יסמין לארי (באורדו: یاسمین لاری; נולדה ב-1941) היא האדריכלית הראשונה בפקיסטן. היא ידועה בעיקר בשל מעורבותה במפגש בין אדריכלות וצדק חברתי. מאז פרישתה הרשמית כאדריכלית בשנת 2000, קרן המורשת של פקיסטן – ארגון לא-ממשלתי שהקימה המוכר על ידי האו"ם – לוקחת על עצמה עבודות סיוע הומניטרי ופרויקטים של שימור היסטורי בכפרים ברחבי פקיסטן. היא זכתה בפרס פוקואוקה (אנ') היוקרתי ב-2016 ובמדליית הזהב המלכותית של המכון המלכותי לאדריכלים בריטים ב-2023.
תחילת דרכה
יאסמין לארי נולדה ב-1941 בעיירה דרה גאזי חאן, בפנג'אב[1] ובילתה את שנותיה הראשונות בלאהור וסביבתה כחלק ממשפחת עיראקי ביראדרי הנודעת – קאסטה מוסלמית סונית. אביה זפארול אחסן, היה קצין בשירות המדינה ההודי, ועבד על פרויקטי פיתוח גדולים בלאהור ובערים אחרות, דרכם נחשפה לארי לארכיטקטורה. למדה בבית הספר על שם המלכה מרי בלאהור, ובתיכון באדביסטאן-א-סופיה משום שאביה רצה שהיא תלמד גם בפרסית ובערבית. לאחר מכן היא למדה במכללת קיניירד.[2] כשהייתה בת 15, עזבה לראשונה את פקיסטן כדי לנסוע ללונדון עם משפחתה.[1][3] בתחילה באו לחופשה, אך בסופו של דבר נשארו היא ואחאיה ללמוד באנגליה. לארי לא התקבלה לבית הספר לאדריכלות, ולמדה אמנות במשך שנתיים בלונדון. לאחר מכן התקבלה לבית הספר לארכיטקטורה, באוקספורד פוליטכניק(אנ').[1][3][4]
קריירה
אדריכלות (1964–2000)
לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר לארכיטקטורה באוקספורד ב-1964, לארי חזרה לפקיסטן בגיל 23 עם בעלה, סוהיל זאהיר לארי, ופתחה את משרד האדריכלים שלה בקראצ'י, סינד. היא הייתה האדריכלית הראשונה בפקיסטן.[3] בתחילה, היא התמודדה עם קשיים כאשר עובדים באתרי בנייה ערערו על סמכותה או הידע שלה בגלל מגדרה.[5]
לארי תכננה פרויקטים לדיור כמו פרויקט המגורים "אנגורי באג" (Angoori Bagh) מ-1978, שנחשב לפרויקט הדיור הציבורי הראשון בקנה מידה גדול בפקיסטן, וכן מבנים מסחריים כמו מלון טאג' מאהל בקראצ'י ב-1981, מרכז הכספים והמסחר של קראצ'י ב-1989, והמטה של חברת הנפט הלאומית של פקיסטן בשנת 1991.[3]
לארי פרשה בשנת 2000 מעיסוק באדריכלות, אך המשיכה לעסוק בפעילות שימור היסטורי בכך שהיא משמשת כיועצת של פרויקט אונסק"ו וכמנהלת של "קרן המורשת של פקיסטן".[7]
פעילות הומניטרית
לארי ובעלה הקימו בשנת 1980 את "קרן המורשת של פקיסטן".[1][4][8] מאז 2010, הקרן בנתה כ-50,000 בתים למטרות הומניטריות, כמו לקורבנות רעידות אדמה והצפות.[9][10] לארי מיישמת טכניקות בנייה מסורתיות וחומרים מקומיים, למשל בבנייה מחדש לאחר שיטפונות באזור עמק הסינד.[11] בשנת 2013, היא סייעה לכפריים במחוז אווראן שנפגעו ברעידת האדמה בבלוצ'יסטן.[11]
בשנת 2018 לארי עיצבה כיריים יעילים וחסכוניים שיתרונם על התנורים מסורתיים הוא שאינם פולטים עשן רעיל בתוך הבתים.[1][4] עיצוב הכיריים זכה בפרס World Habitat באותה שנה.[12]
פילוסופית עיצוב
על האדריכלות בדרום מזרח אסיה, אמרה לארי, "שני קצוות הספקטרום של שני העולמות שבהם אנו חיים ופועלים נתפסים בצורה הטובה ביותר במילותיהם של שני אדריכלים מפורסמים, מיס ון דר רוהה וחסן פתחי. מיס ון דר רוהה, אמן חיבור אלמנטים של בניין יחד ורב-אמן בפרטים, אמר: "אני מעוניין קודם כל בבניין טוב. ואז אני ממקם אותו במקום הכי טוב שאפשר'. לעומתו, חסן פתחי, שיותר מכל אחד אחר הילל את העממיות ודיבר על חשיבות המסורת, אמר: 'עליך להתחיל מההתחלה, לתת לבניינים החדשים שלך לצמוח מחיי היומיום של האנשים שיחיו בהם, לעצב את הבתים לפי המידה של שירי אנשים, לטוות תבנית של כפר כאילו על נולי הכפר, מודעים לעצים ולמלאכות הגדלות שם, מכבדים את קווי הרקיע וצנועים לפני עונות השנה".
היא ידועה בעיקר בזכות עבודתה במפגש בין אדריכלות וצדק חברתי.[13]
פרסים
בשנת 2002 קיבלה הקרן למורשת של פקיסטן את פרס ההכרה של האו"ם על מאמציה ותוצאותיה לקידום שימור תרבותי והיסטורי.[3]
בשנת 2006, זכתה לארי זכתה בפרס "Sitara-e-Imtiaz" (אנ') אחד מהעיטורים האזרחיים החשובים ביותר מטעם ממשלת פקיסטן, כהוקרה על שירותיה למקצוע האדריכלות ולשימור מורשת של אתרים היסטוריים במדינה.[14]
בשנת 2016 קיבלה את פרס פוקואוקה לאמנות ותרבות.[15]
ב-27 באפריל 2023 הוכרזה כמקבלת מדליית הזהב המלכותית של המכון המלכותי לאדריכלים בריטים לשנת 2023.[16]
חיים אישיים
יסמין לארי מתגוררת בקראצ'י, פקיסטן. הייתה נשואה להיסטוריון והסופר סוהיל זהיר לארי שנפטר בשנת 2020 ממחלת הקורונה.[17] הם נישאו בשנת 1961 ויש להם שלושה ילדים. אחותה היא הפוליטיקאית הפקיסטנית נסרין ג'ליל (אנ').
