעלה ויבוא שבתחילתה מופיע רצף הבקשות "יַעֲלֶה וְיָבֹא ויַגִּיעַ ויֵרָאֶה וְיֵרָצֶה".
סדר המילים הוא אקרוסטיכון של א"ב הפוך (תשר"ק). על מנת להשלים את הפיוט במלואו הבית האחרון מורכב משלוש מילים המתחילות באות א'. כך יש בפיוט 24 שורות ב-8 בתים.[5]
יחד עם הפיוט כי הנה כחומר (הנאמר בליל יום הכיפורים במנהג אשכנז המזרחי) מהווה פיוט זה את החלק "המוזיקלי" של תפילת ערב יום הכיפורים בקהילות אשכנז. לפיוט חוברו ניגונים רבים, החל מעולם החזנות האשכנזי הקלאסי דרך חצרות האדמורי"ם החסידיים, בהם ניגון חב"ד,[6] ועד למנגינות מודרניות.
לקריאה נוספת
מהדורה מדעית בתוך דניאל גולדשמידט, מחזור ליום הכיפורים, עמודים 10-11, ועמוד לד בהקדמה.