הירש נולד וגדל בתל אביב. הוריו, רות וברוך, עלו מברלין ב-1933. הוא החל את דרכו המקצועית כצלם חדשות וסרטים "ביומני גבע" 1960-1957. בין השנים 1962-1960 חי בניו יורק, למד קולנוע ב-City College, New York, והשתתף כשומע חופשי בשיעורים באוניברסיטת קולומביה. בתקופה זו עבד במחלקת הסרטים של הקונסוליה הישראלית וצילם סרטים ניסיוניים ליוצרי קולנוע אמריקאים צעירים. בשובו לישראל ב-1962 השתלב בעשייה הקולנועית המקומית, צילם את סרטו של דן בן אמוץ "מותו של אברהם לייב" (1964), את הסרטים הניסיוניים של דוד אבידן בשנות השבעים[1] וחלקים מ"יומן" של דוד פרלוב (1983-1973). ביים שישים סרטים עבור שירות הסרטים הישראלי, הטלוויזיה הישראלית, משרד החוץ, הטלוויזיה הגרמנית ורשתות אירופיות. בין השנים 2010-2009 יצר מספר סרטי וידאו ארט אישיים.
יכין הירש היה גם צלם סטילס. תצלומיו התאפיינו בצילום אנושי רבגוני בארצות רבות. הוא הציג מספר תערוכות יחיד, ביניהן בגלריה "דוגית" (1959), בגלריה "גבעון" (2009) ובסינמטק ירושלים (2010), והשתתף בתערוכות קבוצתיות במוזיאון אשדוד לאמנות ובמוזיאון ארץ ישראל. הוא הרבה לתעד אמנים, אדריכלים ומשוררים בעבודתם, צילם קטלוגים לאמנות ושלושה ספרים: יונה פישר (עורך), תל אביב – 75 שנה של אמנות. הוצאת מסדה 1984;Nahoum Cohen, Bauhaus Tel Aviv: An Architectural Guide, London: Batsford, 2003; ציונה שמשי ודלית להב, לקרוא קירות – פריס כמשל: מסמך תרבותי חזותי. הוצאת אבן חשן, 2007.
